סיכום: המעבר של ישראל ממדיניות כור היתוך לרב תרבותיות

סיכום: המעבר של ישראל ממדיניות כור היתוך לרב תרבותיות

עמוד סיכום זה הוא חלק ממאגר הסיכומים בהיסטוריה ב' באתר טקסטולוגיה.

מדינת ישראל בעשור הראשון להקמת המדינה קלטה 1,000,000 עולים ומה שהשפיע על קליטת העלייה הייתה התפיסה של "כור ההיתוך".

המושג "כור היתוך" הוא מושג ששאוב מהסוציולוגיה האמריקאי, סוציולוגיה שביקשה להבין כיצד מחברה שהיא חברת מהגרים, פלורליסטית, עוצבה אומה אחת.

הגישה הזו באה ואומרת שכל הקבוצות השונות הותכו בעצם למשהו חדש, אחד, טוב ומשופר, כלומר, נוצרה תרבות ישראלית אחת.

הגישה הזו ניסתה למחוק זהויות תרבותיות קודמות ולעצב דמות של ישראלי חדש, חילוני, גברי ומחוספס, אמיץ ואוהב טבע, איש עבוד האדמה, מדבר עברית ומחובר לתנ"ך וללאומיות הישראלית.

הגישה הזו שוללת את הגולה ומבקשת מאנשים לוותר על זהות קודמת ולעיתים אף למחוק את הזהות הזאת.

תהליך זה היה מלווה בקשיים רבים, במשברים, לדוגמא: משבר החינוך במעברות- שממשלת ישראל הראשונה נפלה בגלל אותו משבר, כנ"ל תקנה שאישרה על קיומן של הצגות ביידיש וכך נוצרה התפיסה הזו שבישראל צומחת לה לאומיות חדשה המוותרת ומוחקת זהות קודמת.

לגישה זו היו שני סוכנים עיקריים:

  • הצבא
  • מערכת החינוך

סוכנים שבעצם היו צריכים להעביר את המסר של מדינה אחת עם זהות אחת, מדברת עברית, נוטה לחילוניות, דבקה ברעיון הציוני ושוללת את הגולה.

תהליך שמלווה במשבר משפחתי, כאשר סמכות האב יורדת והאנשים עצמם תלויים בממסד הקולט (האליטה של מפא"י) המנתקת אותו ממסורת דתית, לשוני וערכית.

בשנות ה-70 נושא העלייה והקליטה עדיין נשאר על סדר יומה של החברה הישראלית כאשר למרות כל השינויים הכלכליים, חברתיים שהחברה הישראלית עברה עדיין נמשכה ההגירה למדינת ישראל, אבל הפעם זוהי הגירה מארצות שונות.

הארץ המרכזית שממנה הגיעו עולים הייתה ברית המועצות.

עליית יהודי ברה”מ מסוף שנות ה60 ושנות ה70 הייתה קשורה בתופעת "אסירי ציון"- הקשורה לפעילים היהודים שפעלו בברית המועצות ונלחמו על זכום לעלות לארץ כשהבולטים שבינם היו נתן שרנסקי, אידה נודל, יעקב קדמי, שלמרות שמרבית יהדות ברית המועצות היא יהדות לא ציונית.

הופעה הזו של "אסירי ציון" היא תופעה חריגה אך המאבק שלהם הוא מאבק מאוד מתוקשר.

בסוף שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 התפרקה ברית המועצות והתוצאה המרכזית של התפרקותה הייתה של החברה הרוסית הביאה לכך שנסגרו שערים של מדינות מערב (אוסטריה, גרמניה וכו') אבל שעריה של מדינת ישראל נפתחו וכאן השוני המרכזי של העלייה בשנות ה-50 לעלייה בשנות ה-70.

השינוי:

  1. מדובר בעולים שלא ניסו להתיך אותם בכור היתוך.

העולים מרוסיה המשיכו לשמור על זהות קודמת, המשיכו לדבר בשפה הרוסית, התקבצו בקהילות דוברות רוסית שקמו בערים שונות במדינת ישראל, השתלבו במערכת החינוך הישראלית אבל לא שברו את המסגרת הלשונית, השכלתית, תרבותית שממנה הם באו.

כלומר, בניגוד לעלייה הגדולה של שנות ה-50 שאז כמות הנקלטים עלתה על כמות הקולטים, כאן כמות הנקלטים הייתה הרבה יותר נמוכה.

  1. הבדל נוסף הוא המצב הכלכלי. כלומר, בעוד שבשנות ה-50 מצבה הכלכלי של מדינת ישראל היה רעוע והחברה הישראלית התמודדה עם בעיות של ביטחון, משאבים וכו', בשנות ה-70 המצב היה הרבה יותר גבוה.

הצמיחה הכלכלי אפשרה לעולים רבים להשתלב בשוק העבודה.

ההשתלבות הזו לא הייתה כרוכה בוויתור על זהות קודמת ולכן התרבות הרוסית הייתה דומיננטית: עיתונים ברוסית, מפלגות המתבססות על עולים מרוסיה, מסעדות, תאטרונים, ספריות, והבעיה העיקרית הייתה בעיית הנישואין.

v     בעיית הנישואים:

אחת הבעיות המרכזיות שאפיינה את עלייתם של יהודי ברית המועצות הייתה שאלת זהותם היהודית.

מאחר והחוק המרכזי שאפשר את עליתם היה "חוק השבות"- חוק שאיננו מגדיר במפורש זהות יהודית אורתודוכסית כתנאי לעלייה, עולי חבר-העמים לשעבר, לא כולם ענו על קריטריונים הלכתיים בזהות היהודית וממילא נוצרה בעיית זהות.

חלק הסכים לעבור תהליך גיור באמצעות "נתיב" אבל חלק לא הסכים ולכן נוצרה כאן בעיה מבחינת הקולט והנקלט.

התהליך הזה של השתלבות החברה הרוסית בתוך החברה הישראלית הוא לא תמיד אחיד, צעירים השתלבו טוב יותר מהמבוגרים, משכילים- טוב יותר מאלה שבאו מרוסיה האסיאתית ואלה שלא השתלבו חשו ניכור כלפי החברה הישראלית, מצאו עצמם בשולי החברה הישראלית בלי תעסוקה, בלי אימוץ של תרבות ישראלית ולעיתים בעוני, אלימות ופשע.

ראה גם: המעבר מכור היתוך לחברה רב תרבותית

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות