סיכום ויקרא פרק כ"ה 8-23
סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי
בספר ויקרא פרק כ"ה מופיעים חוקי שנת היובל. על פי חוקים אלו כל שנה שביעית, במחזור קבוע וידוע, מציינים שנת שמיטת קרקעות וחובות כספים בישראל.
חוק היובל קובע כי לאחר שבעה מחזורים של שבע שנות שמיטה, כלומר לאחר 49 שנים, השנה החמישים תהיה שנה מיוחדת והיא "שנת היובל". יש לציין כי המספרים "שלוש,ארבע,שבע" וצירופיהם (כמו 4 + 3 = 7 או 4 x 3 = 12 ,12 שבטי ישראל,12 חודשי השנה) וכפולותיהם
(כמו 7 x 7 = 49) הם מספרים טיפולוגיים,מספרים מיוחדים המסמלים שלמות.
על-פי הנאמר כאן, ביום הכיפורים של אותה השנה יש לתקוע בשופר בכל הארץ ולהכריז על קדושתה. דרך אגב, רש"י ופרשנים וחוקרים נוספים טוענים כי יובל, הוא שם נרדף לאייל, כמו למשל : "יישאו שבעת שופרות היובלים" (יהושע, ו' 4) וזהו המקור לשמה של שנת היובל. לדעת הרמב"ן פירושה של המילה יובל הוא חופש, דרור (= חופש) "וקראתם דרור בארץ" (ויקרא כ"ה פס' 10).
בקטע הזה של התורה מקור המילה "יובל" בעברית של ימינו. הכוונה המקורית הייתה כמובן לציון יום הולדת 50 לאדם או למוסד.
העיקרון הבסיסי של שנת היובל: הכול חוזר למצבו הראשוני: "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" כלומר אדם שמכר את נחלתו ,יחזור אליה, עבד שנמכר לעבדות ,ייצא לחופשי ויחזור למשפחתו. החל מ ויקרא כ"ה פס' 11 – 12 מסתבר שגם בשנת היובל חל איסור על עיבוד האדמה והמטעים. יש רצף של שנתיים, בהן השדות, הכרמים והמטעים יעמדו ריקים ושוממים והיבולים הם הפקר לכל הרוצה בהם כי גם בשנה השביעית,שנת השמיטה האחרונה של המחזור השביעית שהיא השנה ה 49 וגם בשנה החמישים שהיא שנת היובל עצמה,אסור לעסוק בענייני חקלאות.
התורה עצמה עומדת על הקושי המעשי בקיום החוק ומכין מראש תשובה לכך, בפס' 20 : "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף…?" על השאלה הזאת עונה התורה כי בשנה ה48 יברך אלוהים את הארץ בברכה מיוחדת ויבוליה יספיקו לשלוש שנים.
בפס' 13 – 17 מסביר המחוקק כיצד חוזרות הנחלות לבעליהן המקוריים. מן הפסוקים הללו מסתבר שבעצם אין כלל מכירה של קרקעות, אלא המוכר מחכיר לקונה את השדה, והתשלום הוא על-פי מספר שנות היבול הצפויות עד היובל, כלומר ככל שהיובל רחוק יותר, מחיר השדה גבוה יותר. ויקרא כ"ה פס' 23 : לסיכום הקטע המחוקק חוזר ואוסר על מכירת קרקעות בארץ ישראל ,לצמיתות.
יש הרואים בחוק היובל אמצעי מצוין לצמצום פערים חברתיים וכלי לשוויון חברתי. החוק אוסר, על מכירת קרקעות, אלא החכרתן לתקופה שלא תעלה על 49 שנים.