זרמים בציונות: המעשית, הדתית והריבזיוניסטית

זרמים בציונות בראשית דרכה:

  • הציונות המעשית (כיבוש האדמה וכיבוש העבודה): הזרם המעשי בציונות אפיין בעיקר את אנשי העלייה השנייה והושפע רבות מהגותו של א.ד גורדון. הציונות המעשית עודדה יהודים לעלות ארצה וליישב את הקרקעות מבלי להתנות את ההתיישבות באישור האומות (בניגוד לציונות המדינית שהוביל הרצל שדגלה בהשגת ערבויות חוקיות וזכויות פוליטיות אצל המעצמות בטרם יתחילו יהודים להתיישב בארץ ישראל). זרם זה בתנועה הציונית האמין שקביעת עובדות בשטח (עלייה, התיישבות ועבודה) חשובה יותר ממאמצים דיפלומטיים. האידיאלים שאנשי הציונות המעשית היו כיבוש האדמה וכיבוש העבודה, צריך להפוך את היהודים לאנשים עובדים, לחקלאים, לא רק על מנת להרוויח כסף אלא כדי להיות קשורים לאדמה כערך עליון בלאומיות. אנשי העלייה השנייה, שהיו סוציאליסטים ברובם, התנערו ממה שהם כינו "הקולוניאליזם של העלייה הראשונה", שבמסגרתה העסיקו אנשי העלייה הראשונה הלא מוכשרים בעבודה חקלאית פועלים ערבים. משפט המפתח של זרם זה היה "במקום שבו עוברת המחרשה, שם יהיה הגבול". המשמעות הייתה שבאמצעות יצירת תשתית כלכלית-חברתית של עבודה עם ראייה עתידית של ארגון ניתן יהיה לקבוע עובדות בשטח ולממש את הרעיון הציוני. בין האנשים החשובים בזרם זה היה דוד בן גוריון. בן גוריון שאף להקים כוח עבודה יהודי מאורגן (ההסתדרות) ושהגבולות יקבעו לפי ההתיישבות. זו הייתה לאומיות קונקרטית.
  • ·        הציונות הדתית: הציונות הדתית התפתחה במקור כ"קונטרה" לחלק מאנשי תנועת ההשכלה שקראו לבצע רפורמות באורח החיים היהודי ובפולחנו על מנת להתאים את היהודים לכלל החברה. אותם אנשים ביקשו להשמיט את הרעיונות של שיבת ציון ושל חידוש פולחן בית המקדש בתור מרכיבים מרכזיים של החזון המשיחי. אנשי הציונות הדתית, שהמרכזיים ביניהם היו הרבנים קלישר ואלקלעי ראו ברעיון הציוני כדרך לזירוז הגאולה ופירשו אותו כפעולה אנושית "מלמטה" עם התערבות שמימית "מלמעלה". קלישר ואלקלעי גרסו שהשינוי במעמדם של היהודים שהגיע בעקבות האמנציפציה הוא שלב ראשון בגאולה וכדי לזרז אותה הם דגלו בקיבוץ גלויות, שיבת לארץ ישראל, עבודת אדמה ושימוש בשפה העברית כשפה יומיומית. מעשים אלו, לשיטתם, יובילו בסופו של דבר להגשמת חזון הנביאים ולביאת המשיח. יש לציין כי אנשי הציונות הדתית היו מיעוט – רוב הרבנים והאדמו"רים החשובים ראו ברעיון הציונות כפירה שסותרת את תפיסתם שיש לחכות למשיח, ולא לעשות דברים גשמיים על מנת לזרז את הגאולה. נוסף על כך, רבנים רבים התנגדו להשפעה המחלנת של הציונות והעובדה שהיא מונהגת בידי חילונים המחזיקים באידיאולוגיות אתיאיסטיות כגון לאומיות וסוציאליזם. אחת התנועות החשובות בציונות הדתית הייתה "המזרחי" (ר"ת של מרכזי רוחני) שהוקמה ב1902 ע"י הרב מוהליבר שהצטרפה להסתדרות הציונית. תנועה זו קמה עקב החלטת הקונגרס הציוני שעל הציונים לעסוק בחינוך ציוני חילוני. אנשי המזרחי טענו שרק באמצעות קיום מצוות יישמר העם היהודי ודגלו ב"ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל", השבת החירות המדינית, הלשון העברית ואת התורה. כמו כן, הם שאפו להיות גורם מתון המפשר בין החרדים לחילונים. אחד ההוגים הבולטים של ציונות זו היה הרב קוק.בסך הכול נודעה לתוספת המסורתית הזאת השפעה מעצבת על הציונות – לא זו בלבד שיהודים מסורתיים לקחו חלק בפעילות הציונית, גם כל מתכונת העלייה וההתיישבות וצביונו הדתי של היישוב עלו בקנה אחד עם תקדימים מסורתיים.
  • ·        רביזיוניזם – זרם בציונות המזוהה עם זאב ז'בוטינסקי. הציונות הרביזיוניסטית תמיכה בהקמת מדינה יהודית משני עברי הירדן. ז'בוטינסקי סבר שאין תנועה ציונית ותחייה לאומית ללא הכרזה ברורה ומפורשת על המטרות הסופיות (הקמת מדינה יהודית ריבונית) ובלי תודעה לאומית ריבונית מוצקה ואקטיבית. הוא התנגד להגמוניה של תנועת העבודה וראה אותם כגורם מעכב של ההתגשמות הציונית. בשנותיה הראשונות של התנועה הרביזיוניסטית, כיוונה היה יצירת חברה לאומית יהודית בסיוע בריטי. הם שאפו להשיג כלים מדיניים להגשמה (כוח צבאי, הסדרים ממלכתיים של מכס ומיסוי, בעלות על קרקעות וכ'ו) והאמינו שישיגו כלים אלו ע"י פעילות מדינית ודיפלומטית אקטיבית, תוך הפעלת לחץ מוסרי על בריטניה. נוסף על כך, ז'בוטינסקי היה הראשון שהכיר ברצינותה של הבעיה הלאומית הערבית. אם רוב המנהיגים הציוניים פירשו את המתח בין היהודים לערבים כנובע מניגודים חברתיים, ז'בוטינסקי ראה בו סכסוך לאומי. הפיתרון שהוא הציע לבעיה הזאת היה ריבונות יהודית על א"י והבטחת הזכויות הלאומיות של ערביה כמיעוט לאומי. הוא האמין שמדיניות בריטית נחושה והצבת עובדות בשטח תביא את הערבים להכרה שאין באפשרותם לחסל את המפעל הציוני. מאוחר יותר, צמחו מתוך הרביזיוניזם זרמים חדשים שדגלו באלימות נגד הרשויות הבריטיות על מנת לסלקם מא"י והקמת מדינה יהודית. מזרמים אלו הוקם הלח"י ו"הארגון" שצמחו מתוך תנועת בית"ר ושאפו להוות אלטרנטיבה להסתדרות ותמכו במאבק מזוין ויזום נגד הממשל, המשטרה והצבא הבריטי. הרביזיוניסטים תמכו באידיאה הציונית ללא קשר לאידיאולוגיות זרות (כמו הסוציאליזם) ושאפו להשליט את השפה העברית. מבחינה כלכלית, הם תמכו בכלכלה ליברלית חופשית והתנגדו לסוציאליזם והקומוניזם משום שהפניית מרץ לאידיאולוגיות זרות מסכן את הציונות.
  • ·        א.ד גורדון – גורדון נולד ב1856 בחבל ארץ שהיה חלק מפולין ורוסיה. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ועלה לישראל כאדם מבוגר. אורח החיים של תורה ומצוות שהוא קיים בגולה התחלף באורח חיים של עבודה. הוא ראה בעבודה חקלאית ופיזית כעבודת אלוהים. גורדון לא ראה את עצמו כנציג פוליטי משום שהוא התנגד להכנעת מחשבתו להחלטת רוב או לכפות על אחרים שיפעלו בניגוד להשקפתם. עם זאת, אין ספק שהוא היה אישיות פוליטית שהשפיעה על דור שלם בכוח הדוגמא האישית. גורדון ראה בציונות כהגשמה עצמית של הפרט – בניינה של האומה היא בניינו של הפרט. הוא הרבה להשתמש בשני מושגים: "חיים של צמצום" (השאיפה האנוכית להגדלת תועלת והנאה, מה שאינו מבטיח יתרון חומרי – לא יעשה) ו"חיים של התפשטות" (פעילות שבה נותן האדם מעצמו לאחרים). בניגוד לתפיסה המקובלת, הוא ראה בחיים של צמצום כקיפוח עצמי של האדם בכל שהדבר שהוא שואף אליו אינו מה שהוא מבקש באמת, אלא מה שרוב בני האדם חושבים להישג ראוי (הוא נכנע לתכתיבי החברה ואינו חי את חיי עצמו ומתכחש לעצמו). מי שחי חיים של התפשטות אינו מקריב מעצמו, אלא חי את חייו במרחב גדול יותר. לתת לאחרים פירושו לחיות את חייו של האחר, כשאדם יוצר – רק אז הוא חי. נוסף על כך, גורדון דגל בשיבה אל הטבע. הוא גרס שהאדם ביקש לנתק את עצמו מהטבע כדי לשלוט בו וזוהי טרגדיה משום שהאדם הוא חלק מהטבע ובהשתלטות זו הוא הופך את עצמו לקורבן של מאווייו. הוא ראה את הגלות כמצבו הקיומי של אדם המנותק מהטבע והציונות היא דרך השיבה חזרה אל הטבע. עם ישראל צריך לשוב אל ארצו ולחיות על אדמתו כמי שמבקש לחיות בטבע ולא לשלוט בו. נוסף על כך, גורדון תמך ב"חברה אורגנית", חברה קהילתית המושתתת על יסודות המשפחה, הקהילה והאומה ומבוססת על נתינה. זאת בניגוד ל"חברה המכנית" (המעמד החברתי המאורגן, המפלגה הפוליטית והמדינה). אם כן, גורדון לא שאף להקמת מדינה יהודית – חלומו היה חלום של צמיחת חברה יהודית אורגנית על אדמתה של ארץ ישראל. על פי השקפתו, הציונות הייתה צריכה להתבטא בשיבת העם לישראל, גאולה היחיד מתוך גאולה הכלל ע"י יצירת חברה חדשה היונקת מן הטבע ותהיה אורגנית שיסוד ההתחברות בה תהיה העבודה.

ראה גם:

זרמים בציונות

חילוקי דעות בתנועה הציונית בראשית דרכה

זרמים בראשית הציונות

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות