סיכום מלכים ב', כ"ב- כ"ג , פס' 14-1, 31-25

סיכום מלכים ב', כ"ב-  כ"ג , פס' 14-1, 31-25: הרפורמה הדתית של יאשיהו 

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, מתוך תת הנושא של ספר מלכים

סיפורו של יאשיהו מלך יהודה ( בשנים  609-639) מתחיל במלכים ב' פרק כ"ב, המשמש רקע למלכים ב' פרק כ"ג, פסוקים 14-1, 31-25 (ראה: מלכים ב’ פרק כ”ב – כ”ג)

במלכים ב' כ"ב מסופר שבשנתו ה 18 (שנת 621) יאשיהו ערך בדק בית

(= שיפוצים) במקדש בירושלים. תוך כדי ביצוע העבודות מצא חלקיה הכוהן במקדש את "ספר התורה" ( המכונה גם כן "ספר הברית" ושלדעת רב החוקרים הוא ספר דברים הנוכחי). בעקבות מציאת הספר המלך שלח את עבדיו אל חולדה הנביאה. היא ניבאה פורענות על יהודה בגלל שאין מקיימים שם את דברי הספר שנמצא במקדש. אולם בגלל התנהגותו הטובה של יאשיהו (שבעיני עורך ס' מלכים הוא המלך הטוב ביותר שהיה מעולם ביהודה) הרעה לא תבוא בימיו ( גמול לדורות).

 

הרקע לרפורמה  של יאשיהו מלך יהודה : חוק ריכוז הפולחן לה' בדברים, מלכים ב' כ"ב, 12-1

מאז שבני ישראל הגיעו לארץ ישראל ממצרים עבדו את ה' אלוהי ישראל בהקרבת קרבנות על מזבחות אדמה שהקימו בכל מקום.בספר שמות, הספר השני בתורה כתוב מפורשות שבכל מקום אשר יזכירו את שם ה' ובו יקריבו לו קרבנות מכל הסוגים מן הצאן ומן הבקר, ה' יברך אתכם (שמות, פרק כ', פסוק 21)

כך זה החוק גם ביתר ספרי התורה חוץ מאשר בספר דברים, הספר החמישי בתורה שהוא היחיד בה הדורש להקריב קרבנות לה' אך ורק "במקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם" (דברים , פרק י"ב, פסוק 5 ) , כלומר אך ורק במקום אחד ויחיד.ספר דברים הוא היחיד שקובע שהקרבת קרבנות לה' מחוץ למקום הנבחר הזה אסורה ונחשבת לחטא.אסור לעבוד את ה', אלוהי ישראל,באמצעות אותם האביזרים בהם עובדים אלוהויות זרות (דברים ט"ז, 22-21)

למעשה בפעם הראשונה שדבר כזה בוצע הלכה למעשה היה בימי חזקיהו מלך יהודה (ראה מלכים ב', פרקים י"ח-י"ט) ואחר כך בימי יאשיהו מלך יהודה

מסיבה זו רב חוקרי התנ"ך המודרניים קובעים שספר דברים לא נכתב על ידי משה (במאה ה 13 לפנה"ס) כפי שהגישה המסורתית ללימוד התורה טוענת אלא שנכתב סמוך מאוד לימי יאשיהו מלך יהודה (מאה 7 לפנה"ס) על ידי קבוצת סופרים מחצרו של המלך כאילו נכתב על ידי משה. אם כך הדבר "המקום אשר יבחר ה'" שבספר דברים הוא בית המקדש בירושלים, והספר שנמצא על ידי  חלקיהו הכהן בימי יאשיהו הוא ספר דברים.אפשר לטעון אם כך שמאות בשנים היה מצב של פיזור פולחן בישראל, כלומר הקריבו קרבנות לה' בכל מזבח מקומי בארץ כאשר היו מזבחות מפוזרים בכל רחבי הארץ ומימי יאשיהו ואילך הייתה מציאות של ריכוז פולחן לה', כלומר היה מותר לעבוד אותו בהקרבת קרבנות אך ורק בירושלים.

דברים י"ב, פסוקים 3-2 קובע שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ כנען חובה עליהם להשמיד את כל מקומות הפולחן הזרים בארץ (טיהור פולחן).

מלכים ב', כ"ב פסוקים 5-4 קובעים שאסור לעבוד את ה', אלוהי ישראל כפי שהגויים עובדי האלילים עובדים את אלוהיהם, כלומר בהקרבת קרבנות בכל מיני מקומות אלא שמותר לעבוד אותו בהקרבת קרבנות רק במקום האחד והיחיד הנבחר (בירושלים).

מלכים ב', כ"ב פסוקים 7-6 מפרטים את כל סוגי הקרבנות שמביאים להקריב למקום הזה.

מלכים ב', כ"ב פסוקים 12-8 חוזרים על הנאמר בפסוקים 7-1 .

הקשר בין טיהור הפולחן הזר לבין ריכוז פולחן ה' במקום אחד הוא בכך שהיה נהוג להקים מזבחות ומקדשים מקומיים ישראליים לה' על חורבות מקדשים כנעניים וההחלטה לרכז את כל עבודת ה' במקום קדוש אחד בא לבטל את הסכנה שדת ישראל המאמינה באל אחד ויחיד תתמזג עם דתות עובדי האלילים.

הרפורמה הדתית של יאשיהו מלך יהודה בא לממש בפועל תביעות אלו שבדברים.

 

מלכים ב', פרק כ"ג : מחולק ל חמישה חלקים :

1) כריתת הברית (פס' 3-1)

2) עריכת הרפורמה הדתית ביהודה  (פס' 14-4)

3) דברי הערכה חיוביים של העורך על יאשיהו ( פס' 28-25)

4) מות יאשיהו בקרב מגידו (פס' 30-29)

5) פרטי מלכות יהואחז בן יאשיהו (פסוק 31)

1) כריתת הברית (מלכים ב', כ"ג פס' 3-1)

יש כאן תיאור של כריתת ברית משולשת בין ה', העם והמלך בחצר בית המקדש בירושלים, ולפיה העם מתחייב לקיים את חוקי "ספר הברית" (= ספר דברים) ומצוותיו. החשוב והמרכזי שבהם : ביטול כל הבמות שמחוץ למקדש הירושלמי וריכוז הפולחן לה' בו (ר' דברים י"ב, 6-5).

2) עריכת הרפורמה הדתית ביהודה (מלכים ב', כ"ג פס' 14-4)

היא מורכבת משני חלקים : טיהור הפולחן לעבודה זרה וריכוז הפולחן לה' בירושלים. התיקונים הדתיים הם :

א. טיהור בית המקדש בירושלים מפולחנות זרים (מלכים ב', כ"ג פס' 7-4) הכולל הוצאת כל הכלים שנעשו לכבוד הבעל, האשרה ולכל צבא השמים (= פולחן אשורי לשמש, לירח ולכוכבים) ושריפתם מחוץ לעיר, תוך כדי נשיאת עפרם לבית-אל

הוא גם השבית את כמרי הדת שעבדו עבודה זרה לאלים הנ"ל וטימא את קברי "בני העם" (=כת של עובדי האשרה) ע"י השלכת עפר פסל האשרה השרוף.

הוא גם ניתץ את בתי הקדשים (=בתים בחצר בית המקדש בהם גברים ונשים עסקו בזנות כחלק מעבודת האשרה, וכן היו בהם נשים אורגות בגדי קישוט לפסל האשרה המכונים "בתים לאשרה").

ב. ביטול הבמות ביהודה ופסילת כוהניהן (מלכים ב', כ"ג פס' 9-8) המהווה למעשה ריכוז הפולחן לה' בירושלים. יאשיהו הביא לירושלים את כל כוהני ה' אשר בבמות שבערי יהודה וטימא אותן, כדי שלא ישמשו יותר לעבודת ה' מחוץ למקדש הירושלמי. כוהנים אלה היו זכאים למתנות כהונה כאחיהם מבית אהרון ומשבט לוי אבל נפסלו מלשרת במקדש בירושלים.

ג. טיהור ירושלים וסביבתה מעבודה זרה (מלכים ב', כ"ג פס' 14-10). יאשיהו טימא את גיא בן הינום  (גי בן הנם) כדי למנוע את העברת ילדים באש למולך.

הוא גם הסיר את הסוסים ושרף את המרכבות אשר שימשו לעבודת אל השמש שבבית המקדש. אף ניתץ את המזבחות שבשתי חצרות בית המקדש אשר עשה סבו המלך מנשה, ואת הבמות אשר בנה שלמה המלך לאלילי נשותיו הנוכריות

( ר' מלכים א', פרק י"א 8-7 ).

3) דברי הערכה חיוביים של העורך על יאשיהו (מלכים ב', כ"ג פס' 28-25)

העורך הדויטרונומיסטי מחמיא ליאשיהו כי לא היה מלך כמוהו. למרות זאת הוא סבור שה' החליט סופית להגלות את תושבי יהודה מארצם ולהחריב את המקדש בירושלים בגלל חטאי מנשה, סבו של יאשיהו (גמול לדורות)

4) מות יאשיהו בקרב מגידו (מלכים ב', כ"ג פס'  30-29)

בסוף ימי יאשיהו (שנת 609) עבר פרעה נכה ( פרעה הוא תואר מלכות במצרים אבל לא שם פרטי, ונכה זה שמו הפרטי של הפרעה הזה) עם צבאו בארץ ישראל בדרכו אל מקום בשם כרכמיש (אשר על נהר הפרת) על מנת להילחם נגד צבאות בבל שם, וכך לסייע לאשור החלשה. בהתאם לתעודה בבלית עתיקה באותה תקופה הייתה ברית הגנה בין מצרים ואשור כנגד בבל.

יאשיהו ניסה לחסום את דרכו של פרעה נכה באיזור על מנת למנוע את ניצחונן של מצרים ואשור על בבל במטרה למנוע את התחזקותה המחודשת של אשור ושיעבוד אפשרי של ממלכות האיזור (כולל יהודה) למצרים.

יאשיהו נפל בקרב הזה בגיל 39.

5) פרטי מלכות יהואחז בן יאשיהו (מלכים ב', כ"ג פסוק 31)

לאחר מות יאשיהו במגידו (שנת 609), "עם הארץ" (= האליטה הכלכלית – חברתית שביהודה, הזכאית להמליך מלכים מבית דוד בעת חירום על מנת לשמור על רציפותה בשלטון) המליכו את בנו הצעיר יהואחז, בניגוד למקובל לפיו יש להמליך את הבן הבכור (יהויקים). הם פעלו כך כי העדיפו לנקוט במדיניות אנטי מצרית ופרו בבלית. הוא הספיק למלוך רק 3 חודשים, שכן בשעה שפרעה נכה שב מן הקרב בכרכמיש (קרב שהסתיים ללא הכרעה ברורה אך העניק מרחב שליטה רב למלך המצרי על סוריה וארץ ישראל) אל העיר רבלה שבחמת (סוריה) החליט לקרוא אליו את יהואחז ולאסור אותו תוך כדי הטלת קנס על ממלכת יהודה והמליך במקום יהואחז את אחיו אליקים בן יאשיהו (תוך כדי שינוי שמו ליהויקים) שנטה לנקוט במדיניות שבעד מצרים ונגד בבל. במטרה לעמוד בתשלום הקנס הגבוה נאלץ יהויקים (609-597) להטיל את כל כובד הקנס על העם, איש איש לפי הכנסותיו.

סיכומים לבגרות בתנ"ך