הקיסר יוליאנוס (361-363) כונה בפי הנוצרים ה"כופר" על שום שחזר לדת אבותיו הפגאנית. הוא ראה בנצרות תופעה הרסנית ומזיקה לאימפריה שיש לעקרה מן השורש וביקש להחזיר את הדת הפגאנית ליושנה. כדי לנגח את טענת הנצרות כי היא יורשתה האמיתית של היהדות, החליט לבנות מחדש את בית המקדש היהודי. במסגרת השקפת עולמו הדתית טען כי לאלוהי ישראל יש תפקיד לצד אלוהות אחרות כחלק מהתגלמות האלוהית הטהורה – אל עליון. תכניתו גרמה לנוצרים זעזוע קשה. המקורות מתארים תיאורים משוחדים ורווי שטנה ובסיפוק מתוארים מעשי הניסים שטרפדו את תכניתו של יוליאנוס שנוא נפשם.
—
במשך כ-200 שנה הצביעו הנוצרים על בית המקדש החרב ועל הר-הבית השומם, כעל הוכחה לאמיתות סיפורי הברית החדשה ונבואת ישו על בית המקדש, כי לא תישאר בו אבן על אבן, אשר לא תיהרס.
ייתכן שדווקא הצלחת הנוצרים בשיקום מקומותיהם הקדושים נסכה בלבם חשש שמא ייעשה ניסיון לשקם בדרך דומה את בית המקדש, כדי להפריך את נבואת ישו. ואכן כאשר עלה על כס הקיסרות יוליאנוס (361-363), שכונה בפי הנוצרים "הכופר" על שום שחזר לדת אבותיו הפגאנית, נראה כי הגרוע שבחששותיהם מתגשם שכן, יוליאנוס ראה בנצרות תופעה הרסנית ומזיקה לאימפריה, שיש לעקרה משורש וביקש להחזיר את הדת הפגאנית ליושנה, כדי לנגח את טענות הנוצרים, שהיא, כביכול, יורשתה האמיתית של היהדות, גמר אומר לבנות מחדש את בית-המקדש היהודי. אך מותו הפתאומי הכזיב את תקוות היהודים. הזעזוע הקשה שגרמה תוכניתו של יוליאנוס לנוצרים, ניכר היטב במקורת המתייחסים לקיסר ולפעולותיו – תיאוריהם משוחדים ורווי שטנה. הם מתארים בסיפוק רב את מעשי הניסים ששמו לאל את תוכניותיו של יוליאנוס, שנוא נפשם.
