סיכום בהיסטוריה: מהימנותה של הצהרת כורש
הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בהיסטוריה א כאן באתר
הצהרת כורש עוררה תקוות והתלהבות רבה בקרב הגולים בבבל. אחד מסממניה היה התעוררות התנועה הנבואית, הנביא ישעיהו השני ראה בכורש את משיח ה' אשר נשלח להושיע את ישראל מן הגולה. כינוי זה, הוא חריג ומפתיע ביותר. ניתן להסביר אותו, על רקע היחס המיוחד לכורש אשר הבטיח לגולים שיבה לארצם והשבת מקדשם.
לאחר מכן מסופר בספר עזרא א' פס' ה- יא':
- " ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין, והכוהנים והלויים, לכל העיר האלוהים את רוחו לעלות ולבנות את בית ה' אשר בירושלים.
- וכל סביבותיהם חיזקו בידיהם בכלי כסף, בזהב, ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על כל התנדב.
- "והמלך כורש הוציא את כלי בית ה', אשר הוציא נבוכדנאצר מירושלים ויתנם בבית אלוהיו. ויוציאם כורש מלך פרס על יד מתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה".
הספור מסתיים:
- "..כל כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות העלה ששבצר, עם העלות הגולה מבבל לירושלים".
ולפי זאת ניתן לקבוע כי, לאחר פרסום הצהרת כורש, עלו מבבל ליהודה כ-42,360 נפש. אליהם יש להוסיף עוד: עבדים, שפחות, משוררים, משוררות ( 7,337 נפש), ובסך הכל קרוב ל- 50,000 עולים. המשוררים והמשוררות היו עבדים ושפחות שידעו לשיר ולזמר כדי לענג את אדוניהם, ולא משוררים ומשוררות של בתי מקדש. ברשימה נכללו כוהנים רבים אשר ידעו את התורה. לעומתם, מספר הלויים היה קטן יותר. השאלה היא: האם באמת עלו בבת אחת מבבל ליהודה, בגל עליה אחד, בדרך המדבר הקשה, ובתנאי התחבורה הקשים של אותם ימים כ- 42,360. יש הטוענים, כי שבי ציון עלו מבבל לירושלים בהדרגתיות, גל אחר גל, מחנה אחר מחנה, במשך מספר שנים, עד שלבסוף כולם כאחד הצטרפו לקהילה אחת מגולה אחת. ברור הוא, שבגולה הבבלית נותרו כ-33,000 נפש ויותר, למעלה משליש, וקרוב יותר למחצית, היינו כ-33,000 נפש מסך כולל של 75,000 נפש. הם נשארו בבבל, בגלל שמצבם החומרי היה טוב, בגלל שהיו להם נכסים, משרות, עבדים ושפחות. אחרים היו מתבוללים שאיבדו את זיקתם לדת היהודית, ליהודה וירושלים. יש הסבורים שמספר העולים (50,000), כלל בתוכו את כל העולים מאז פרסום הכרזת כורש ועד תקופת עזרא ונחמיה.
המצב שבו מצאה "הגולה" את הארץ היה עגום מאד. אחרי רצח גדליהו בן אחיקם, "יהודה" סופחה לפחוות "שומרון", ושתיהן היו כפופות לפחוות "עבר הנהר". העמים השכנים קרעו שטחים מיהודה. כך נהגו העמונים אשר קרעו שטחים מיהודה. האדומים אשר שיתפו פעולה עם הבבלים, הצליחו להרחיב את גבולם עד מצפון לחברון. האשדודים– צאצאי הפלישתים, גזלו מיהודה את חוף הים ואת המוצא לים.
