סיכום ירמיה פרק כ

סיכום ירמיה פרק כ

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא נביאי אמת ושקר

ירמיה, פרק כ' : סבלו של הנביא במילוי שליחותו

בפרק כ' של ספר ירמיה מופיעים שלושה קטעים, הערוכים יחד, שאולי נאמרו אפילו בזמנים שונים, וכולם עוסקים בסבלו של הנביא כאשר בניגוד לרצונו,הוא ממלא את שליחות בשם ה'. (ראה סיכום נוסף של

ירמיה כ' פס' 1 – 6: המפגש בין ירמיהו ופשחור

פשחור הוא "פקיד נגיד" – פקיד ממונה בבית המקדש, שתפקידו וסמכויותיו היו בתחום שמירת הסדר. על-פי ירמיהו פרק כ”ט 26, ניתן להבין כי תפקידו היה לסלק את המשוגעים ואת התימהונים מבית המקדש ומחצרותיו. ירמיהו מתרגז על פשחור, כנראה משום שהוא מתנבא לשקר (פס' 6). פשחור תמך, כנראה, במדיניות האנטי-בבלית, שהתבססה על התקווה למרוד בבבל ולנצחה, אולי בעזרת מצרים. הוא אוסר את ירמיהו, וכולא אותו במהפכת – כנראה מתקן כליאה שבו היו מניחים את האסיר במהופך, כשראשו למטה.  "מטה זעם" – יש לזכור כי הימים ימי חילופי ההגמוניה בין אשור לבבל (605 לפה"ס), כאשר יהויקים הוא המלך ביהודה. השאלה שהעסיקה את ירמיהו, כמו את הנביא ישעיהו לפניו, הייתה כיצד מצליחה אשור לשלוט בעמים רבים, כולל יהודה, ומהי החוקיות ההיסטורית אשר תביא למפלתה? והתשובה: אשור היא שליח ה' להעניש את ישראל, או את יהודה, מכשיר בידי ה' לביצוע תוכניתו ההיסטורית, וכך גם בבל. ירמיהו טוען שהתנגדות לבבל, כמוה כמרד ברצונו של האל. ה' הוא המכוון את ההיסטוריה העולמית, והאומות הן המכשיר בידיו להנהגת העולם.

ירמיה כ' פס' 7 – 13: סבלו של ירמיהו משליחותו הנבואית

(ראה סיכום מורחב של ירמיה כ’ 7-18)

ירמיהו הוא אדם רגיש, הסובל קשות משליחותו הנבואית. הרעיון המרכזי בדבריו של הנביא, המשווה להם נימה טראגית, הוא חוסר יכולתו לעמוד בפני הדחף להתנבא. ייתכן ואת חוסר היכולת הזה מגדיר ירמיהו כ"פיתוי אלוהי".

"הגידו ונגידנו" (ירמיה כ'פס' 10) – כנראה ציטוט ישיר מדברי אויביו של הנביא, המנסים להפילו בפח ולנקום בו. זהו סגנון אופייני מאד לירמיהו: שני פעלים (או פעל ושם וכו') סמוכים בהטיה ובזמן שונים: "השיבני ואשובה", "עוד אבנך ונבנית", "כל אוכליך יאכלו", "והיו שוסיך למשיסה" ועוד.

"שירו ל-ה'.." (פס' 13) – הסגנון המזמורי, בנוסח מזמורי תהילים, מתבטא גם במבנה האופייני למזמורי קינת היחיד, המסתיימים לעתים קרובות במפנה חריף במצב הרוח. המזמור כולו מתאר את סבל המשורר, ואילו בסופו, בדרך כלל בפסוק האחרון, מובע בטחון גמור בישועת ה', לרוב בלשון עבר נבואי.

ירמיה כ' פס' 14 – 18: ירמיהו מקלל את יום היוולדו

 

"ארור היום" – לשון קללה אופיינית לירמיהו, וגם לספר דברים, שלדעת המחקר המקראי נכתב באותה תקופה. קללתו של ירמיהו דומה מאד לקללת איוב בפרק ג'.

"כערים אשר הפך ה'" – כפי שכבר ראינו אצל ישעיה, בפרק א', הכוונה היא לסדום ועמורה.

ירמיהו, בקללתו, מואס בחייו, ומחפש מפלט במוות, כדי להפטר מתפקידו כנביא. מוטיב דומה נוכל למצוא אצל משה, יונה, אליהו ועוד.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות