דברים י"ח (פס' 9-22) מציג את אחד מהחוקים החשובים בתורת משה – חוק הנביא. חוק זה עוסק בשאלת סמכותם של הנביאים, תפקידם בקרב העם, וההבחנה בין נביא אמת לנביא שקר. הפסוקים מהווים חלק מהנאום הארוך של משה לפני כניסת עם ישראל לארץ, ונועדו לבסס תשתית רעיונית ומעשית להתנהלות דתית ברגע שמסתיימת הנהגת משה והקשר הישיר שלו עם ה'.
איסור חיקוי מנהגי הגויים ותחליפי נבואה אסורים
הפסוקים פותחים באזהרה חמורה מפני חיקוי המנהגים האליליים של עמי כנען, ובפרט מנהג העברת הבנים והבנות באש – פרקטיקה אלילית שנזכרת מספר פעמים במקרא. יש חוקרים הרואים בעקדת יצחק סיפור סמלי שנועד לשלול פולחן אנושי כזה.
בהמשך נמנים בעלי מקצועות מיסטיים שהיו מקובלים בעמי הסביבה: קוסם, מעונן, מנחש, מכשף, אוב וידעוני – כולם נחשבים "תועבת ה'". הם מייצגים ניסיון אנושי לשלוט או לחזות את העתיד תוך תקשורת עם כוחות לא-אלוהיים. החוק המקראי מבקש לבער פרקטיקות אלו לחלוטין מישראל, ולכונן מנגנון תקשורת אלוהי אחר – מוסדר, ייחודי ובלעדי: הנבואה.
הנביא כתחליף לגילוי ישיר מהאל
החל מדברים י"ח פס' 15, מוצגת חלופה מהותית: נביא אמת, שנבחר על ידי ה' ומדבר בשמו. משה מזכיר לעם כי לאחר מעמד הר סיני, שבו חוו גילוי ישיר של האל ונבהלו ממנו, הם ביקשו שיהיה מתווך בינם לבין ה'. לפיכך, ה' מבטיח: "נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך" – כלומר, תקום מסורת נבואית הממשיכה את דרכו של משה, המתווך בין העם לאל.
הנביא יהיה איש מבשר ודם, אך דבריו יהיו דברי ה'. ה' מבטיח לשים את דבריו בפיו ולצפות מהעם להקשיב לו. מנגד, אם נביא ימרה את פי ה' או יזייף את שליחותו – דינו מוות. שתי עבירות נחשבות חמורות במיוחד:
דיבור בשם אלוהים אחרים.
דיבור שקרי בשם ה' – כלומר נבואה שלא נאמרה באמת על ידי האל.
כיצד מבחינים בין נביא אמת לנביא שקר?
הקושי הגדול הוא להבחין בין דברי אמת לשקר כשהם נאמרים מפי אדם. השאלה "כיצד נדע?" נשאלת במפורש בפסוק 21. התשובה שניתנת: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא – הוא הדבר אשר לא דברו ה'".
הקריטריון היחיד המובא כאן הוא התגשמות הנבואה. אם נבואת הנביא לא התגשמה, ברור שלא הייתה דבר ה'. זהו מבחן תוצאה, ולא מבחן כוונה או מראה חיצוני.
בעייתיות בקנה המידה
אמנם הקריטריון נראה חד משמעי, אך הוא מעלה בעיות:
הזמן: נבואות רבות הן לעתיד הרחוק. ייתכן שהמאזין לא יזכה לראות את התגשמותן או אי-התגשמותן.
נבואת זעם מותנית: לעיתים נבואות פורענות נועדו לעורר תשובה, ואם העם חוזר בתשובה – הרעה לא תבוא. האם אז הנביא נחשב לשקרן?
חז"ל והוגים מאוחרים התמודדו עם שאלות אלו. המסורת הרבנית הוסיפה קריטריונים נוספים, כמו נאמנות להלכה, יראת שמים ויושרה מוסרית, כדי לאשר את סמכות הנביא עוד לפני שדבריו התגשמו.
סיכום דברים י"ח
חוק הנביא שבדברים י"ח מבקש לבסס מנגנון תקשורת בין ה' לעם, שיהיה נקי ממאגיה, אלילות וניחוש עתידות. הנביא מחליף את הכוהן המאגי ואת המתווך האלילי, אך בתנאים מחמירים של שליחות אמינה, דיוק ושלמות מוסרית. החוק מעמיד את הנבואה כחלק בלתי נפרד מהחיים הלאומיים והרוחניים של ישראל, אך מבהיר: לא כל טוען לנבואה הוא נביא, ומבחן הזמן – הוא שיכריע.
מתוך: סיכומים בתנ"ך : ספר דברים: נביאי אמת ושקר
