כיבוש ירושלים: הפרסים מול המוסלמים

פרסים – במשך מאות שנים הייתה יריבות ממושכת בין הממלכה הפרסית לבין הקיסרות הרומית ביזנטית אם כי הסיבות למחלוקת היו שונות. במהלך המאה ה-5 עודדה ביזנטיון את המיסיון בקרב שבטים סארצאנים ששכנו לגבול פרס במגמה להפכם לבני בריתם. על רקע מתיחות זו התפתחה המלחמה בין פרס לרומא. בקנה מידה גדול. לירושלים נודע מקום חשוב בתכנית המלחמה והכיבוש של הפרסים: ההשתלטות על ערש הנצרות נחשבה בעיניהם להשפלה מחפירה מדינית ודתית של הקיסרות הביזנטית והנצרות כולה. כמו כן חמדו מלכי פרס את אוצרותיה של ירושלים ששמע התרומות והמענקים הרבים של קיסרים וצליינים הגיע לאוזניה.

ירושלים אף שמשה מרכז לפעילות המיסיון בקרב שבטי הסרצנים. עובדה שגרמה להעכרת היריבות בין שתי המעצמות. המצביא הפרסי השתדל בכל מאודו לשכנע את אנשי ירושלים למסור בידיו את העיר בדרכי שלום. תחילה ניאותו לקבל את תנאיו ופתחו את שערי העיר אך זמן מה לאחר מכן הרימו את נס המרד, הכו את חיל המצב שהיה בעיר וטבחו ביהודים ששיתפו פעולה עם הכובש – המצביא שם מצור על העיר כדי להכניעם בכוח הזרוע.

בדיקה מדוקדקת של הגרסאות השונות של כיבוש ירושלים בידי הפרסים מסתבר כי המצביאים הפרסים שמו דגש על פעילות בקנה מידה רחב ועל הגלייתם של אנשים שכוח העבודה שלהם יכול היה לשרת את הממלכה הפרסית. עובדות אלה משקפות את בעיותיהם המרכזיות של הממלכה הפרסית שאוצרותיה התדלדלו והיה מחסור בכוח אדם. אופייה של המלחמה משתקף באורח ברור בעובדה כי הפרסים החלו את הכיבוש במסע טבח חסר רחמים, אולם חזרו בהם והחלו נוטים חסד לנוצרים.     הנוצרים משקפות את השלב שבו נשאה המלחמה אופי של מלחמת שוד ומסע עונשין על הפרת הסכמים מצד הקיסרות הביזנטית. שינוי יחס השלטונות כלפי הנוצרים אולי משקף את התגבשות התכנית להחזיק בכיבושים לאורך ימים. משנפלה העיר בידי הפרסים, נערך טבח מחריד בתושביה. הכובשים לא הבחינו בין צדיק לרשע. בטבח זה, מועידים המקורות מקום נכבד ליהודים שמילאו תפקיד בכיבושה של א"י יהודי א"י קידמו את פני הפרסים בברכה והללו ששו להשתמש בהם כמשתפי פעולה. אולם אין כל עדות לכך כי היהודים מילאו תפקיד צבאי משמעותי – וכי זכו על כך בגמול מדיני משמעותי: יתרה מזאת, התקוות הגדולות שתלו בשלטונות הפרסים נכזבו עד מהרה הכובשים פנו עורף ליהודים ופתחו במאמץ גדול לפייס את האוכלוסייה הנוצרית בא"י. הפרסים ידעו להתחזות כנוטי חסד ליהודים כל עוד הדבר עלה בקנה אחד עם האינטרסים שלהם. אולם משהשתלטו על חלקים נרחבים של האימפריה הביזנטית והחליטו לספחם, זקוקים היו לאהדתו של הכוח הנוצרי. ליהודים זו הייתה שעת משבר חמורה שכן תקוותיהם המשיחיות נכזבו.

מוסלמים – 638 –

עד למותו בשנת 632, עלה בידי מוחמד, מייסד דת האיסלם, לאחד את שבטי הערבים שבחצי האי ערב תחת דגל האיסלם. בימיו אף נערכו מספר פשיטות לעבר א"י ועבר הירדן שהיו אז תחת שלטון ביזנטי. באזור שלטו שתי מעצמות. הממלכה הפרסית והקיסרות הביזנטית. הן נלחמו זו בזו תוך התשה הדדית. בשנת 614 כבשו הפרסים את ירושלים מידי הביזנטיים. לאחר 16 שנה חזרה העיר לידי הביזנטיים, לפי הסכם בין שליטי שתי הממלכות. מוחמד היה מודע לחולשתן של המעצמות וניצל מצב זה בניסיונות הכיבוש שערך. ממשיכיו הצליחו בניסיון זה ובשנת 636 כבשו את מרבית ערי א"י.

ירושלים שלא הייתה יעד מרכזי בכיבושי הערבים נכבשה בשנת 638. עפ"י המקורות, לא הוטל מצור מוסלמי של ממש על ירושלים. ממילא הייתה מנותקת לחלוטין. דרכי הגישה והאספקה אליה נקטעו.

עפ"י המקורות המוסלמים, לאחר קבלת כתב החסות מעומר החליפה הסכימו תושבי ירושלים שהיו כולם נוצרים לפתוח את העיר בפני הכובשים המוסלמים. העיר נכנעה ללא קרב וללא שפיכות דמים, בניגוד לכיבוש הפרסי.

החוקרים חלוקים בדבר האותנטיות של המסמך הקרוי "כתב החסות שנתן עומד לתושבי ירושלים" ועיקר המחלוקת נסבה בו על "הסעיף היהודי" שאסר על ישיבתם של היהודים בעיר. שהרי ידוע שיהודים התיישבו בעיר זמן לא רב לאחר הכיבוש המוסלמי.

המוסלמים אימצו את שיטות המנהל של השלטון שקדם להם ובשל זה את החלוקה המנהלית. חלוקת א"י לנפות תוך שמירה על גבולות הפרובינציות מימי הרומאים והביזנטיים.

ביחסו אל האוכלוסייה בארצות שכבש הבחין האיסלם בין שתי קבוצות:

א.      עמי הספר – בני הדתות המונותיאיסטיים קבלו מעמד של בני חסות במשמעות של קבלת עול השלטון המוסלמי. ויתור על הגנה עצמית ותשלום מס גולגולת למוסלמים תמורת בטחון החיים והרכוש חופש הפולחן הדתי ואוטונומיה קהילתית.

ב.       עובדי אלילים וערבים – בפניהם עמדה הברירה האסלם או החרב. מעמדם של המתאסלמים הלא ערבים לא היה זהה לזה של הערבים המוסלמים. הם הופלו לרעה במיסוי _______רבים נמנעו מהם.

העובדה כי הקוראן קבע שיש להגן על בן החסות היא אחת הסיבות לסובלנות וליציבות של יחס האסלם לבני החסות. ישנן סיבות נוספות שתרמו לעיצוב מערכת היחסים בין השלטון לנתיניו כמו המיסים ששלמו בני החסות והיו למקורות ההכנסה העיקרית של המדינה המוסלמית. שקולים כלכליים הכתיבו מדיניות שתאפשר לבני החסות להמשיך בפעילותם הכלכלית באין מפריע. בשנים הראשונות לשלטון המוסלמי כאשר הערבים המוסלמים היו מיעוט כובש, נזקק לשרותי אנשי החסות כממלאי תפקידים במינהל וברבות הימים עם התגברות היריבויות הפנימיות בקרב פלגי השלטון המוסלמי נשען השלטון במידה רבה על שרותם ותמיכתם של בני החסות.

ההסדרים בעניין מעמד בני החסות היו נוחים לשני הצדדים. בתקופת השלטון המוסלמי זכו הקהילות היהודיות לביטחון כלכלי ולמידה רבה של אוטונומיה. במובנים רבים הביא הכיבוש המוסלמי לשיפור מעמדם של היהודים שהורשו לגור בעיר ולנהוג עפ"י מסורתם הקדומות. השלטון המוסלמי לא התערב בענייניים שמעבר לתשלום מיסיהם כבני חסות.

ירושלים לדורותיה – סיכום קורס

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: