סיכום דברים פרק ו' 4-14 -קריאת שמע, תפילין ומזוזה

סיכום דברים פרק ו' -קריאת שמע

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי, סיכום ספר דברים

הנושאים המרכזיים בדברים, פרק ו' הם : החובה לקיים את מצוות ה' והדרישה ללמד אותן לדורות הבאים כי מצבו הקיומי של עם ישראל תלוי ומותנה בכך.

דברים פרק ו', 14-4 מחולק כך :

א.     הפרשייה הראשונה  של "קריאת שמע" (דברים ו', פס' 9-4)

 "קריאת שמע" היא הצהרת נאמנותו המוחלטת של האדם מישראל לה', אלוהיו, המבטאת את עיקר העיקרים של האמונה הישראלית – יהודית  המונותיאיסטית

(= האמונה באל אחד ,יחיד ובלעדי). חז"ל (= חכמינו זכרם לברכה) קבעו שהצהרה זו מחייבת כל יהודי לקבל על עצמו "עול מלכות שמיים" , כלומר לקבל את שלטון ה' בעולם

וכך לדבוק בו באהבה ולקיים את מצוותיו , בכל זמן, בכל מצב ובכל מקום.

"קריאת שמע" היא שלושה קטעים בתורה  הנקראים "שלוש הפרשיות" של קריאת שמע

(דברים ו' 9-4 , דברים , י"א, 21-13 ובמדבר ,ט"ו, 41-37).

ההלכה היהודית קבעה שחובה לקרוא את "קריאת שמע" פעמיים ביום, בבוקר ובערב (בתפילות שחרית וערבית בגלל שכתוב כאן : "… ודברת בם …בשכבך ובקומך…")

בזמן התפילה (שחרית וערבית) כאשר אומרים את המשפט " שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" נהוג לכסות את הפנים ביד או בטלית. (ראו תמונת החייל עם התפילין למטה).

הפרשייה הראשונה (דברים ו' ,9-4) מורכבת מארבעה מרכיבים :

  1. הכרזת אחדותו של האל (דברים ו' פס' 4)

"שמע ישראל" : הפנייה היא ציווי  בגוף שני יחיד לכל עם ישראל  לשמוע שה' הוא "אלוהינו" (האל שלנו הגוף ראשון רבים) כאשר מבחינת הלשון היה צריך להיות כתוב "אלוהיך". ההסבר לכך הוא שמצד אחד על האדם האומר את המשפט הזה לראות את עצמו כחלק מעם ישראל ומצד אחר אסור לו להתעלם מחלקו האישי בתוך העם.

לאחר פנייה זו יש הכרזה על העיקרון המונותיאיסטי של האמונה באל אחד ויחיד.

בפועל " שמע " יש אות עי"ן רבתי  ובמילה " אחד " אות דל"ת רבתי (אותיות רביות הן אותיות גדולות המופיעות מספר פעמים בתנ"ך כמו בתחילת ספר בראשית).

יש כמה פירושים לתופעה הזו כאן :

א.     האותיות ערבתיות כאן באות להבליט את הפסוק מיתר פסוקי התורה כי הוא מבטא את עיקרון האמונה הישראלית המרכזי והחשוב ביותר : המונותיאיזם.

ב.      שתי האותיות ערבתיות כאן יוצרות ביחד את המילה  " עד " כי פסוק זה הוא עדות  לכך שעם ישראל מקבל  "עול מלכות שמיים" ( = מלכותו ה' על העולם

ג.       פירוש נוסף : האות דל"ת רבתי כי דל"ת ורי"ש דומות מאוד בצורתן  (ד/ר) והסופרים הבליטו בכוונה את הדל"ת כדי למנוע שבמקום המילה "אחד" לא יקראו בטעות את המילה "אחר", ויצא שהאל הוא כביכול אליל, אלוהות זרה.

  1. אהבת האל  : ".. ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך …" (פס' 5)

הציווי כאן היא לאהוב את ה'. נשאלות כמה שאלות כגון :

מהי אהבת האל ? איך היא מתבטאת ? ואיך בכלל אפשר לצוות על מישהו להרגיש רגש כלשהו ?

רש"י  (רבי שלמה יצחקי) מפרש : "… אינו דומה העושה מאהבה לעושה מיראה…"

כוונתו של רש"י היא שאהבת ה' היא קיום מצוותיו בחיבה ובאהבה כי גם אם אדם שומר מצוות מתוך אהבה לה', מקיים אותן טוב יותר מאדם ששומר עליהן רק מתוך יראה ( = תערובת של כבוד ופחד) כלפי האל.

פירוש אחר : לאהוב את ה' = להיות נאמן לה', לא לעבוד אלים אחרים.

פירוש זה מבוסס על לשון הבריתות הו וסאליות  (=ההסכמים הפולטים)  שהיו נהוגים בתרבויות המזרח הקדום, בשפות שמיות אחרות, בין המלכים החלשים המשועבדים לבין המלכים החזקים ששלטו עליהם.בבריתות הללו יש לרב התחייבות המלך הווסל ( = המשועבד ) לאהוב את האדון שלו ( = המלך החזק), לשמור לו אמונים ולא למרוד בו.

  1. "… בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך …" (דברים ו' פס' 5) : הכוונה בכל שכלך וחכמתך

(בניגוד לימינו ותרבות המערבית בה "הלב" מסמל את מקום הרגשות,בתקופת התנ"ך "הלב" הוא מקום המחשבות והחכמה), בכל רצונותיך שכן הנפש מסמלת את הרגש, השאיפות והרצונות ובכל הרכוש שלך והכוח שלך (כך רש"י  בר' אברהם אבן עזרא)

  1. זכירת המצוות מידי יום ויום והוראתן בהתמדה לדור הבנים (דברים ו' פס' 7-6)

"הדברים האלה…"  (דברים ו' פס' 6)  שהם האמונה והאהבה כלפי האל יהיו תמיד כאילו הן חקוקות על לב האדם מישראל על מנת לא לשכוח אותן. חובה גם ללמד (= לשנן) אותן לדור הבנים ולדבר עליהן כל הזמן, כאשר יושבים בבית,הולכים בדרך,שוכבים במיטה (מכאן המצווה לומר "קריאת שמע" לפני שהולכים לישון ליד המיטה)  וגם כאשר קמים בבוקר (לכן אומרים "קריאת שמע" בתפילת הבוקר : בשחרית) (דברים ו' פס' 7).

5. "…וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך… " (דברים ו' פס' 8)

       לאות ( =לסימן) המשמשת תזכורת  מוחשית למצוות.  חז"ל (=חכמינו זכרם לברכה) טענו שהאות על היד היא התפילין של יד ו"טוטפות" הן התפילין של ראש.

תפילין  ( ביחיד תפילה) הן תשמיש קדושה יהודי המורכבות שני "בתים" (= קופסאות מרובעות) נוקשים ומושחרים העשויים מעור שמתוכם משתלשלות רצועות עור הקשורות בתוכם .בתוך התפילין יש ארבע פיסות מגילה קטנות מעור ועליהן כתובות ארבע קטעים מהתורה הנקראות "ארבע פרשיות" מהתורה בשמות י"ג, פס' 10-1, פס' 16-11,דברים ו', פס' 9-4 (הקטע כאן) , ודברים, י"א, 21-13. בפרשיות האלה מודגשים העניינים האלה : קבלת עול מלכות ה' בעולם,קיום מצוותיו וזכר יציאת מצרים.בהתאם להלכה היהודית על היהודי להניח תפילין כל יום (חוץ משבתות וחגים שאז לא מניחים תפילין) על זרועו ועל ראשו בשעות היום (רב האנשים המניחים תפילין עושים זאת במסגרת תפילת שחרית בבוקר) כדי לזכור כל יום בצורה מוחשית את העניינים האלה.

ההלכה גם קובעת שזו חובה עבור כל איש מישראל, והנשים פטורות ממצווה זו, אם כי היא לא אסורה עליהן,כלומר שהן לא חייבות אך רשאיות להניח תפילין ולכן יש כיום גם

נשים המניחות תפילין, וידוע שבנות רש"י (רבי שלמה יצחקי, הפרשן החשוב  ביותר של כל התנ"ך והתלמוד הבבלי מימי הביניים ועד ימינו, לא היו לו בנים אלא רק בנות) נהגו להניח תפילין. חז"ל גם טענו שמיכל בת שאול המלך (אשתו של דוד המלך) הניחה תפילין.

בחפירות ארכיאולוגיות בקומראן שבמועצת מגילות  ליד ים המלח ובמצדה נמצאו תפילין עתיקות מן המאה הראשונה לספירה, וכן נמצאו במערות מסתור במדבר יהודה תפילין מימי מרד בר-כוכבא במאה השנייה לספירה. תפילין אלה זהות למוכרות לנו היום.

יש פירוש אחר ושונה מפירוש חז"ל למילה "טוטפות", שלדעת כמה חוקרים משמעותה תכשיט הקשור למצח.אם כך הדבר אז הפירוש של הפסוק הוא על דרך המטאפורה כך :

כך כפי שנהגו בימי קדם לענוד תכשיטים על הגוף, על הזרוע ובין העיניים, כך המצוות המוזכרות כאן בקטע, צריכות להיות צמודות לאדם מישראל, כאילו הן קשורות לגופו.

"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו' פס' 9) : מזוזה היא  המסגרת של הפתח, שמשקוף הדלת נשען עליה .הוראת הפסוק היא לכתוב את המצוות שמצוות כאן על משקופי דלת הבית ו/או גם משקוף שער העיר כדרך נוספת לזכור אותן. מאוחר יותר החלו לקרוא "מזוזה" גם לקלף שבבית המזוזה,כי מיקומו במזוזת הפתח. ההלכה קבעה שעל הקלף הזה יש לכתוב  "שתי פרשיות" אלו :

דברים,ו',9-4 וכן י"א,21-13. יש להכניס את קלף המזוזה המגולגל לתוך "בית המזוזה" (קופסה מעוטרת שעליה כתובה האות ש"ין,קיצור המילה "שדי" ,אחר משמות האל וגם ראשי תיבות של המילים "שומר דלתות ישראל") . נהוג לקבוע (= לתלות) את (בית) המזוזה  באלכסון על הדופן הימנית של פתח הבית והחדרים (למעט חדר האמבטיה).

האזהרה שלא לשכוח את ה' ומצוותיו כאשר יתיישבו בארץ ישראל  (דברים ו' פס' 14-10)

פס' 11-10  מתארים מצב שבו, בני ישראל בבואם אל ארץ ישראל יקבלו ארץ מיושבת ובנויה , שלא עבדו בכלל כדי להשיג אותה.הם ימצאו בארץ בתים מלאי כל טוב,כרמים,

מטעי זיתים,בורות מים חצובים. סיכומו של דבר : בני ישראל יזכו בארץ בשפע כלכלי,בלא שכלל התאמצו בשבילו. העם עלול לשכוח שה',שהוציא אותם ממצרים הוא זה שנתן להם את כל הטוב הזה. (פס' 12). פס' 13 מדגיש את חובת הנאמנות לה' לבדו ופס' 14 אוסר על עבודה זרה.

שני הפסוקים האלה מקבילים מבחינה לשונית ורעיונית לשני הדברות הראשונים שבעשרת הדיברות כך :

א. הפסוק "…אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית העבדים…" ,הדיבר  הראשון שבספר  שמות,כ',2, מקביל ל  "… ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים…" שבדברים,ו',12.

ב. הפסוק  "… לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני…", הדיבר השני שבשמות,כ',3 מקביל ל "…לא תלכון אחרי אלוהים אחרים…" שבדברים,ו',14.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות