השלטון העות'מני וירושלים

כאשר כבשו העות'מאניים את ירושלים, הם לא היו מודעים לחשיבותו ההיסטורית של הכיבוש. מבחינתם זה היה עוד כיבוש. מאחר וא"י לא הייתה יחידה מדינית או מנהלית נפרדת, הייתה ירושלים בירת מחוז אחד מיני רבות, והייתה כפופה למושל פלך דמשק. היא זכתה לתשומת לב מצד השליטים העות'מאניים בעיקר בשל היותה העיר ה-3 בקדושתה לאיסלאם. כמו בתקופה הממלוכים הייתה ירושלים עיר קטנה חסרת חשיבות מדינית-צבאית-מנהלית ונעדרת פעילות כלכלית – תרבותית בעלת משמעות. עיקר ערכה בעיני העות'מאניים לבד מהיותה מוצב קדמי לבלימת שבטי הבדווים נבע מקדושתה הדתית.

כיבוש א"י ע"י העות'מאניים פתח תקופה חדשה בתולדות ירושלים וחולל בעיר תמורות מרחיקות לכת ולדוגמא: הקפת העיר בחומה. לאחר שנים של שלטון מנוון עלה בירושלים כוח חדש ומשגשג שנקט יוזמה בפיתוחה, הנהיג בה ממשל תקין. תקופת הזוהר נמשכה כ-50 שנה ועוד לפני תום המאה ה-16 החלה שקיעתה של האימפריה שנתנה אותותיה גם בירושלים. העיר נשלטה ע"י ממלכה שמרכזה נמצא מחוץ לגבולות א"י. קורותיה של העיר עוצבו ע"י השפעתם של אירועים ותהליכים שהתרחשו הרחק ממנה.

הסולטאן העות'מאני כשליט העולם המוסלמי ראה חובה לעצמו להבטיח את שלומם של עולי הרגל שעברו בא"י בדרכם למכה ובחזרה ממנה ושרבים מהם סרו לירושלים.

אחת הבעיות המטרידות ביותר את השלטון העות'מאני באזור ירושלים הייתה התנפלות הבדווים על האוכלוסייה המקומית ועל עולי הרגל. בעיר ובסביבותיה נעשו פעולות שהגבירו את ביטחון האוכלוסייה ושיפרו את פני העיר כמו הבטחת הדרכים מחוץ לעיר, בניית החומה שיפור אספקת המים לעיר ובתוכה ושיפור שבקיה. השינוי לטובה במצבה של העיר נעשה בעיקר מתוך שיקולי כדאיות שכן ההכנסות מהמיסים גדלו אך יחד עם זאת תרם השינוי את רווחת התושבים.

כאמור בתקופה הראשונה לשלטונם התגלו העות'מאניים כשליטים יעילים ורבי מרץ שפעלו למען קידום הארץ בכלל וירושלים בפרט ולמען רווחת תושביה. מרבית הפעילות נעשתה בתקופת שלטונו של סולמן המפואר 1566-1520 שהייתה גם תקופת השיא של האימפריה.

אחד מביטוייו של המנהל המסודר בו הצטיין השלטון היה הקפדה על הבטחת הדרכים מעברי שיירות החג'י והבטחת קיומם של קשרי מסחר תיקים. לשם כך נעשתה פעילות ענפה. הקפת העיר בחומה היה מפעל הכרחי לפיתוחה של העיר. לשמירה על בטחונה ולקיום כלכלתה. מאחר וחשיבותה של ירושלים בעיני העות'מאניים נבעה בראש ובראשונה בשל קדושתה לאיסלם, הוקצו משאבים רבים לשיפוצם של מבני דת מרכזיים וכמו כן דאגו לספק את צרכיהם הדתיים של המאמינים המוסלמים כמו אספקת מים לצורך ההיטהרות שלפני התפילה.

בנוסף, הקימו העות'מאניים גם מבני ציבור ומתקנים לניהול חיי המסחר. בתקופת סולימן פותחה אספקת המים בסביבות העיר ובתוכה. בימיו שופץ המקום הידוע כיום כ"בריכת הסולטן" שהיה מאגר מים גדול מזה דורות. בימיו נבנו גם אמות מים שנועדו להוליך את המים שהגיע לירושלים אל נקודות שונות בעיר. גם את פעילות שיפוץ השווקים, פיתוחם ואחזקתם יש לזקוף לזכותו. תכניות הפיתוח הניבו תוצאות חיוביות. מס' החנויות בעיר גדל לעין ערוך וחל גידול בהיקף המסחר. הסוחרים היו נכונים לשכור חנויות לתקופה ממושכת ולהתחייב לטווח ארוך. זה מלמד שבאותו זמן, התנהלו חיי מסחר תוססים בעיר.

אין ספק שלמדיניות העות'מאנית במאה ה-16 הייתה השפעה על העיר. מעמדה הוקרתה עלו. חל שיפור במצבה לאחר תקופה ארוכה של ניוון והזנחה. העות'מאניים עשו רבות למען הגברת הביטחון ושיפור פני העיר הובטחו הדרכים מחוץ לעיר, נבנתה חומר אספקת המים שופרה ושווקיה שופרו. מנקודת מבט של העיר, זו הייתה תקופת שגשוג ופריחה.

בשלהי המאה ה-16 החלה תקופה של קיפאון ואף נסיגה בהתפתחות העיר בהשוואה לערי החוף ובמיוחד עכו ויפו בהן התפתחה פעילות מסחרית ענפה. בתקופה זו ירדה ירושלים כמעט לחלוטין ממפת הפעילות המסחרית ובהמשך ההתייחסות אליה הייתה אל עיר שמשמשת מקור לסחיטת ממון. השקיעה והניוון של האימפריה נתנו אותותיהן גם על מצבה של ירושלים.  

ירושלים לדורותיה – סיכום קורס

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות