סיכום: פועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה

סיכום: פועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה

הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בהיסטוריה א כאן באתר.

ראה סיכום נוסף: פועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה

פועלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה: "מדינת היהודים", תכנית באזל, המסגרות הארגוניות למימוש מטרות התנועה, ניסיונותיו לקדם את קבלת הצ'רטר, ויכוח אוגנדה.

הרצל לא היה הציוני הראשון אך נחשב לאבי המכונן של התנועה הציונית. הוא נולד בשנת 1860 בבודפשט למשפחה משכילה, ועבר לוינה שבאוסטריה בגיל צעיר, שם הוא נחשף לראשונה לפעילויות אנטישמיות. במשפט דרייפוס, אותו הוא סקר בתור עיתונאי, הוא הבין כי הפתרון היחידי לבעיית האנטישמיות באירופה, היא הקמת מדינה יהודית.

-פעולותיו של הרצל לבניית התנועה הציונית וארגונה:

-פעילות ספרותית: בספרו של הרצל "מדינת היהודים", הרצל מתאר את בעיית היהודים כבעיה כוללת של כל יהודי באשר הוא. הוא מתאר את היהודים כנטע זר בקרב עמים אחרים, מה שמביא לאנטישמיות, ומציג את הפתרון: מדינה. התנועה הציונית צריכה לנהל משא ומתן עם מעצמות אירופה על מנת לקבל צ'ארטר (אישור להקמת מדינה יהודית). הוא האמין כי לא ניתן להקים מדינה שלא תהיה מוסכמת על ידי המעצמות-בלעדי הצ'ארטר לא ניתן להקים מדינה יהודית. הוא האמין כי מי שעולה לארץ לפני קבלת הצ'ארטר, עלול לסכן את קבלת הצ'ארטר בהמשך. הרצל היה אופטימי לגבי הקמת מדינה יהודית בסיוע המעצמות בגלל 2 סיבות:

1. זהו יהיה מצב שיהיה טוב לשני הצדדים. היהודים יחיו במדינה שלהם ולא יהיו קורבן לאנטישמיות השוררת באירופה, ומדינות אירופה ירוויחו בגלל שהאנטישמיות תפחת, יתפנו בתים ומקומות עבודה וישרור שקט.

2. אם עמים אחרים הצליחו, מה היהודים נופלים מהם? הוא האמין כי אם עמים אחרים הצליחו, גם היהודים יצליחו.

*בתחילת דרכו, הרצל שם דגש על שאלת הריבונות ולא על שאלת המיקום. תחילה הוא התלבט בין ארץ ישראל לארגנטינה, אך בסוף, בעקבות תכנית באזל, החליט להתמקד בהשגת צ'ארטר בארץ ישראל.

לביצוע התכנית הוא הקים 2 חברות:

א. האגודה היהודית- שתהיה אחראית על ניהול מו"מ מול המעצמות להשגת צ'ארטר וכאשר יושג הצ'ארטר, האגודה היהודית תתפקד כממשלה זמנית בטריטוריה המוסכמת.

ב. החברה היהודית- החברה היהודית תהיה אחראית על סיוע ליהודים במכירת שטחיהם ונכסיהם בגולה, תסייע בארגון העלייה לטריטוריה שתיבחר (המטרה הייתה ארץ ישראל), ולאחר התמקמות בטריטוריה, תהיה אחראית על סיוע ברכישת אדמות ליהודים.

-הפעילות הארגונית-

א. הרצל מחליט לפנות לעשירים- הרצל פונה אל הברון הירש והברון רוטשילד כי הוא ידע שיש להם קשרים עם ראשי המדינות ושהם עוזרים ליהודים במצוקה. הם דוחים את בקשתו משום שלא רוצים להזדהות עם הנושא הציוני. מאוכזב מדחייתם, הוא מחליט לכנס את הקונגרס הציוני ה-1.

ב. הקונגרס הציוני ה-1- הקונגרס הציוני הראשון התכנס בשנת 1897 בבאזל שבשוויץ. הוא מנה כ-200 נציגים מרחבי העולם היהודי (באירופה). הרצל דאג לסיקור תקשורתי רחב של האירוע וטקס פתיחה מרשים.

*מטרות  הכינוס-

1. להביא את התנועה הציונית ובעיית היהודים לתודעת העולם כולו.

2. לגבש תכנית המשך פעולה של התנועה.

3. ליצור בסיס ארגוני לתנועה הציונית.

4.גיוס כספים למען המשך פעילות התנועה הציונית.

***תכנית באזל- תכנית באזל היא תכנית שגובשה בקונגרס הציוני ה-1. מטרת התנועה עפ"י תכנית באזל, הייתה לפעול למען השגת צ'ארטר לבית מולדת בארץ ישראל. הם השתמשו במילה בית מולדת משום שלא רצו להרתיע את האימפריה העות'מנית ששלטה בארץ ישראל באותה תקופה וכדי לא לסבך את המתבוללים שיואשמו בנאמנות כפולה.

*דרכים להשגת המטרה-

1. יישוב א"י ביהודים בעלי מלאכה, עובדי אדמה ואנשי תעשייה. הייתה תמיכה בעליה הראשונה (1881).

2. ריכוז היהודים בגולה ע"י מוסדות ארגוניים שיסייעו באיסוף כספים למען המשך פעילות התנועה.

3. 'הכשרת לבבות'- הכשרת היהודים בגולה לקראת עליה לארץ ע"י חינוך יהודי ציוני.

4. משא ומתן עם המעצמות למען השגת צ'ארטר בארץ ישראל. ללא הסכמתן אין אפשרות להשיג את המטרה

*הישגי הקונגרס הציוני ה-1-

1. הדרך בה נוהל הקונגרס יעזור לגייס אהדה ותמיכה ממעצמות העולם.

2. הבאת הבעיה היהודית לתודעת העולם כולו.

3. גיבוש היהודים סביב הרעיון הציוני.

*חשיבותם של תכנית באזל והקונגרס הציוני הראשון-

1. מתן במה דמוקרטית לכל הזרמים ביהדות, דבר שעזר לגיבוש התנועה.

2. תכנית באזל הפכה למסמך היסוד של התנועה הציונית. הרצל הפך להיות אבי התנועה הציונית ויכל לנהל מו"מ עם המעצמות למען השגת הצ'ארטר.

3. לראשונה נפגשו נציגי היהודים מרחבי אירופה לדון בבעיה היהודית ודרכים לפתרונה.

4. התנועה הציונית הפכה למוכרת באמצעות הקונגרס.

-בסיומו של הקונגרס אמר הרצל 'בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים…' כלומר, בבאזל הוא החדיר את הלך המחשבה להקמת מדינה בתודעת היהודים והעולם, שזהו תנאי הכרחי להקמת מדינה.

-נסיונותיו של הרצל לקבלת הצ'ארטר:

*הרצל פונה לגרמניה:

הרצל פונה לגרמניה כי הוא יודע שהיא בעלת ברית עם הסולטאן התורכי ששלט בארץ ישראל באותה תקופה, ומקווה שגרמניה תוכל לשכנע את הסולטאן התורכי להתיישבות בארץ ישראל.

מה תרוויח גרמניה?

1. היהודים בא"י יהיו אסירי תודה לגרמניה ונאמנים לה.

2. פיתוח המסחר הגרמני במזה"ת.

3. יוקל מתח האנטישמיות ויתפנו בתים ומקומות עבודה.

תגובת גרמניה:

גרמניה דחתה את הצעתו של הרצל מחשש לסכסוך עם האימפריה העותמנית. הרצל החליט לפנות לסולטאן התורכי ללא תיווך.

*הרצל פונה לסולטאן התורכי:

הרצל מציע לסולטאן התורכי התיישבות היהודים בא"י.

מה תרוויח האימפריה העותמאנית?

1. היהודים יהיו נאמנים לסולטאן ואסירי תודה לו.

2. פיתוח הארץ השוממת ובכך יתרום לכלכלת האימפריה.

3. סיוע כספי לאימפריה שהייתה בקשיים כלכליים רבים (אף על פי שלהרצל לא היה כסף ולא קיבל תמיכה מהיהודים העשירים)

תגובת האימפריה:

הסולטאן התורכי דחה את הצעתו של הרצל להתיישבות בא"י בגלל פחד מתגובת המוסלמים שלהם א"י הייתה קדושה גם כן. הוא הציע להרצל התיישבות בכל מקום אחר באימפריה בתמורה לעזרה כספית. הרצל דחה את ההצעה מכיוון שרצה התיישבות בא"י.

*פנייתו של הרצל לבריטניה:

ב-1902 בריטניה מזמנת את הרצל לדיון בנושא בעיית העליה של היהודים בעקבות האנטישמיות.

הרצל מציע לבריטניה להעניק צ'ארטר להקמת מדינה יהודית בשטחיה הצמודים לא"י.

מה תרוויח בריטניה?

1. היהודים יהיו נאמנים לבריטניה ואסירי תודה.

2. תיפתר בעיית האנטישמיות ובכך תיפתר בעיית עליית היהודים, נושא שהיה חשוב מאוד לבריטניה.

3. היהודים יפתחו את האזור כלכלית.

תגובת בריטניה:

בריטניה מציעה להרצל את קפריסין, אך הצעה זו נופלת בגלל התנגדות המוסלמים שחיו באזור. לאחר מכן, היא מציעה להרצל את אל-עריש (חצי האי סיני, מצרים), אך הצעה זו גם נופלת עקב בעיה בתשתיות המים והתנגדות מתיישבי האזור. ההצעה השלישית שמציעה בריטניה היא אוגנדה.

-הצעת אוגנדה:

בריטניה הציעה להרצל ליישב יהודים באוגנדה שבמזרח אפריקה. בתחילה הרצל דחה את ההצעה כי רצה התיישבות בא"י (לפי תכנית באזל) אך לאחר שהרצל ביקר ברוסיה והיה עד לפוגרומים שנעשו ביהודים (פוגרום קישינב), החליט להעלות את ההצעה בפני הקונגרס הציוני ה-6 ב-1903. לאחר שהעלה את ההצעה החל ויכוח בין המתנגדים לתומכים בהצעה.

-טענות תומכי ההצעה:

1. "עדיף ציונות ללא ציון מאשר ציון ללא ציונות"- המו"מ על ארץ ישראל נכשל, עדיף להתיישב באוגנדה ולרכז שם את היהודים.

2. הישג אדיר שמעצמה כמו בריטניה מוכנה לשתף פעולה עם יישוב היהודים.

3. פתרון זמני לבעיית היהודים ברוסיה. אוגנדה תשמש כמקלט לילה ופתרון זמני בדרך להשגת צ'ארטר לא"י.

4. ריכוז היהודים במקום אחד ובכך לפתור את בעיית האנטישמיות ומנוע את ההתבוללות.

-טענות מתנגדי ההצעה:

1. "אין ציון ללא ציונות"- הקמת מדינה יהודית תתאפשר אך ורק בארץ ישראל.

2. בגידה בתכנית באזל המקורית שלפיה התיישבות תתאפשר אך ורק בארץ ישראל.

3. פתרון זמני שיהפוך לפתרון קבוע- היהודים יתיישבו באוגנדה ויתמקמו שם ואולי לא ירצו לעזוב ולעלות לארץ ישראל.

4. הפתרון הזמני יגזול את מעט הכסף והמשאבים שיש על מנת להוציא את העלייה לארץ לפועל.

**לאור הסערה שחוללה ההצעה הוחלט לשלוח משלחת חקר לאוגנדה על מנת לבדוק אם התיישבות שם היא אפשרית. הרו תמכו בהצעה והמתנגדים עזבו את האולם בסערה. בשנת 1904 מת הרצל והוחלט לדחות את הצעת אוגנדה, כמו כן הוחלט לא להעלות לדיון התיישבות בשום מקום אחר חוץ מארץ ישראל. הצ'ארטר הושג ב-1917.

 

-הביקורות על הרצל:

1. יש שאמרו שהרצל לא נהג בצורה דמוקרטית משום שפעל על פי מה שהאמין ולא על פי המנגנונים שפעלו ובכך מנע מהצעות שעלו לצאת לפועל.

2.יש שהעבירו ביקורת על נכונותו לדון בהצעה אוגנדה למרות שסותרת לחלוטין את תכנית באזל.

3.יש שהעבירו ביקורת על הרצל משום שרצה להקים מדינה בעלת אופי אירופאי ובכך הזניח את המסורת היהודית.

4. יש שהתנגדו להשקפתו הקפיטליסטית של הרצל.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות