מבוא לפסיכופתולוגיה: היפוכונדריה

הסיכום להלן הוא חלק ממאגר הסיכומים בפסיכולוגיה וסיכום הקורס מבוא לפסיכופתולוגיה

קבוצה גדולה של חולים פסיכיאטרים, צרכני שירותי הבריאות-מרבים בבדיקות רופאים וצריכת תרופות.ההפרעה נפשית-דאגה שמנותבת לדבר פיזי.לכן הפרעת היפוכונדריה שייכת לתחום הסומטופורמי.מאחוריה יש קונפליקט לא מודע שמקבל ביטוי פיזי. אפשרות אחת היא המרה ואפשרות נוספת-היפוכונדריה. מאפייני היפוכונדריה:

  • חשש מופרז שתתפתח מחלה. דאגה מופרזת לבריאות ו/או לשלמות איבר מסוים/או מערכת גופנית מסוימת. לעיתים רחוקות היפוכונדר סובל מפחד מבעיה נפשית. יודגש, שלמרות שהחולה טרוד כל הזמן בבירורים רפואיים הוא ממש פוחד שיש לו בעיה גופנית. היפוכונדריה מלווה לעיתים קרובות בחרדה, דיכאון, הליכה מרופא לרופא. רגיעה לזמן קצר כשהרופא לא מוצא ממצא ושוב חרדה.
  • אין בסיס מציאותי אובייקטיבי אורגאני פיזיולוגי לבעיתיות כזו.
  • הגזמה דרמטית של סימפטומים קלים (פיזיולוגים אמיתיים) וחסרי משמעות והתייחסות אליהם כאל מחלה רצינית.

התלונות הן דיפוזיות –כאב פה, כאב שם -פזורות בכל הגוף. לעיתים רחוקות התגובות מחקות מחלה ידועה. היום רופאים נוטים לשגר אנשים כאלה לבדיקות נוספות מחשש לתביעות וכך הסביבה מזינה את המשך ההתנהגות ההיפוכונדרית ולא משקפת שיש בעיה נפשית.יודגש שלמרות שהתלונות לעיתים נשמעות  מוזרות, אין אלו הפרעות חשיבה- אינן מחשבות שווא.הם לא ממציאים אלא באמת מפחדים ממחלות.

מחשבות שוא של היפוכונדריה– אדם מפתח חשש שתתפתח מחלה לא הגיונית/דמיונית.דוגמא- אישה חנקה את בתה למוות כי הייתה בטוחה שתגדל עם איבר מין מעוות-המצאת מחלה לא הגיונית זו כבר פסיכוזה.

לא ניתן לדבר עם היפוכונדרים על בעיות נפשיות מאחר והם מרוכזים אך ורק בתחושות הגופניות שלהם. כל שיחה על בעיות נפשיות שלהם או אירועי חיים קשים מציקים נדחית על הסף. על רקע זה,היפוכונדרים הם אנשים מאד מצומצמים באישיותם.כל האנרגיה הנפשית שלהם מושקעת בבירורים אין סופיים ותלונות פיזיות.

מקור ההפרעה-רוב המחברים מדגישים את האופי הנרכסיסטי –אדם מרוכז רק בעצמו, מוגן ושמור משינויים. הוא נסוג מהשקעת האנרגיה הנפשית החיונית שלו –הליבידו- באובייקט חיצוני –בזולת, ומשקיע במקום זאת בעצמו. בהתפתחות נורמאלית תחילה הילד נרכסיסטי- מרוכז בעצמו. כשמתפתח הוא לומד להשקיע בזולת . אצל ההיפוכונדר יש נסיגה – במקום להשקיע בזולת הוא משקיע בעצמו. כך יש לו מעט קשרים חברתיים. מה עומד מאחורי זה ? האנרגיה מצטמצמת בתוך ההיפוכונדר– זה בא לידי ביטוי בדאגת יתר לגופו. הוא הופך להיות תלותי וזה חלק מההתכנסות שלו בעצמו. הדימוי העצמי שלו יורד (כי תלוי באחרים). הסביבה שלו מגינה עליו מלעסוק בבעיה ובקונפליקטים הנפשיים שלו – דיכאון ודימוי עצמי ובמקום זאת הוא עסוק בבעיות פיזיות. "הרווחים" שלו:

  • הרווח הראשוני שלו שהוא אינו מחובר לקונפליקטים שלו.
  • הרווח המשני: "בזכות" המחלות והתחושה שהוא כל הזמן בסכנת חיים, הוא מסביר לעצמו מדוע אינו מצליח להתקדם בחיים ומדוע אין לו אמביציה.

זיהוי וטיפול בהיפוכונדריה – היפוכונדר יזוהה לאחר פניות רבות לרופאים ובדיקות שישללו ממצאים גופניים. לאחר מסכת ארוכה כזו  ניתן להניח שסובל מהפרעה היפוכונדרית. קשה לטפל בהפרעה כי ההיפוכונדרים בתחושה אמיתית שהם חולים.היפוכונדר לא יגיע ביוזמתו לטיפול כי לא יוותר על הסימפטום- הבעיה הפיזית משום שנוח לו יותר להתמקד בכך מאשר בקונפליקט הנפשי.

הטפול פסיכוטרפויטי אך הסיכוי לתוצאות מפוקפקות. קשה לשכנע אותו להניח בצד את תלונותיו הגופניות ולהתפנות לטפול נפשי ולכן המוטיבציה שלו לטיפול מינימאלית.טיפול יצליח לרדת לשורש הקונפליקט כשאדם מגיע לטיפול על רקע אחר. למשל אם יגיע לטפול זוגי כי בת הזוג לא מוכנה לחיות יותר במצב זה. הטיפול הזוגי לא יעסוק בהפרעה אלא בבעיה הזוגית ואז בדרך עקיפה (אולי מניפולטיבית) ניתן גם להגיע לשורש הבעיה. טיפול בהיפוכונדר יכול גם להצליח אם יש לו מחלה נפשית אחרת ואז מטפלים במחלה הנפשית ותוך כדי כך מרחיבים את היריעה להיפוכונדריה.כל זאת, באיטיות ורק כשהמטפל קנה את אמון המטופל. רק אז אולי יצליח לשכנע אותו. לסיכום זו הפרעה קשה מאד לטיפול ישיר. היא ניתנת לטיפול רק באופן עקיף.

מה ההבדל בין סימפתיה ואמפתיה?

האם זו "אמפתיה" או "סימפתיה" שאתם מביעים? בעוד שרוב האנשים נוטים להחליף ולבלבל במשמעות המילים, ההבדל במנגנון הרגשי שלהן חשוב. אמפתיה, היכולת להרגיש בפועל את

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.