סיכום: להפוך את המלחמה להיסטוריה: "המלחמה הגדולה, היסטוריה והיסטוריונים, 1914- 1998 / בילי מלמן

סיכום: להפוך את המלחמה להיסטוריה: "המלחמה הגדולה, היסטוריה והיסטוריונים, 1914- 1998 / בילי מלמן

סיכום מאמר זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בתרבות המערב כאן באתר וחלק מסיכום הקורס מבוא לתרבות המערב

ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם הראשונה מקיפה שורה ארוכה של נרטיבים שמקורם במסורות שונות, הפרשנויות שנתנו החוקרים דומות בחלקן , אך חלקן מאירות את הנושא מזוויות חדשות. מלחמת העולם הראשונה היא מלחמה בעלת אופי קולוניאלי, בה הכתיבה הפריפריה לא מעט מההתרחשויות. המלחמה הייתה טוטלית. מחקר המשלב את הגיאוגרפיה הטוטלית של המלחמה, תוך שימוש בחקר ההיסטוריה משווה עשוי לפתוח לדיון מחודש כמה מושגי מפתח בהיסטוריוגרפיה המוחזקים כמובנים מאליהם. במרכז המאמר עומדת לדיון השאלה על הזיקה שבין מלחמת העולם הראשונה כאירוע מרכזי ואפילו מכונן בתולדות המאה ה-20, לבין חקר מלחמה זו והכתיבה ההיסטורי עליה. המלחמה תפסה מקום מרכזי לפחות בהיסטוריה של מערב אירופה, ואף קנתה לה מעמד אייקוני. התהליך שהיינס כינה "הפיכת המלחמה הגדולה להיסטוריה" החל להתרחש כבר במהלכה. כמעט מראשיתה היא נתפסה כאירוע טוטלי שמאופיינת  בגיוס טוטלי, התגייסות של המדינה, הכלכלה, משאבי האנוש והתרבות למען המאמץ המלחמתי, ובסופו של דבר בהיקף ההרס. ניתן לראות במלחמה זו גבול המפריד בין המאה ה- 19 למאה ה-20 , בין מסורת למודרניות, המלחמה הפכה בדיון ההיסטורי לאב- טיפוס של המלחמה המודרנית. מטרת המאמר "להפוך את המלחמה להיסטוריה" של בילי מלמן היא ניסיון לקבוע את מקומם של הנרטיבים ההיסטוריים השונים על המלחמה הגדולה בשיח ההיסטוריוגראפי  ולעמוד בקצרה על כמה מקשריהם התרבותיים פוליטיים. מלכתחילה העיסוק במלחמת העולם הראשונה הציב אתגר בפני ההיסטוריה ואילץ היסטוריונים להגדיר מחדש את גבולות היכולת של הניתוח ההיסטורי מול "מאורע ההיסטורי העולמי". העיסוק בתולדות המלחמה קרא תיגר על הסטאטוס של ההיסטוריונים במפרשים בלעדיים, מוסמכים של האירוע והעלה את השאלה האם הכלים שבידיהם הופכים אותם למספרים המובהקים של המלחמה. בשנים בין שתי מלחמות העולם התגבשה היסטוריה מסוג אחר של מבנים ויחסים חברתיים, של ייצור חברתי, של קבוצות שוליים ועליית ההיסטוריה המשווה. היסטוריונים רבים של מאות אלה החלו בחקר צידוקים למלחמה אך זה הפך לדיון בהיסטוריה הלאומית, במגמת התפתחותן של אומות ובהתחסדות של פוליטיקאים. המשמעות הייתה הבנת המלחמה כמאורע המושרש בדיפלומטיה ובפוליטיקה של העידן הישן. הדור של 1939 – היסטוריונים חזרו אל התקופה שקדמה ל-1914 כדי להבהיר ולחפש עלילה וכיוון בהיסטוריות הלאומיות של המאה ה-20, חיפוש שהתכוון לבדוק מדוע גלשה אירופה לתוך סכסוך לאומי. ההיסטוריה החדשה שעניינה יחסים חברתיים וכלכלה היוותה איום על העיסוק במלחמה הגדולה. רק משנות ה-60 החלו בהיסטוריונים חברתיים לגלות עניין אינטנסיבי במלחמת העולם הראשונה כסוכן של שינוי חברתי, ורק בשנות ה-80 החלו מחקרים בנושא , רובם לאומיים  ומקצתם משווים את הקשר בין המלחמה לשינוי חברתי, לאט ומאוחר הבינו בצורך לבדוק את הקשר בין שיוני למלחמה טוטלית. אי אפשר היה שוב להתעלם ממלחמה זו, אופייה הייחודי, אורכה, וקטלניותה שחייבו גיוס של הכלכלה והחברה. המלחמה לא הייתה פעולה חד צדדית של כפייה מטעם המדינה, יתרה מזו תהליך ההתגייסות הכניס לראשונה לתוך האומה קבוצות שהורדו ממנה (פועלים, איכרים,ונשים). אובייקטים אלה יצרו עניין של מחקר בהיסטורי החברתית. נשאלה השאלה כיצד קרה שמעמדות הפועלים התגייסו למאמץ המלחמתי בהתלהבות? המחקר האמפירי בדק בראש ובראשונה חולי ותמותה, מזון, שתייה, עבודה ושכר, דיור, סטנדרט החיים מחירם וכו… איכרים ופועלים הפכו לסוכנים ההיסטוריים העיקריים בסיפורי המלחמה, בגלל שהישרדות האזרחים הפכה חשובה מעוצמת הצבאות. מלחמת העולם הראשונה הפכה בהיסטוריה החברתית למלחמה של העם.  המלחמה הטוטלית הביאה לשיאו תהליך של שינוי אופי המדינה המערבית ותפקידיה- שהחל ככל הנראה בשנות ה-70 של המאה ה-19.מערכת היחסים בין המדינה למעמד הפועלים או הפרטים נתפסה כמשא ומתן בין במדינה לפרטים. המלחמה היטיבה עם בני המעמדות הנמוכים, ואף דחפה קבוצות שוליות של החברה והאומה למרכזה. שיתוף הפעולה בין העובדים למדינה הביא לעלייה בשכר ותנאי העבודה. המדינה הפכה למדינה של שירותים חברתיים במידה חסרת תקדים. בתקופה שבה התפתחה ההיסטוריה החברתית של המלחמה התגבש חקר הקשרים בין מלחמת העולם הראשונה תרבות וזהות במאה ה-20. אחד המאפיינים הבולטים של ההיסטוריה התרבותית של מלחמה זו הוא האופן שבו נחשפו ההיסטוריונים לטקסט ולשפה בספרות ובאומניות חזותיות, כמקור סמכותי לפענוח מהותה של חווית הלוחמה והמוות המודרני וייצוגם. חל טשטוש בגבולות בין ההיסטוריה לחקר הספרות. ההיסטוריוגרפיה של המלחמה והתרבות הרחיבה את תפקידו של ההיסטוריון ומטרותיו. לדעת היסטוריונים שונים המלחמה שינתה את האופן שבו תפסו בני האדם לא רק את הקונפליקט האלים אלא את התרבות וביטוייה. נוצרה מסגרת חדשה של התובנה ונקבעה שפה חדשה, מודרנית. במהלך המלחמה עוצבו מושגים וזיכרון מודרניים שממנו שאבו את מילות המפתח המתייחסות לקטל, לאובדן ערכים, ולהיררכיות חברתיות. השפה המודרנית היא שפת התעמולה. הלוחמים הכותבים היו עדי ראיה, הם היוו את הסמכות ההיסטורית ויצגו את מהות המלחמה.

בעבר לא התקבל על היסטוריונים הצירוף בין חקר המלחמה להיסטוריה של נשים ושל המגדר כמובן מאילו. החיבור נעשה בהדרגה. היסטוריונים חברתיים נוכחו לדעת שבחינת חלקן של הנשים בכלכלת המלחמה וארגון יחסי היצור הכרחי להבנת הקשרים בין התגייסות שינוי חברתי והמלחימה הגדולה. חל טשטוש בהבדלים בין חזית לעורף ובין תפקידים נשיים לגבריים. הנשים פעלו בישרות המדינה ולעיתים אך כחיילות. מלחמת העולם הראשונה היטיבה עם הנשים והביאה לעלייה בשכרן,ברמת המחיה שלהן ואף שיחררה אותן.הפמיניזם בשנותה-80 טען שזו הייתה אשליה זמנית. חברות באסיה ואירופה עסקו באופן אובססיבי בתופעת "האישה החדשה" העצמאית והמובילה שצצה במלחמה.  תיאור היחסים בין המינים הפכו למעין צופן ושפה תרבותית ששימשו להבנה ולייצוג תופעות של שינוי חברתי בכלל. יחסי במינים והשינוי ביחסים אלה עקב המלחמה שימשו את דור 1914 ואת הדורות בין שתי מלחמות העולם לתיאור ותובנה של תמורות רחבות יותר וכלכליות.

ההיסטוריה של המלחמה היא תהליך דימני רב חידושים שהחיה את הדיון באירוע ההיסטוריה החברתית לא החליפה את הסיפור הפוליטי אלא התקיימה לצידו. מלחמת העולם הראשונה הייתה קולוניאלית לא רק משום שהתחוללה בין אימפריות אלא משום שנסבה על שליטה כלכלית באימפריות  ונגעה בהתנסות היומית ובזהות האוכלוסיות ועיצבה אותם.

ראה סיכום נוסף של להפוך את המלחמה להיסטוריה מאת בילי מלמן

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות