סיכום: על דמותו של ופועלו של ריכרד ואגנר: מהפכן או ריאקציונר / משה צוקרמן

סיכום: על דמותו של ופועלו של ריכרד ואגנר: מהפכן או ריאקציונר / משה צוקרמן

סיכום מאמר זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בתרבות המערב כאן באתר וחלק מסיכום הקורס מבוא לתרבות המערב

וגנר, אוהב ואהוב הרייך השלישי, המוזיקאי השנוי במחלוקת, אך אי-אפשר להתעלם מתרומתו להתפתחות המוזיקה במאה ה-20.

מאפיינים ביצירותיו, וחידושים:

  • וגנר מתרפק על העבר ומחייה אותו על הבמה, כך הוא מצליח להעביר מסרים אידיאולוגיים פוליטיים.
  • העריך עצמו כ"מלחין תוכניתי" ולא כ"מלחין אבסולוטי", כלומר לא רק היצירה המוזיקלית חשובה.

       הוא ייצר "דרמות מוזיקליות" שמפיקות הנאה מחוויות העבר. גם הלהקה על הבמה

       חשובה, שכן תפקידה לשרת את הדרמה. ביצירות, וגנר מכיל חוויות פסיכולוגיות מעבר

       לאינפורמציה, ומשתמש ב'לייטמוטיב' (מוטיב מרכזי).

              בדרמות, הוא חידש בכך שעשה שימוש נרחב ברומנטיקה. בנוסף, הוא השתמש באמצעים

              בימתיים (תפאורה, תאורה…), בכדי ליצור חיזיון של תיאטרון טוטאלי, ואף בנה

              תיאטרון בו יועלו רק יצירותיו, בחסות המלך לודוויג ה-2 (מלך בוואריה.).

  • וגנר פרץ את המוסכמות המקובלות ביצירות המוזיקליות במאה ה-19 וה-20, ועל כך קיבל ביקורות אוהדות ונגדיות.
  • חייו האישיים של וגנר קיבלו ביטוי בתפיסתו לגבי שינויים מיידים של סדרים בחברה. הוא האמין שהקומוניזם צריך לתפוס את השלטון ופעל לשם כך.
  • האמין ש"יצירת האמנות הכוללת", צריכה לגאול את האדם מייסוריו.

 התייחסותו של וגנר כלפי היהודים:

את שנאתו ליהודים הוא לא מבטא באופרות ממש אלא במאמרים כמו "היהדות במוזיקה", בו נאמר כי המוזיקה היהודית בגרמניה קלקלה את הטעם המוזיקלי של הגרמנים. מאוחר יותר, הצהיר וגנר כי על היהודים צריך לבוא חורבן. במאמרים אחרים טען כי לכל הגזעים יש את היכולת לסבל מודע, אך הארים הם בעלי אינטלקט, המאפשר לשלוט ברצונות. הגזע היהודי הוא "דמון פלסטי על שקיעת האנושות".

לסיכום: היטלר השתמש באנטישמיות של וגנר עד שהפכה לחוויה הנאצית. עם האנטישמיות שבוגנר, קשה להתעלם מתרומתו למוזיקה של המאה ה-20.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות