הקריטריונים לאמת ואלוהים בהגיונות של דקארט

שלבי הדיון של ההגיון השלישי של דקארט בספרו הגיונות:

  1. ההוגה מביע אמון בקוגיטו.
  1. ההוגה מסתכל בעצמו, ומחלץ מהקוגיטו אמת מידה לאמת – בהירות ומובחנות.
  2. עם זאת, עדיין הקוגיטו עדיף על כל האמנה אחרת. הספק המוחלט מכריח להטיל ספק אפילו במה שבהיר ומובחן.
  3. יש צורך בערובה נוספת לאמת.
  4. אלוהים שאינו רמאי הוא הערובה לאמת,

לכן,

  1. יש צורך בהוכחת קיומו של אלוהים לא רמאי.

ההוגה נאלץ למצוא אמת מלבדו, והמקום היחיד עליו הוא יכול להסתמך הוא עצמו. לכן הוא מחפש בתוך עצמו אמת מידה, ומגיע לאמת המידה של בהירות (ברירות) ומובחנות.

עמדה בהירה היא עמדה שכשאנו מפנים אליה את תשומת הלב היא מתגלה בעוצמה עזה, שאין אפשרות לא לקבלה. עמדה מובחנת היא עמדה העומדת לבדה בלי דברים אחרים, כך שאנו מקבלים רק אותה (בעקבות בהירותה), בלי סיגים שאינם נכונים.

לדקארט היה נראה שהקריטריונים הללו ברורים מאליהם. כותבי ההשגות (הובס וגסנדי) ביקרו אותו על כך שהקריטריונים שלו פסיכולוגיים, ומצביעים על ההרגשה הסובייקטיבית של האדם כלפי האמת הזו, ולא משהו אובייקטיבי המשותף לכלל בני האדם.

הקריטריונים הללו אמנם מצביעים על האמת, אבל לא מבהירים מה טיבה. במקום אחר דקארט חוזר על ההשקפה המסורתית לאמת, שהיא התאמה בין האידיאה של הדבר למושא עליו חלה האידיאה.

מושג האמת לפי דקארט, מורכב מ3 יסודות:

  1. אמות המידה – בהירות ומובחנות.
  1. הוודאות שלנו שאמות המידה חלות במקרה הנתון.
  2. טיבה של האמת כדמיות או התאמה בין האידאה למושא.

אלא שאם נחשוב על סוגי הידיעה, רק הקוגיטו הוא אמת שעומדת רק עם שלושת הקריטריונים הללו. שאר האמתות (לפי סוגי האמתות שדקארט מחלק לאורך כל הדרך) נחותות ממנו, וודאיות פחות. המתמטיקה והעולם החומרי נתונות בספק גם איתו – שד יכול להטעות אותנו בנוגע למתמטיקה, ועל החושים דקארט לא סומך (כך שאין לנו שום אינדיקציה שהאידאה אכן משקפת את המושא). על מנת שאכן הבהירות והמובחנות יועילו לאמת את המתמטיקה והעולם החומרי יש צורך בעוד קריטריון רביעי:

  1. הערובה של אלוהים מהימן.

הצורך בערובה כזו מאיר באור חדש את אמירתו של דקארט שהפילוסופיה שלו באה לחזק את הדת – הצורך באלוהים הוא ע"מ לבסס את המדע. אלוהים טוב הוא ערובה נגד מלאך זדוני או אלוהים רמאי.

עוד דברים מעניינים: