חזון העצמות היבשות ביחזקאל ל"ז – סיכום ופרשנות

חזון העצמות היבשות ביחזקאל ל"ז – סיכום ופרשנות

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא שיבת ציון ותקופת בית שני, סיכום ספר יחזקאל

 יחזקאל פרק ל"ז  : חזון העצמות היבשות (פס' 14-1)

חזון העצות היבשות של יחזקאל בפרק ל"ז מורכב מכמה תמונות

תמונה א' – המשל – ה' מצווה על הנביא יחזקאל להחיות עצמות יבשות (יחזקאל ל"ז פס' 10-1)

בחזון יחזקאל יד ה' מביאה את הנביא אל בקעה מלאה בעצמות אדם יבשות בבבל, ואז הנביא נשאל ע"י האל – "'התחינה העצמות האלה? " (יחזקאל ל"ז, פסוק 3 ) כלומר האם העצמות המתות עוד יקומו לתחייה. הנביא משיב כי ביכולתו של אלוהים לעשות הכל כולל להחיות את העצמות – "אתה ידעת".

מרגע זה על פי פקודת ה' נעשה תהליך הדרגתי של החייאת העצמות היבשות: בהתחלה העצמות מתקרבות זו אל זו וקורמות עור וגידים, לאחר מכן עולה בשר ושרירים, ולבסוף מתכסה הבשר בעור, כלומר, העצמות היבשות נהפכו לבני אדם, נוצר גוף,  אבל עדיין "רוח אין בהם" (יחזקאל פרק ל"ז  פס' 8) – חסרה  רוח החיים, לכן מצטווה הנביא לזמן את רוח – מ 4 כיווני רוחות השמים – "בואי הרוח ופחי (תנשפי)  בהרוגים האלה ויחיו" (יחזקאל ל"ז פסוק 9). מרגע שנכנסת בהן הרוח העצמות קמות על רגליהן, ונדמה כי הן צבא עצום: "ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד" (יחזקאל ל"ז פס' 10)

המילה המנחה בפרק ל"ז – רוח:

רוח חיים – "הנה אני מביא בכם רוח וחייתם" (יחזקאל ל"ז פס' 5, 6) – רוח חיים תבוא בעצמות ובעזרתה יחיו.

רוח ככיווני רוחות השמים – "מארבע רוחות בואי הרוח (רוח החיים)" (יחזקאל ל"ז פס' 9) – רוח החיים תבוא

מארבע רוחות השמיים, צדדים, כיוונים.

רוח פיסית – "מארבע רוחות בואי הרוח"… הרוח הנושבת .

רוח ה' -"ונתתי רוחי בכם" (יחזקאל ל"ז פס' 14) – בעזרתה אפילו אנשים מיואשים, שאיבדו תקווה לגאולה, ישובו אל מולדתם.

"חזון העצמות היבשות" –   משל

העצמות היבשות בחזון העצמות היבשות של יחזקאל הן משל לגולים היהודים היושבים בגלות בבל. לפי המשל, כשם שהעצמות היבשות מייצגות מוות , כך הישיבה בגלות היא מוות לאומי .

יחזקאל שואב את הרעיון הספרותי של המשל מדברי  העם.

הנביא מציג פתגם, אִמרה עממית, שהעם דבק בה:"יבשו עצמותינו  ואבדה תקותינו ( הערה מכאן המילים שב"התקווה" ההמנון הלאומי של מדינת ישראל " עוד לא אבדה תקוותנו" ) נגזרנו לנו" (יחזקאל ל"ז פסוק 11). אמירת העם מבטאת ייאוש ואכזבה מן החיים בגולה, וכדי להפיח תקווה תאר הנביא את הגאולה ,חזרת העם לארצו, כתהליך של החייאת העצמות.

מתוך ציטוט דברי העם מתברר כי חזון העצמות היבשות הוא משל בלבד –  העם דימה את עצמו "לעצמות יבשות" – כלומר, הישיבה בגלות בבל – דומה לאדם מת שעצמותיו יבשו. מדובר במשל סמלי שמבטא את מצבו המדוכדך של העם שחי בגולה בימי הנביא. דבריהם מבטאים ייאוש ואכזבה מן החיים בגולה ללא חיים של אמת כמו בארץ ישראל. הם חוששים כי יישארו לתמיד בגלות וכי בעתיד יתבוללו בקרב הגויים ויחדלו להתקיים כלאום בגלות = "נגזרנו לנו" .העם כך חושב כי על פי תפיסת הגמול לדורות,האל לעולם לא יסלח להם על חטאי הדורות הקודמים.

תגובת הנביא – יחזקאל צריך לעודד את עמו ולהפיח בהם תקווה, ועל כן החל מפסוק 12 הוא משיב לעם: "הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי" – הנביא נוטע תקווה בעם, שקרובה החזרה לארץ ישראל.

הוכחה נוספת לכך שחזון העצמות היבשות הוא רק משל :

המילה "קברים" – אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם על אדמת ישראל" (יחזקאל ל"ז פסוק 12), ארצות הגולה מדומים לקברים שם העם קבור – זהותו כעם ישראל נעלמת בגלל ההתבוללות בגויים.

"חזון העצמות היבשות"   תחיית   המתים  (פשוטו כמשמעו) 

יש פרשנים וביניהם רש"י הסבורים כי מדובר ב"קברים" ממש של מתים, ואכן הנביא הגיע לבית הקברות בבבל, שם נפתחים קברים ומתוכם יוצאות עצמות יבשות  של מתים – תחיית המתים מתרחשת מול עיניו.אם כך הדבר אין כאן משל ונמשל כפי שהסברנו קודם.

בכך החזון הופך לאמונה ידועה בדבר תחיית המתים מקברותיהם באחרית הימים – בימות המשיח (אבל יש לזכור כי האמונה בתחיית המתים לא הייתה קיימת בזמנו של יחזקאל, אלא הופיעה בתקופה מאוחרת, בימי הבית השני – למשל – ספר דניאל י"ב 2 , שהוא ספר מאוחר).

רש"י טען להוכחת דבריו כי הנאמר : "והעברני עליהם סביב סביב" (פסוק 1)

הנביא מהיותו כהן לא נכנס ממש לבית הקברות, אלא ה' העבירו מסביב שלא תדבק בו טומאת המתים.

פירוש רד"ק – הפרשן מתלבט ולבסוף מציג את  שתי  הגישות להבנת "חזון העצמות היבשות" :

הסמלית – מטאפורית    והמוחשית/כפשוטו :

     "הראה לו הקב"ה למשל כי בנ"י יצאו מהגלות שהם בו, והם כמו העצמות היבשות על דרך משל.,

      או  הראה לו זה להראות שעתיד לחיות מתי ישראל בעת הישועה" .

למילה "עמי " ("והעליתי אתכם מקברותיכם עמי", "בהעלותי אתכם עמי" פס' 13-12) משמעות ברורה : חידוש ברית סיני בין העם לאלוהיו שנוסחתה היא : "והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים".ברית זו הופרה עם חטאי העם והעונש האלוהי.

בימי יחזקאל מתעוררת התקווה לחידוש ברית זו עם בוא הגאולה והחזרה לארץ.

המטרה הדתית של הישועה – "וידעתם כי אני ה' – דיברתי ועשיתי… " (פס' 14). רק ה' יכול לעורר מעשה פלאי בניגוד לטבע – כמו תחיית עצמות, ולכן בקלות יחזיר את העם לארצו. ה' מעודד את העם, מבטיח ולבטח גם יקיים הבטחתו.