דרכו של היטלר לשליטה במפלגה הנאצית

דרכו של היטלר לשלטון

מבוסס על: הדיקטטורה הגרמנית: השורשים, המבנה והתוצאות של הנאציונל-סוציאליזם/ קרל דיטריך בראכר

ראשיתה של הנסדא"פ (מפלגת הפועלים הנאציונל – סוציאליסטית)

מינכן היה המקום הנוח ביותר לפעילות ימנית קיצונית לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה והתערערות המשטר בגרמניה. קמו חוגים צבאיים ופוליטיים רבים וחלקם אף שאף לכונן דיקטטורה צבאית.

חברת תולה היא אחת מהן והיא נהנתה מיוקרה משום שהוקמה לפני מלחמת העולם הראשונה ומרכז כוחה היה במינכן. התנועה ב1917 – 1918 שאפה לחולל מהפכה והסיתה כנגד מה שהם קראו "יהודה".

הרפובליקה הוצגה כמוסד יהודי והמשטר הוצג כזר למדינה ולעם. בנוסף לתנועות הללו כוננו מוסדות תעמולה חדשים. אווירה זו הייתה כר נוח ביותר להתפתחות הנאציונל – סוציאליזם, והקריירה של היטלר בתור מסית המונים התחילה בנסיבות אלו.

בחברת תולה נימנו אידיאולוגים של רעיונות לאומיים שהפכו לאחר מכן לאידיאולוגים של התנועה הנאציונל-סוציאליסטית.

ב5-6 בדצמבר 1919 קמה "מפלגת הפועלים הגרמנית" שקדמה לנסדא"פ. מפלגה זו דגלה בצביון אנטישמי וסוציאליסטי ולא בצביון גזעני ואליטיסטי כמו במקרה של חברת תולה.

בנאציונל סוציאליסטים שאפו להיות מפלגת המונים ורתמו לאידיאולוגיה שלהם הלכי רוח אנטישמיים ואנטי-קומוניסטיים. כמו כן נהנתה המפלגה מתמיכת חוגים צבאיים.

היטלר החל את דרכו במפלגה בתפקיד "ראש גייסים". הוא השתמש ביכולת הנאום שלו בויכוחים וכבר אז ניכרה שאיפתו לשליטה בלתי מוגבלת. היטלר פעל להרחבת חוג תומכי המפלגה ולשינוי צביונה, וניסה למשוך אליה חיילים לשעבר, עקב כך הסתכסך היטלר עם המנהיגות הותיקה שעיקר כוונותיה כוונו לעבר הפועלים.

אסיפת ההמונים בבית הבירה "הופברויהאוס" במינכן חשובה להתפתחות. היטלר הוכיח בה את המוניטין שלו כתעמלן הטוב ביותר והציג בה שני דברים מרכזיים:

1.המצע החדש של המפלגה.

2.שינוי שמה למפלגת הפועלים הנאציונל – סוציאליסטית הגרמנית (NSDAP, נסדא"פ).

אסיפות העם מציינות את ביסוס מעמדו הדיקטטורי של היטלר במפלגה ומחוצה לה. באסיפות אלו הצליח להאפיל היטלר על היו"ר של המפלגה דרקסלר. 

המצע החדש של המפלגה

היסודות החדשים של האידיאולוגיה הנאצית לא היו חדשים באמת והופיעו כבר אצל הוגי דעות בעבר. הנקודות במצע נוסחו ע"י היטלר בצורת סיסמאות והתאימו להפצת רעיונות "אנטי", הנקודות היו מתומצתות ונוחות לקליטה.

המצע החדש הכיל בנוסף תערובת של אמירות והבטחות לכל העם. תמצית המצע היה ליכוד העם תחת הרעיון ה"סוציאל לאומי", שיבטל את עיוותי הקפיטליזם ושמירה על הרעיון הלאומי

להיטלר היו שתי דרכי פעולה:

1. הסברה להמון הממורמר שסבלם הוא באשמת היהודים, המרקסיסטים, חוזה ורסאי והדמוקרטים.

2. הקמת תא לאומי במינכן שימשוך את האוכלוסייה ויזכה לתמיכת חוגי צבא.

          היטלר לא יחס חשיבות למצע עצמו אלא כאמצעי תעמולה לרכישת המון. כאשר עלה היטלר לשלטון

          המצע נשאר כקישוט.

היטלר יצר מגע עם חוגים רבי השפעה וגורמים כלכליים, צבאיים וחברתיים. חוגים אלו השלו את עצמם שיוכלו להשתמש בהיטלר מול ההמון ובעת הצורך לרסן אותו, אך אשליה זו הופרכה. אשליה זו שיצר היטלר סללה את הדרך להצלחותיו.

הנסדא"פ ראתה עצמה מפלגת עילית גברית המפלגה בראשית דרכה התמקדה בבניית מבנה ארגוני ולא בנושאים רעיוניים. אחת הדרכים הייתה קביעת מערכת סמלים שתהיה מקובלת על כל חברי המפלגה. החיוב ללבוש מדים ולענוד תגים קידמו את הליכוד וכוח המשיכה של המפלגה

להיטלר היו מספר שותפים :

ארנסט רייהם – קצין בחברת הרכבות הממלכתית. הוא מאיימת לשים קץ לקריירה הצבאית שלו (הסכמי הוא פתח להיטלר באמצעות מעמדו את הדרך מאלמוניות לפוליטיקה. רייהם הקים את הס"א (SA ). בשנות ה30 המוקדמות רייהם הסתכסך עם היטלר וב1934 הוצע להורג.

דיטריך אקרט – היה חבר בתולה. קשריו הטובים עם חוגים רבי השפעה אפשרו למפלגה לרכוש ב1920 את ה"מינכנר ביאובכטר" ולהפכו ל"פליקשר ביאובכטר" (בטאון המפלגה). הוא המציא את סיסמת הרב הנאצית "עורי גרמניה". אקרט הוא היחיד שהיטלר הכיר בו כאב רוחני לנאציונל סוציאליזם.

גוטפריד פדר – ממנו שאב היטלר את השקפותיו הכלכליות האנטי-קפיטליסטיות והאנטישמיות.

אלפרד רוזנברג – היה האידיאולוג של המפלגה הנאצית אך היטלר לא יחס לו חשיבות והפיק תועלת מכך שיכול היה בכל עת להסתמך עליו כאידיאולוג.

הרמן אסר – אסר סייע להיטלר במסע התעמולה. אסר טבע את הסגנון הזול של תעמולה אנטישמית ואנטי דמוקרטית.

עלייתו של היטלר

 היטלר הצליח ב1921 לדחוק את היו"ר החוצה. דבר זה ביצר להיטלר מעמד דיקטטורי בלתי תלוי במפלגה, על ידי  היוקרה שנוצרה סביבו עקב יכולתו בארגון התעמולה של המפלגה. היטלר ידע להקנות לעצמו מעמד של איש שאין לו תחליף.

ב11 ביולי 1921 הכריז היטלר שהוא פורש מהמפלגה ונתן תנאים לשובו. היטלר דרש שמינכן (בה היה לו כוח רב) תהיה מרכז למפלגה וכמו כן דרש בחירות להנהגת המפלגה שהן יבחר מנהיג עם סמכויות דיקטטוריות. טקטיקה זו הייתה ערובה מוחלטת להצלחה, משום שהמפלגה לא ראתה דרך לוותר על שירותיו של היטלר.

היטלר שהיה עתה מנהיג הנסדא"פ טבע לעצמו שליטה היררכית במפלגה וציות ללא תנאי של חסידיו. פולחן זה סיפק את צרכיהן של שכבות רחבות בציבור לביטחון וסדר כעין תחליף למונרכיה.

היטלר שם דגש רב על התעמולה לביצור המנגנון המפלגתי ולתיאום בתוכה באמצעות "חוזרים" שנוסחו בלשון פקודות חד משמעיות.

היטלר הצליח ב1921-1922 להשפיע על קבוצות ימניות קיצוניות אחרות לקבל על עצמן את מרות המפלגה הנאצית ולהצטרף אליה. תיזכר במיוחד המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית שקיימה סניפים כמעט בכל גרמניה.

התנועה גדלה אולם מינכן המשיכה להיות המרכז ועיקר כוחה. כיבוש חבל הרוהר בידי צרפתים והאינפלציה של 1923 אפשרו פריצת הדרך לתנועת המונים, בעיקר הודות למנגנון הארגוני של המפלגה.

היטלר הקים צבא מפלגתי, הס"א, האלימות כבשה מקום מרכזי בטקטיקה הפוליטית של היטלר. לס"א היו שתי תפקידים שהתנגשו בניהם: מכשיר בידי המפלגה ו גוף צבאי עצמאי. צעירים רבים נמשכו אל הס"א בגלל האופי ההרפתקני של עלילותיה. הנאצים ריכזו כל העת את המאמץ ברכישת חברים חדשים מקרב הצעירים.

מפלגתו של היטלר עלה על כל שאר הקבוצות הימניות הקיצוניות מבחינת יעילותה הארגונית, בין השאר גם משום פתיחותו של היטלר לחשיבותם של אמצעי עזר טכניים בניהול תעמולה בקרב המונים.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: