כישוף ביהדות

היחס של היהדות אל הנושא של הכישוף הוא מורכב. מצד אחד ישנם אינספור איסורים על כישוף ביהדות, אך מצד שני עצם ההתייחסות הנרחבת ביותר אל הנושא של כישוף ביהדות דווקא מעידה על כך שהיהדות מכירה בכישוף כדבר מה שקיים בעולם ומסוגל לפעול עליו, כישוף ביהדות נחשב לדבר שלילי, אך ממשי ביותר.

הנושא של כישוף ביהדות נמצא כבר בכמה וכמה אזכורים בתורה, בניהם ניתן למנות את התייחסות בספר דברים אל הגויים בתור "קסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף" ודוגמאות של כישוף כמו בעלת האוב.

התלמוד והמשנה אף הן דוגמאות להתייחסות נרחבת אל כישוף ביהדות. כך למשל ציטוט מפורסם של מסכת אבות קובע כי "מרבה כשפים מרבה נשים" ופרשנים מאוחרים יותר של המשנה התמודדות רבות עם השאלה כיצד להתייחס אל כישוף ביהדות מאחר והוא מופיע בכל כך הרבה מקורות.

אחד הפרשנים החשובים שהתייחסו אל הנושא של כישוף ביהדות בפרשנות שלהם של מסכת אבות הוא המהר"ל מפראג. בעבור המהר"ל כישוף הוא משהו שקיים בהחלט במציאות אך הוא מייצג דרגה נמוכה של פרקטיקה תיאולוגית המתקשרת אצלו עם הנשים (ועל כן "מרבה נשים מרבה כשפים"). אך הקשר של המהר"ל מפראג אל הנושא של כשפים ביהדות אינו מסתיים בפרשנות שלו להופעות של נושא הכישוף ביהדות. זאת מכיוון שהנושא של כישוף ביהדות אינו מופיע רק בספרות היהודית אלא גם במסורות עממיות כמו הסיפור של הגולם מפראג, מקרה מובהק של כישוף ביהדות, שמיוחס למהר"ל. מסורות נוספות מסוג זה של כישוף ביהדות הן רבות ולדוגמה ניתן לציין גם את הסיפור של חוני המעגל.

הקבלה היא כמובן מקור ענף של מיסטיקה וכישוף ביהדות. הכישוף בקבלה במקרים רבים מתבסס על כוחה של המילה ועל כוחם של צירופי מילים ואותיות מסוימים לחולל שינוי בעולם הפיזיקלי ולבצע בעצם כישוף. מקובלים העוסקים בכישוף בקבלה טוענים לאחוז בפרקטיקות שאינן תיאורטיות כמו שאר ההגות היהודית אלא פרקטית וכזו שמסוגלת להביא לשינוי של ממש בעולם על ידי טכניקות של כישוף.

מאידך הזרם המרכזי של המחשבה היהודית מבטל מכל מכל את האפשרות של כישוף ביהדות, אך לא את האפשרות של כישוף. שכן אלמלא האמינה היהדות בקיומו של כישוף לא הייתה יוצאת בכזו חריפות בכדי להתנגד לו.

ראה גם:

דמונולוגיה יהודית

שדים ושעירים

דוגמאות של כישוף ביהדות

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות