סיכום: חוקה, דמוקרטיה וגזענות במורשת ארה"ב / חגי הורוביץ

סיכום: חוקה, דמוקרטיה וגזענות במורשת ארה"ב / חגי הורוביץ

סיכום מאמר זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בתרבות המערב כאן באתר וחלק מסיכום הקורס מבוא לתרבות המערב

רבים רואים בניסיון האמריקני בדור האחרון, דגם מוצלח של מאבק לצמצום הגזענות במנהיגות בית המשפט העליון בשם עקרונות החוקה. הם מאמינים שאימוץ חוקה והפקדת רשות שיפוטית בלתי תלויה של ביצוע, הם הדרך הטובה ביותר לשמור על חירויות האדם ולחסום גילוי של גזענות. מההיסטוריה ידוע כי הדבר לא פשוט וגם תחת חוקה יכולות להופיע תופעות שסוטרות את עקרונותיה. ארצות הברית חיה בסטירה פנימית בין עקרונות חוקתה המבטיח זכויות אזרח בסיסיות לכל לבין חקיקה, פרקטיקה חברתית שהפלו לרעה את בני הגזע השחור, הדבר לא אומר שהחוקה היא מסמך ריק מתוכן. כאן בדיוק הפרדוקס  שההיסטוריה האמריקנית מציבה חוקותיה לא היו תעודות פיקטיביות אלא כוחות אפקטיביים. קיים פער עמוק בין הבטחה של זכויות החירות והקניין לבין היחס אל הכושים הזכויות השוות שהובטחו לכל , ושבאמת הלכו והורחבו עם הזמן, ניתנו רק לבני הגזע הלבן ובעיקר לגברים. יש לציין כי בזמן שארצות הברית העמיקה את המשטר החוקתי והדמוקרטיה היא גם ביצרה והקשיחה את מוסד העבדות השחורה, והגבירה את ההפליה והדיכוי החברתי והמשפטי של הכושים וכל זאת במפורש על בסיס פרשנות החוקות. החוקה של ארצות הברית נחשבת ובצדק למסמך מופתי ביותר המגן על חירויות האדם אשר גובש על סף העת החדשה ועדיין יש בה פשרה והשלמה מסוימת עם מוסד העבדות.

ישוב הסתירה בין החירות לעבדות:

שני מנגנונים של טיעון רעיוניים עיקרים, שעלו בפסיקה של בית המשפט העליון שהיה אחראי למימוש החוקה הם ששימשו בידי האמריקאים ליישוב הסתירה. האחד, הטענה שצרכים לאומיים חיוניים מחייבים להשלים עם קיום העבדות והשלכותיה החוקיות. האחר, הטענה הגזענית שהכושים נחותים מטבעם ולכן כללי שוויון הזכויות לא תקפים לגביהם. הטיעון הראשון עליו מפורש בבית המשפט העליון לגבי פסיקה של עובדים הבורחים. הפסיקה לא פירטה האם החזרתו של עבד נמלט חלה על מדינת המקלט או  על הממשל הפדראלי, ואף לא לפי אילו הליכים תבוצע ההסגרה. ביוזמת הדרום, הקונגרס נטל עליו אחריות כשקיבל ברוב את " חוק העבדים הבורחים" החוק התיר לרודפים להיכנס למדינות המפלט, ולחפש את עבדם הבורח ולקבל רשות לאחר שהציג את העבד בפני שופט פדראלי או פקיד מקומי. למעשה כך החוק הפדראלי שהסתמך על חוקה רבע שאדם מסוים שחור הוא קניין של זולתו. יש לציין כי בית המשפט אישר את החוק מתוך אינטרס של אחדות האומה. בני הצפון לא קיבלו את הטיעון ולכן הוצג טיעון שני ומשלים- התיאוריה הגזענית. אף על פי שתושבי הצפון דחו את העבדות הם האמינו בתיאוריה של נחיתות השחורים, התיאוריה האמינה שהגזע השחור מקולל, מנודה ונחות. השחורים נתפסו כחסרי כישורים לנהל חיים עצמאיים ואחרים ולכן הם לא יכולים לקחת חלק במשטר של חירות ושוויון ומכל שמוצדק להחזיקם במצב של כפיפות ותלות או להחזירם לארץ מוצאם. על כן אם השחורים הן מן הטבע, נחותים  אין להם הזכות לזכויות טבעיות.

המתקפה הלבנה:

לאחר שחרור העבדים במלחמת האזרחים נציגי הצפון בקונגרס תיקנו את החוקה מתוך מטרה לחסל לא רק את מוסד העבדות אלא גם את המשטר של עליונות הלבנים וכך לחולל מהפכה של ממש ביחסי הגזעים, התיקונים קבעו לא רק את תוכן מדיניות החוקה אלא שממשל פדראלי יהיה מוסמך לבצע ולאכוף את המדיניות. אומנם תחילה קיבל הקונגרס שורה של חוקים כדי לממש את התיקונים. לדוגמא בעניין הזכויות הפוליטיות לשחורים, ענישה לפעולות בנוסח הקו-קלוקס-קלן. שנסתיימה מלחמת האזרחים נמשכה תקופת "שיקום"  בדרום שבה קציני הצבא יחד עם פקידי הממשל הפדראלי פעלו לצמצום האפליה הגזעית ולקידום השחורים בחינוך , בכלכלה ובפוליטיקה. מדיניות זו הגיעה להישגים טובים למרות שתושבי הדרום הלבנים התנגדו לה בחריפות. המפנה הגדול החל סביב 1890 אז עלתה בדרום מנהיגות חדשה – "המושיעים" הם הצהירו על שאיפתם להציל את הדרום מההרס והתבוסה של מלחמת האזרחים ומהסכנה של מיזוג השחורים. משטרם של המושיעים היה גזעני, דורסני ורצחני כלפי השחורים. הדבר התבטא שלושה תחומי חיים עיקריים. האחד ביטול כל הזכויות הפוליטיות והחוקתיות שהוענקו לשחורים. התחום השני היה הפרדה גזעית שהלכה והעמיקה והתחום השלישי כלל מעשי אלימות ורצח בלתי חוקיים שהשלטונות לא מנעו. וכך פחות משלושים שנה לאחר תיקוני החוקה ארצות הברית עדיין נותרה עם חברה חצויה. בין השנים 1880 ל- 1940 פרצו מחאות ורפורמות חברתיות שקראו לחיזוק הדמוקרטיה בקרב החברה הלבנה, השחורים נאבקו ככל שיכלו בדימויים וביחס שקיבלו בעקבותיו אבל מצעו את עצמם נטושים ונבגדים ע"י מרבית הכוחות הדמוקרטים העממיים כמו גם ע"י המדינות והממשל הפדראלי. במשך קרוב לשמונים שנה התכחש הקונגרס לתפקידו החוקתי של עקיפת זכויות האזרח של השחורים . מאחר ששחורים רבים ותומכיהם הלבנים עמדו על זכויותיהם פיתחו בתי המשפט הנמקות שהצדיקו והסוו את הנסיגה וההפקרה.

בגידתו של בית המשפט העליון:

בית המשפט העליון פסק בצורה הרחוקה מהמלצות תיקוני החוקה ולמעשה הותירו למדינות הדרום לעשות בשחורים כרצונם. הוא נתן פירושים פורמליסטים ששמרו על לשון החוקה ונוסחותיה ובו בזמן התעלמו מכוונותיה לגבי עיצוב המציאות החברתית. כל יכלו מדינות הדרום לקבל חוקים המחייבים שירותים ועסקים פרטים להקפיד על ההפרדה הגזעית. השחורים טענו שהחוקים הללו נוגדים את החוקה. כך לדוגמא בית המשפט העליון הצדיק חוקי הפרדה גזעית שלפי גרסתו היא איננה אפליה מכיוון שהיא פוגעת באותה מידה בשני הגזעים וכך מפגינה יחס שווה, בנוסף אם השחורים מרגישים שההפרדה מתייגת אותם כנחותים הסיבה היא לא בחוק אלא בפירוש שלהם לחוק. התברר כי גם חוקה ליברלית וחזקה לא תמיד יכולה לעצור גזענות נטועה ועמוקה ברגשות העם.

המאבק לשוויון:

האפליה המסיבית של השחורים נמשכה בארצות הברית עד אחרי מלחמת העולם השנייה, המאבק הגדול על חיסול הגזענות בחוק ובתחומי החיים התנהל בעיקר מאז שנות החמישים וזכה להצלחות ותמיכת מערכת המשפט, ששינתה את גרסתה לפרשנות החוקה. מטרת הממסד הליברלי הלבן והתנועה העממית של השחורים הייתה לחסל את ההפליה וההפרדה וכך להגיע לאינטגרציה לאומית. תחילה קבעו שיש להעניק שוויון אזרחי וחופש הזדמנויות מלא לשחורים כך שכל פרט השתלב בחברה בזמנו וע"פ יכולתו ואחר כך יקבלו את המיעוט השחור כקבוצת משנה בתוך האומה האמריקאית.

הברית של " הלאומיות השחורה":

תנועת "השיבה לאפריקה" הופיע בשנות העשרים ומנהיגה מרכוס גארבי ביטא את הסתירה האישית שהשחורים חיו בו. מצד אחד הם חשו ייאוש מוחלט מהאפשרות לשפר את מצבם בארצות הברית, מצד שני סירבו להיכנע לגורלם. מכאן עלה הרעיון של "הלאומיות הכושית" שתמכה בהחזרת כל השחורים לאפריקה, ארץ מוצאם , ושחרורם מעול הכובש הלבן הזר. עד לכינונה של מדינה עצמאית שחורה הם טענו שיש צורך לפתח פעילות חינוכית לאחד את השחורים בגאווה, לשמור על טוהר הגזע השחור ולהקים מנהיגות חשה גאה ולוחמת. תנועה נוספת בעלת מגמת בדלנות לאומית היא "האסלאם השחור" תנועה מאורגנת בתחילת שנות השלושים מהגטו בדטרויט. הם מיזגו מחאה אישית וקבוצתית עם מיסטיקה דתית ומיתוס היסטורי.

כמו כן הם הציגו את האדם הלבן במונחים שהכושים עד אז לא העזו להשתמש, כשטן. מה שמסביר את האכזריות ועליונות כוחו של האדם הלבן אך האל הקציב זמן מוגבל לשלטונו. מטרתם המוצהרת של "המוסלמים השחורים" היא הקמת מדינה שחורה נפרדת על טריטוריה אמריקאית. בנוסף "המוסלמים השחורים" האמינו כי תהיה מלחמה בין בני האור שהם השחורים לבין בני  החושך שהם הלבנים וכך ישיגו את נקמתם. לשם כך יש להתנתק ככל האפשר מהתרבות הלבנה. חשוב לזכור של"אסלאם השחור" היה בעל סיכוי לזכות בתמיכה רבה מאחר והוא פנה לכל השחורים שהרגישו מנודים ודחויים מהחברה הלבנה, והתייאשו מלמצוא בה מקום. מקור כוחה של התנועה הפך גם למקור חולשתה. המשמעות שהעניקה לחייהם של חסרי התקווה , נעשתה בעיקר ע"י שינוי העולם המנטאלי וארגון חייהם מהקהילה פנימה. אך היא לא יכלה לשנות או רצתה לשנות את החברה הלבנה השולטת.

הברירה של "זכויות האזרח":

המציאות החברתית החלה להשתנות כבר במהלך מלחמת העולם השנייה השינויים הללו יצרו את הרקע לבלימת ה" אסלאם השחור" ולהתרחבות התנועות לזכויות האזרח.השינוי התנהל בשלושה קווים. האחד אפשרויות רבות יותר ויותר לשחורים לשפר את מעמדם הכלכלי חברתי. השני בעקבות הראשון עליה מהירה ל ציפיות השחורים להעפלה חברתית. השלישי שימוש בחוק ובמוסכמות חברתיות להגביל את טיפוס השחורים לשלבים נמוכים בסולם החברתי וחסימתם מאוחר יותר, ובכך לתסכל את ציפיותיהם. הדבר היה אפשרי מאחר ויותר ויותר שחורים החלו לעלות לצפון והתרחקו מהמסגרות הקשות בדרום. אומנם מהר מאוד גם בצפון החלו השחורים להגיע לגבול התקדמותם וחשו אפליה חוקית, חברתית וכלכלית. בצבא, בימי מלחמת העולם השנייה ניתן היה לחוש בפערים בין השחורים ללבנים במידה ניקרת. שניהם לקחו סיכונים, גילו אחריות ונשאו בעול ועדיין מנות הדם היו מופרדות כמו גם מקומות הבילוי והשחורים התקדמו רק לעמדות פיקוד מוגבל וכל זאת במלחמה שארצות הברית הצהירה ללא סוף כי היא הולכת לחסל את מפלצת גזענות ולהגן על הדמוקרטיה.

פצצת הזמן של דו"ח טרומן:

גורם מרכזי שסייע להפנות את אנרגית המחאה הגוברת של השורים אחרי מלחמת העולם השנייה לאפיקי המאבק על שינוי המשטר, כך שיוכלו להשתלב בו, היה המדיניות שאימצו חלקים מהממסד הליברלי הלבן. מתוך יוזמות לשפר את מעמד השחורים היו שניים מהם פורצי דרך:דין וחשבון וועדת הנשיא טרומן לגבי זכויות האזרח, ופסק הדין של בית המשפט העליון במשפט ביטול ההפרדה בחינוך. וועדת הנשיא טרומן הורכבה מנציגי קבוצות מנהיגות בממסד האמריקני, ותפקידה היה לבחון את מצב זכויות האזרח בארצות הברית כדי להמליך על שינוים למימוש הזכויות בפועל. הדו"ח הוא תעודה רשמית ומרשימה בתולדות ארצות הברית והפנה ביקורת נוקבת כלפי המדינה והמלצותיו היו בוטות ומרחיקות לכת לשינוי מבנה הכוח הקיים. היו אלה הנציגים מהדרום שהתנגדו לקבל את המלצות הדו"ח לחוקים לאחר שטרומן ניסה להעבירם בקונגרס.

התקפת מצח על מצודת ההפרדה: פסק דין בראון

מאחר והממסד הלבן שינה את עמדתו קבוצות שחורים ובעלי בריתם הלבנים קיבלו "זריקת עידוד" לפעול לשיפור מצבם ועורר את תודעתם של שחורים רבים במשך מלה"ע ה02 ואחריה. הארגונים לזכויות האזרח החלו לגייס כוחות לא רק כדי להגיב על עוולות פרטיות אלא גם כדי ליזום את התקפות. משפטו של בראון נגד מוצעת החינוך של טופקה היה משפט מפתח שפסק הדין בו פתח למעשה את מהפכת זכויות האזרח של ימנו. ההנחה המרכזית של פסק הדין הייתה שע"י חינוך בתקופה המודרנית מכשירים אזרחים לעתיד, ועל כן קידומו נוגע לממשל. אם מפרידים ילדים בחינוך על בסיס הבדלי גזע, השחורים יחושו מזה נחיתות. וכך הפרדה גזעית יוצרת אפליה גזעית וזו פוגעת בחוקה.

בן השפחה השחורה ובן המשפחה הלבנה

ההשפעה העיקרית של תנועת המחאה לזכויות האזרח היו בכך שעוררו מיליוני כושים לחרוג מחוסר מעש הארוך ולהיות אזרחים מעורבים, פעילים, בעלי שאיפות, העומדים על שלהם ונלחמים על שיפור גורלם ועתיד ילדיהם.

אימוץ קו האינטגרציה באומה הודגש על ידי מרטין לותר קינג. השחורים ראו בו יותר מכל מנהיג רוחני שביטא את שאיפותיהם וחלומם לצאת מעבדות לגאולה. קינג הציג את הגאולה בקווים של הצטרפות לחברת השפע שהחלה בארה"ב.

דרך להיטהרות הלבנים

השפעתו של קינג על הלבנים, בעיקר על הממסד הייתה מורכבת. קינג ידע להגיע לרגשות האשמה שלהם וזה דבר מרתיע , אומנם קינג לא רק העמיד את הלבנים על טעותם אלא גם הציע דרך לכפר על מעשיהם. תוכניתו הרדיקלית למחוק את ההפרדה והאפליה הגזעית באה לידי ביטוי בתוכנית רפורמיסטית: לחצים מאופקים , התנגדות נמרצת אך לא אלימה וכו'. הימנעותו של קינג מהתנגשויות אלימות גרמה לממשל הלבן להעריכו כמנהיג מתון, נחשב , מוסרי ומועיל ומעל לכל הרואי. זוהי הסיבה שקינג הצליח יותר מכל מנהיג שחור אחר. מה שקרה בארה"ב לא היה בלתי נמנע היו גם אפשרויות נוספות. בדרום המאבקים נמשכו מסוף 1957 ועד מס' שנים לאחר רצח קינג ב-1968 בפורמט זהה לשאר המדינה אך לא השיגו תוצאות. תרומה רבה למצב הייתה התערבות מהממשל הפדראלי בשבירת מוקדי העוצמה והגזענות ברחבי הארץ , היו אלה פעילויות שהביאו לתוצאות דרמטיות אך תהליך המיזוג התקבל בקשיים רבים. עדיין השחורים נבלמו בהתקדמותם. לאכזבת השחורים היו ביטויים רבים, אחד מהם הייתה עלייה של תנועת "הכוח השחור" ששללה את טקטיקת אי האלימות של קינג והתייאשה ממיזוג הגזעים. הגורם שהבליט יותר מכל את מגבלות התנועה לזכויות האזרח הייתה העובדה שמהפכת השוויון בין הגזעים נבלמה למעשה. דוברים אפרו- אמריקנים ורדיקלים לבנים טענו כי הסיבות העיקריות לחסימת השחורים היו רתיעת הממשל מניהול המלחמה נגד העוני והאפליה בתקיפות הראויה. לעומת זאת הלבנים טוענים כי הסיבות העיקריות לנכשלות השחורים קשורות בהתכנסות במרכזי ערים השוקעים,והצמיחה של תת תרבות עוני וטפילות במרכזים הללו.

לאחר שסולקה האפליה החוקתית והושג שוויון פורמאלי המחסומים שמונעים משחורים אפשרויות ריאליות למימוש זכויות האזרח שלהם חשובים אף יותר.

השאלה כיום האם ארה"ב תשכיל למצוא איזון חדש בין מחויבות לעקרונות השוק הפתוח והחופש הכלכלי, לבין המחויבות לצדק חברתי ולשוויון אפשרויות מלא לכל האזרחים  להתקדם לפי יכולותיהם האישיות, ללא קשר למוצאם.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות