אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559 – עליית הקפיטליזם

אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559 – עליית הקפיטליזם

סיכום מאמר זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בתרבות המערב כאן באתר וחלק מסיכום הקורס מבוא לתרבות המערב

יותר מ-200 שנים של התרחבות כלכלית בימי הביניים באו לקיצן בתחילת המאה ה-14. השנים בין 1310 עד שנות ה-40 של המאה ה-14 היו תקופה של מחסור,רעב, מגיפת הדבר שתקפה ארצות רבות הפכה את המשבר הכלכלי לשואה דמוגרפית, שגבתה מחיר של פיחות רב באוכלוסיה. כתגובה לפיחות באכלוסיה ירדו המחירים והקיף הסחר והתפוקה התעשייתית והכלכלית, השפל הסתיים בין 1460-1500. במחצית הראשונה של המאה ה-16 היה גידול באוכלוסיה בארצות רבות כגון:איטליה, צרפת, סקנדינביה, פורטוגל, ספרד, פולין שוויץ וכולי. במקביל לגידול באוכלוסיה ניכרה התרחבות גם בתפוקה התעשייתית- כמויות ברזל נחושת וכסך שנכרו במכרות באירופה גדול פי 4. לגידול התעשייתי תרמו מפעלים חדשים בתכלית. האוכלוסייה העירונית הגדולה עוררה את ענף הבנייה. בתעשיית האריגים (התעשייה האירופית הגדולה ביותר מהמאה ה-13), איטליה איבדה עליונותה בייצור אריגי צמר אך חיפתה על כך ביצור משי וייצור אריגי צמר דקים וזולים. התעשייה שגשגה והתפוקה גדלה פי 2 עד 5 תלוי במוצר. חילופי הסחורות היו בקנה מידה רחב יותר ועל פני מרחקים גדולים יותר הודות לגידול באוכלוסיה ופתיחת נתיבי סחר חדשים. בשנת 1565 כשספינות מסחר ספרדיות החלו להפליג באופן סדיר בין מנילה לנמל המקסיקני של אקפולקו נעשה הסחר באירופה חובק עולם. אנטוורפן היוותה את צומת העצבים המסחרי של אירופה במחצית הראשונה של המאה ה-16. גם הבנקים הרחיבו את תחומי פעילותם, ממונופול איטלקי החלו גם צרפתים אנגלים וגרמנים לגבש את מעמדה של בנקאות החליפין, שוק הכספים התרחב ובמרבית המרכזים המסחריים הגדולים הקימו בורסות, בהן קנו ומכרו שטרי חליפין וספסרו בשערי המטבע. ב-1531 נפתחה הבורסה באנטוורפן. הארגון העסקי במרשים ביותר באירופה בשנה- 1469 היה בנק מדיצ'י מפירנצה שהיה  בעל 8 סניפים.

הסוחר היה דמות מפתח בכלכלה הגדלה של אירופה בין 1460 ל- 1560, הוא השתייך לאליטה עסקית אקסקלוסיבית, השפעתם של הסוחרים חרגה מהיחס למספרם. העסקים בהם לקחו חלק הסוחרים ממחישים רבים מהמאפיינים של החיים הכלכליים בתקופה זו. בימי הביניים הסוחר כרוכל נודד, בשנים המוקדמות של המאה ה-16 איש עסקים שיושב קבע בזכות תנאי ההובלה וסדרי האבטחה, ביטוח ימי, מרכזי חליפין בין לאומיים (כמו ברוז'), הסוחר קנה ומכר באמצעות סוכנים. הסוחר היה לווה כספים ומעביר אותם ממקום למקום באמצעות שטרי חליפין. הסוחר השקיע את הונו במגוון רב של עסקאות כדי להגן על עצמו. גם חברות גדולות כמדיצ'י סירבו להתמחות וסחרו במגוון סחורות. המושג סוחר במאה ה-16 שונה מימינו, סוחר בימינו אדם העוסק רק במסחר, הסוחר של המאה ה-16 עסק גם בחלפנות , בנקאות בינלאומית, סוכן ביטוח, תעשיין משפחת פוגר בעלת ההון הודות ליעקב פוגר שהפך לסוחר ב- 1478 והפך לסוחר בנקאי העשיר ביותר באירופה, הוא זנח סחר עם ונציה ועבר לפיננסים בינלאומיים והלוואות לבתי המלוכה. היוזמה העסקית הגדולה ביתר שלו הייתה נחושת הונגרית, בה פעל כתעשיין קפיטליסטי, הוא השתלט על החלק הארי של אספקת הנחושת לאירופה, בני פוגל גם שימשו כבנקאים אפיפיורים במרבית ארצות גרמניה וניהלו את שטרי המחילה.

התפתחותו של קפיטליזם תעשייתי– ביוזמה היצרנית הפך הסוחר בהדרגה לקפיטליסט תעשייתי. אופן הייצור הקפיטליסטי מחלק את מעמד האומנים לשתי קבוצות חברתיות נבדלות, יזמים או קפיטליסטים, ועובדים שכירים. הקפיטליסט מחזיק בבעלות ובשליטה בהון, הוא בעל אמצעי הייצור המפעל והכלים והפועל היה תלוי בו כלכלית, לו יש רק את עבודתו שהוא מוכר לקפיטליסט. בין 1460-1560 חל שינוי בתעשייה שעברה מייצור באמצעות בעלי מלאכה ליצור קפיטליסטי. ב-1500 היה הייצור הקפיטליסטי נדיר. הקפיטליזם הממשלתי הקדים את הקפיטליזם הפרטי. ארגונים תעשייתיים עמדו מצד אחד ומהצד השני בית האומן העצמאי. עיקר גאוות האומנים הייתה עצמאותם, והמנטאליות שלהם הייתה מסורתית קונפורמיסטית וקטנונית. בין בתי החרושת הצבאיים בבעלות ממשלתית לאומנים העצמאיים היו שני טיפוסים: *מפעל תעשייתי קטן בבעלות אומן עצמאי, *ומפעל תעשייתי גדול יותר שפעל בשיטת קבלנות ונשלט על ידי סוחר, שניהם היו כפופים לפיקוח מטעם רשויות העיר. המאה ה-16 הייתה שלב המעבר השלישי להתפתחות הקפיטליזם התעשייתי שהיה שילוב בין ייצור באמצעות בעלי מלאכה לייצור קפיטליסטי. בימי הביניים היה את האומן העצמאי לו שוליות. משנת 1300 דאגו רבי האומנים לסכל את האפשרות של הפיכת שוליות לרב אומנים, והפכו עצמם לקבוצות שהחברות בהן עוברות בירושה. רבי האומנים היו בעצם קפיטליסטיים תעשייתים בקנה מידה קטן והתוצאה הייתה מתח מעמדי במחצית הראשונה של המאה ה-16 . האומנים נאבקו לניצול שנלווה למעמדם (לדוגמא שביתות שניהלו אומנים בעיר נירנברג ב-1500 כתגובה להפחתת שכר). הקבלנות שמרה על חיוניותה בתחילת התקופה המודרנית (דוגמא לכך תעשיית המשי באיטליה ששמרה על עליונותה למרות התחרות מבחוץ). רבי האומנים נעשו לקבלני משנה והסוחרים הפכו לקפיטליסטיים תעשייתיים. בתעשייתה האריגים גברה תלותו של האומן בקפיטליסט בשנים 1460-1560, נוצר סוג חדש של ארגון תעשייתי שהיה טיפוסי לתחילת התקופה המודרני. שיטת הקבלנות הכפרית– היזם העביר את המפעל מהעיר לכפר וכך הידק אחיזתו בתהליך הייצור. רוב הקבלנות הכפרית של המאה ה-16 התבססה על אופן הייצור הקפיטליסטי.

שנות ההתרחבות בין 1460ל-1560 היו חשובות במיוחד מכיוון שכף המאזניים נטתה באופן הדרגתי בין מסורת לחדשנות, המעבר מייצור באמצעות בעלי מלאכה לייצור קפיטליסטי הגיעה בעת הזו לאמצע הדרך. החברות היו עדיין קטנות ורוב העובדים עבדו בבית בכלים משלהם. ב-1560 השכר בספרד, צרפת, אנגליה, וגרמניה היה מתחת לשכר הממוצע בין השנים 1450-1500, כמו כן הייתה עלייה במחירים שמשמעה בשביל השכירים הייתה נסיגה כלכלית וירידה ברמת החיים, ליצרנים לעומת זאת משמעה היה רווחים גבוהים יותר.

חברה חדשה ומוסר מסורתי- הסוחר הקפיטליסטי בן המאה ה-16 ניחן באינדיווידואליות, תושייה ושאפתנות, והמניע בחייו היה החיפוש אחר הרווח, אך הוא פעל בחברה שרוב האידיאלים שלה היו דתיים ואריסטוקראטי. חילון הדרגתי של האתיקה הכלכלית של הכנסיות ויצירתה של מוסריות בורגנית מילאו תפקיד  של בונה ערכים בשביל מעמד הסוחרים (התהליך החל באיטליה ב-1400 בערך)? ניכר כי רבים מהסוחרים חששו מהקונפליקט בין המוסריות המסורתית לבין מה שנדרשו לעשות כדי לשרוד מבחינה כלכלית, לעומתם היו סוחרים שמה שראו לנגד עינם היה רק העושר המשפחתי והטיפו לשמור עליו בקנאות.הלמדנות החדשה של ההומניסטים בתחילת המאה ה-15 פתחה בפני רבים מחברי האליטה דרך ביניים. ישנם סוחרים שתרמו כספים להוצאות ציבוריות כגון בני אלברטי. היה דיון נרחב כיצד צריכים הסוחרים לנהל את חייהם, לדוגמא אלברטי מזהה את הבטלה כאויב הגדול ביותר של הסוחר.  אליטות הסוחרים בנות המאה ה-15 באיטליה שהעניקו את תמיכתן לצורות חדשות של אמונות והשכל, הן שפיתחו גם את כללי הנהגים החברתיים והמודרניים הראשונים.

אתיקה ומטרות- העיסוק במסחר לא הקנה מעמד במרומי הסולם החברתי, מקום הסוחר היה מכובד אך בינוני. באיטליה של המאה ה-15 ומצפון לאלפים במאה ה-16 התגבש "המוסר הבורגני" שיחס לעבודה יצרנית ערך חיובי והבטלה הפכה בו לחטא הנורא מכל. הבורגנות הייתה מוכנה לחיות בחסכון לטובת שגשוג העסק. הסוחר שאף ליצור משק בית מיוחד במינו שיהיה יציב והיררכי וכפוף למטרותיו וצרכיו. לא רק בעלים במשק ביתם אלא גם רשויות חיצוניות הדגישו את הצורך להטיל מרות על נשים. חוקי הצנע הגבילו את לבושן של הנשים, נשים בפירנצה הסתכנו במאסר אם עברו על חוקים אלה. המשפחה הבורגנית הייתה פטריארכלית. הזונות דאגו לצורכי הפורקן בכל המעמדות, ישנן עדויות של נשים שהעדיפו חיים חופשיים כפרוצה על חיי הכלא הבטוחים של רעיה. אנשי המאה ה-16 ניצלו את המסחר והתעשייה כאמצעים לטיפוס בסולם החברתי. המשפחה הבורגנית חיקתה את האצולה בגינוניה והשקעותיה.

אדונים ואריסים- מעמדם של הפועלים השתנה בעקבות התקדמות הקפיטליזם התעשייתי והמהפכה התעשייתית, התפשטות המסחר והתרחבותו של שוק הכספים, הצמיתות נעלמה בחלקים רבים של מערב אירופה ואת חוזי האריסות המסורתיים החליפו חוזי חכירה. התרחבות המסחר בין 1460 ל-1560 הביאה למצב בו הקרקע על תוצריה נשאבה אל הזרם המרכזי של כלכלת החליפין המתרחבת, החקלאות הפכה לייצור למען שווקים. במקומות של שוק מקומי העדיפו בעלי האחוזות להחכיר את הקרקע לאריסים כי לא היה פוטנציאל לסחר, במקומות בהם כן היה פוטנציאל זה הצהירו בעלי האחוזות על בעלותם המוחלטת והחקלאות הפכה לקפיטליסטית. בעקבות הגידול וההתפשטות של ייצור אריגי המשי נוצרה תופעת הגידור- השתלטות על הקרקעות המשותפות שבבעלות הכפר, חיבור חלקות פזורות וגידורן, הטמעתן של חוות קטנות לחוות גדולות יותר והמרת קרקעות חקלאיות לשטחי מרעה. אח"כ גורשו האריסים והבעלים החלו לעבד את אחוזותיהם. הגידור הביא ליצירת פרולטריון חקלאי קטן וחפשי אך גידול הדגן תבע כוח עבודה רב, האיכרים הפכו לצמיתים ונדרשו לתת שירותים רבים יותר. בצפון איטליה ודרום אנגליה זכויות הבעלות על הקרקע חולקו בין בעלי האחוזות לאריס, ובמקרים רבים יושמו חוזי חכירה ארוכי טווח. חזקת האריס באדמה הייתה ניתנת להורשה והוא היה ראשי לעשות בה ככל העולה על רוחו. הסוחרים טיפסו בסולם החברתי ע"י קניית נכסים של האצולה שהסתבכה כלכלית ובאנגליה צמחה אריסטוקרטיה חדשה ששורשיה במסחר, המרירות של האצולה מצאה פורקן במלחמת האזרחים ובמלחמות הדת של המחצית השנייה של המאה. מצבו הכלכלי של מעמד האיכרים שיקף במהופך את מצבה הכלכלי של אצולת בעלי הקרקעות, הכנסת האיכרים עלתה והתשלומים שנאלצו לשלם לבעלי האחוזות איבדו מערכם הממשי. מה שמירר את האיכרים הייתה העובדה ששחרור האיכרים שהחל במאה ה-13 חדל במאה ה-16, ע"י פלישה של בעלי האחוזות לזכוכיות האיכרים. חוקי האיכר הפכו למשאבי המלך. המאה ה-16 הייתה עידן של אי שקט באזורים החקלאיים, והמתח אף מצא ביטוי בפרצי אלימות גלויה (באנגליה היו תנועות קטנות ובצרפת התקוממויות פזורות, בגרמניה 11 התקוממויות איכרים עד למרד האיכרים הגדול בין 1525 ל-1526. האיכרים חלמו על חירות וחיים חברתיים ערוכים על פי צווי הקודש. השגשוג של הכלכלה האירופית בשלהי המאה ה-15 היה קשור למתח המחריף בין בעל האחוזה לאריס, השינויים המבניים ביצור וארגון העבודה שנלוו לייצור הקפיטליסטי בתעשייה ובמידה פחותה יותר בחקלאות היו הגורמים למתח, הם יצרו פער בין הון לעבודה, עושר לעוני ומהפכת המחירים אף החמירה את המשבר.  בנקאים וסוחרים נהנו מנתח גדול יותר של העושר והכוח הכלכלי, הקרקע נותרה ההשקעה הטובה והבטוחה ביותר לטווח ארוך. החברה האירופאית ב-1560 הייתה אריסטוקרטית לא פחות מהמאה הקודמת. האריסטוקרטים ויתרו על עצמאותם הפוליטית והצבאית בתמורה לפטור ממיסים וזכויות יתר. להתפתחויות הללו נוצרו השלכות פוליטיות ותרבותיות חשובות.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות