הגדרה של אידיאולוגיה

הגדרה של אידיאולוגיה

הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה

ניתן להגדיר אידיאולוגיה בצורה מאוד דלה – כרעיונות או השקפות עולם שחותרים לקבל את העוצמה לידיהם. אך למה הגדרה של אידיאולוגיה היא כ"כ חמקמקה? למה המון חוקרים מתלבטים איך להגדיר את המושג הזה?

ההגדרה המעניינת והמהותית של אידיאולוגיה היא כבר חלק מהמאבק האידיאולוגי. ההגדרה של אידיאולוגיה היא אינה עניין טכני. לדבר על מה זה אידיאולוגיה כבר מכניס אותנו עמוק אל תוך השיח האידיאולוגי. לדבר על אידיאולוגיה הוא להגדיר את עצמך כשייך למרכז/שמאל/ימין. אנו לא מדברים על הגדרה במובן המילוני של המילה, אלא על משהו יותר עמוק.

הסיבה שקשה להגדיר אידיאולוגיה היא שאידיאולוגיה היא "מילת קללה". כל אחד יאמר "לך יש אידיאולוגיה! לי יש תפיסה צרופה ומבוססת וכו'". מה פוסל את האידיאולוגיה? למה היא "מילת קללה"? למה כולם אומרים: "אתם כולכם אידיאולוגיות ואנחנו לא"?

יש 3 גיוונים שונים של למה אידיאולוגיה היא "מילת קללה"?

  1. האידיאולוגיה גבוהה מידי – שמישהו אומר על אדם אחר הוא אידיאולוג במובן השלילי של המילה אז למה הוא מתכוון? שהוא תלוש מהמציאות. הוא מדבר בצורה ספקולטיבית על העולם, כאשר הוא לא מבין את המציאות היומיומית הקשה שצריך להתגבר עליה.
  2. האידיאולוגיה נמוכה מידי – אידיאולוג הוא נוקשה בדעותיו, פנאטי, רדוד במחשבתו והוא מסוכן. כיוון שאדם שמאמין יותר מידי הוא שונא יותר מידי.
  3. עבור רדיקלים מרקסיסטים אידיאולוגיה היא "תודעה כוזבת" – רעיונות אידיאולוגיים המתחפשים להיות רעיונות אובייקטיבים, הם של המעמד השולט. אידיאולוגיה שלטת היא של המעמד השולט. בהגדרה המרקסיסטית אידיאולוגיה היא בעצם אינטרסים שמתחפשים להשקפת עולם.

 

יש אם כן 3 פנים לאותה פסילות של האידיאולוגיה:

1. המרקסיסטים – אידיאולוגיה היא חשיבה פתולוגית, חשיבה בורגנית שמתחפשת לחשיבה אוניברסאלית. הבורגנים רוצים תמיד להצדיק את המערכת החברתית הפוליטית של החברה הליברלית הקפיטליסטית. אין להם את הביקורתיות העצמית להבין שרעיונותיהם אינם משרתים את האינטרסים של כולם. ראה למשל: "האידיאולוגיה הגרמנית" של קרל מרקס או או מנגנוני המדינה האידיאולוגיים של לואי אלתוסר.

2. השמרנים – עבורם אידיאולוגיה היא רציונאליזם שפשוט משתגע. תפיסות רציונאליסטיות שכ"כ מנותקות מהזרם ההיסטורי, שהם רוצים לבנות את כל העולם מחדש על בסיס של רעיון חדש שלא היה אף פעם. יש לדידם של השמרנים ניסיון לעקוף את המרקם העדין והמורכב של החיים הפוליטיים-היסטוריים יומיומיים ולטעון שרעיון חדש הוא הקובע. רעיון כזה הוא מסוכן מכיוון שהוא יכול להביא לאי-יציבות, זהו ניסיון לפרוץ את מעגל ההיסטוריה.

השמרן רואה באידיאולוגיה אדם שתלוש, בכך שיש לו רעיונות רציונאליים מידי, הוא לא צריך להצדיק את הרעיון הזה באף צורה שהיא מציאותית, היא צפה מעל המציאות הקובעת והמחייבת. לכן עבור השמרנים האידיאולוגיות נוטות להיות תמימות/רציונאליות מידי, ניסיונות לפרוץ את הגדר אחת ולתמיד. מה השמרנים יאמרו על מישהו כמו מרקס, שרצה לשחרר את בני-האדם מהניכור ומכל הבעיות הפנימיות שלנו. השמרן רואה ברדיקליות ניסיונות לעקוף את ההיסטוריה.

3. הליברלים – עבורם החץ תמיד מכוון לשמאל הקיצוני שהוא האויב הגדול של הליברליזם בימינו. הטענה כאן היא שהרעיונות הרדיקליים מביאים לחשיבה לא סובלנית. היות והרדיקל מחפש את "המשיח הפוליטי" מכיוון שהוא מאמין שיש מנהיג או רעיון-על שקובע לכולם תמיד, ברור שהתפיסות הלא-ליברליות הן מסוכנות.

לעומתן החשיבה הליברלית היא אינה אידיאולוגיה בכלל אלא זה מה שהמציאות מחייבת. הליברליזם רואה באידיאולוגיה הגות שמשטיחה את הרעיונות לגובה של ההמונים. רעיונות נוקשים, פנאטיים ומאוד מסוכנים.

אלו הבעיות להגדרת האידיאולוגיה, שכל אחד מאלה נותן לאידיאולוגיה הגדרה שונה. זו בעצם סיבה ראשונה למה האידיאולוגיה כל כך חמקמקה.

סיבה נוספת היא:

מה היה קורה לו הייתה בשפתינו רק מילה אחת לתאר פעילות מוחית? מן החשיבה של הפילוסוף, עד לאמונות החלקיות של ההמונים ועד למשל מה שהמוח שלי צריך כדי להצליח לקשור את שרוכי הנעלים. היה נוצר בלבול ענקי, מכיוון שלא ניתן במילה אחת להסביר כל כך הרבה רמות.

אידיאולוגיה היא מושג מטרייתי. כלומר הוא מטרייה שמתחתיה יש הרבה מאוד סוגי חשיבה, שהם שונים לפעמים בתכלית זו מזו. אידיאולוגיה יכולה להיות מחד, תפיסות חשיבה פילוסופית של הובס, מרקס וכו'. מנגד, רעיונות של אדם פשוט. האידיאולוגיה תקפה לגבי שניהם.

רמות וסוגים שנמצאים בתוך "המטריה" של הגדרת המושג אידיאולוגיה:

  1. מה קורה כאשר נואם קם בכיכר העיר בצורה מתלהמת ומנסה לחשמל את הקהל שיבוא איתו לאמונות שבהם הוא מאמין?
  2. סוציאליזציה (חברות) היא בין היתר ללמד ילד אידיאולוגיה מסוימת.
  3. אידיאולוגיה כחינוך.

יש כ"כ הרבה רמות של אידיאולוגיה שמילה אחת כמו אידיאולוגיה ידה קצרה מלהושיע! לאידיאולוגיה אין יכולת בהגדרה פשוטה לכלול את כל הרמות, לכן הגדרה ספציפית בעייתית.

מה קורה לאידיאולוגיה שהיא תורה פילוסופית כאשר היא חייבת להיות חוכמה מעשית/פרקטית של המנהיג? היא חייבת להשתנות, זה נקרא קוד-תפעולי, זוהי הסתגלות של רעיונות מסוימים למצב נתון. משל, תיקון חוק האזרחות (כי זה לא כתוב בציונות של הרצל). הדבר הזה בא לא מאידיאולוגיה טהורה, אלא זהו קוד-תפעולי, כתוצאה מהסתגלות.

כל רמה של אידיאולוגיה יש לה את הדוברת שלה. למשל, הפילוסוף מדבר על הפילוסופיה. חלק מהדברים באים תמיד בכתב וחלק בע"פ. פילוסופיה כמעט תמיד המקור שלה הוא בכתב. יש כאן הרבה מאוד רמות, יש משחק מורכב תמיד בין האידיאולוגיות.

נחזור לשאלה הראשונה: למה הגדרה של האידיאולוגיה היא כ"כ קשה וחמקמקה? למשל, רופא שנכנס לביה"ח ומבקש לדעת מה החום הממוצע של כל החולים שם. אומנם יש כאן מספר אבל אין לו משמעות.

הנמשל הוא: לדבר על אידיאולוגיה כמשהו פשוט אינו נותן לנו מספיק, אין כאן "בשר".

מה ההבדל בהגדרה בין אידיאולוגיה לבין מחשבה מדינית?

  1. מחשבה מדינית לרוב נשארת ברמה התיאורטית והיא אינה מודדת את הצלחתה בכך שהיא כובשת את העוצמה. אפלטון אמר שהוא יודע שרעיונות אלה אולי אף פעם לא יתבצעו או יתממשו, אך בכל זאת הוא מציג את זה לפניהם.
  2. הגות מדינית היא שיח בין הדורות. שמישהו מתחיל לכתוב היום הוא יודע שאפלטון מהדהד במוחו. הוא יודע שקולו הוא קול אחד והוא יודע שיהיו כאלו לאחר מכן שיאמרו זה לא נכון. ההוגה המדיני יודע שהגותו קיימת בתוך עולם שאף פעם הדיון לא נסגר, אין רגע סופי. הדיון ממשיך בין הדורות. אידיאולוג לעומת זאת (למשל כמו מרקס) מדבר על סוף השיח! אין לא את המשחק שיש להגות מחשבתית עמוקה. אידיאולוגיה רוצה תמיד לסגור את הדיון.

    

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות