מבוא לפסיכופתולוגיה: פוביות

הסיכום להלן הוא חלק ממאגר הסיכומים בפסיכולוגיה וסיכום הקורס מבוא לפסיכופתולוגיה

פוביה- ביוונית זה אימה ופאניקה. זה על שם הא-ל פובוס שתפקידו היה לזרוע אימה ופחד. תגובה הפובית זה אחד הסימפטומים השכיחים שמגיעים לטיפול.

פוביה היא תגובת חרדה מתמשכת המתקשרת לאירוע או לאובייקט, וככזו היא נחשבת להפרעת חרדה.

1. שאינה עומדת בשום פרופורציה לסכנה הממשית מן האובייקט או המצב המפחיד. חוסר פרופורפציה מן הדבר שבגללו התעוררה החרדה לבין הסכנה הממשית ממנו.

2.  לא ניתן להפחית את החרדה ע"י הסבר רציונלי.

3. לא ניתן לשלוט בחרדה באופן רצוני.

4. הדרך היחידה להפחית את הפוביה זה ע"י הימנעות מן המצב המפחיד ואם אנו לא נאפשר לאדם להימנע התוצאה תהיה התקף פוביה קשה עד כדי פאניקה (כמו התקף אסתמה למשל)

תגובה אגו דיסטונית- זו תגובה שאין בה היגיון ואני מבין שאין בה היגיון אבל אני לא מסוגל להפסיק אותה.

הפוביה מפריעה, לעיתים מאוד בפעילות היומיומית.

הסימטומים של הפוביה מתחלקים לשניים-

 1. ההימנעות ממוקד החרדה– לא לטוס, לא לעלות למקומות גבוהים

2. התקף החרדה שקורים לאדם בכל פעם כשניסיונות החרדה נכשלים

הפוביות יכולות לנוע מקלות (כאלו שאנשים לא ילכו בגללן לטיפול למשל- פוביה מכרישים. מתי אתה תיפגש עם כרישים בשביל שתלך לטיפול? אתה לא נפגש איתם בחיי היום יום) עד פוביות קשות מאוד.

או… שיש פוביות כאלו שהן בקלות נפטרות- אדם אחד פחד ממדרגות נעות ותמיד בארץ הוא לא עלה על מדרגות נעות אבל בחו"ל לא הייתה לו ברירה והוא היה חייב לעלות על מדרגות נעות וכשהוא עלה על המדרגות הנעות הפוביה נעלמה. הפוביה הייתה מאוד שטחית וקלה וע"י פעם אחת שהאדם היה חייב לעשות משהו בניגוד לפוביה שלו הוא גם נפטר ממנה.

פרויד עשה הבחנה בין פוביות שכולנו פוחדים מהם- למשל מוות, מחלה ונחשים לבין פוביות ספיציפיות וייחודיות לאדם מסוים כמו ליצנים או כלבים או מקומות פתוחים.

פוביות הן הנוסחא לנוירוזות.

רוב הילדים והמבוגרים יש להם פחדים וחרדות- חרדת נטישה, חרדה מרעש, חושך, מצבים לא צפויים, חרדת זרים, מפרצופים לא טבעיים או רגילים.

אצל ילדים יש שיורי פחדים של ילדות, כלומר שיעריות של הפחדים מהילדות. למשל כאשר אנו עוברים כביש רחב מאוד והתחושה שכאילו אנחנו לא נספיק לחצות את הכביש ויבוא משהו שלא היה בתכנון התחושה הזאת זה שעריות מהפחד בילדות.

פוביות שכיחות אלו פוביות מגירויים חיצוניים. מהן?

1. פוביה מחיות. אין מציאות שאדם עם פוביה לחיות מגיע לאשפוז פסיכיאטרי, זה לא גורם לאדם לחיות תחת פחד מטורף וזה לא מפריע עד כדי כך לתפקוד היום יומי של האדם. היא מתחילה בדרך כלל מהילדות המוקדמת, מגיל 8 ומטה. והיא נשארת כל החיים. היא די שכיחה לפני גיל ההתבגרות המינית אצל נערים ונערות. אנו מניחים שפוביה מחיות אצל מבוגרים זה שעריות של פחד מהילדות, כי בדרך כלל פוביה לא מתחילה בגיל מבוגר אלא בילדות. אחרי גיל ההתבגרות הפוביה שכיחה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. כי אצל גברים יש פחות לגיטימיות חברתית לפחד מחיות, אז הוא לא יאמץ סימפטום של פוביה מחיות, כלומר הוא לא יראה פחד גלוי מחיות אלא הוא יוציא את הפחד שלו מחיות בדרכים אחרות ובפחדים מדברים אחרים שיש יותר לגיטימיות לגברים לפחוד מהם. למרות ההתמדה של הפוביה עשרות שנים, בהיעדר האובייקט הפובי אין סימני פחד או פאניקה.

מנגנון הגנה- היפוך תגובה– תגובה הפוכה לרגשות עצמם. למשל- האימהות המגינות- כלומר אימהות שמגינות יותר מדי על הילדים שלהן. האימהות האלו מדחיקות דחף או משאלה עצורה לגבי הילד מסוים הזה למשל לרצות להרוג אותו או לזרוק אותו מהבית. זה לא תמיד מגיע לזה. גידול ילדים זה לא רק נחת יש גם צדדים פחות קלים בגידול ילדים ולפעמים הורה רוצה שייקחו את הילד שלו ולא לראות אותו יותר בכלל. נניח שיש לאמא הגנה כזו שהיא רוצה כ"כ לדאוג לילד. אם אני אקח לילד את ההגנה הזאת ולהסביר לה שהיא רוצה בעצם להרוג את הבן שלה. אם אני אקח את ההגנה הזאת לאמא ואני אשאיר אותה עם האמת הפשוטה (ובלי הגנה אחרת) היא באמת מסוגלת לפגוע בבנה. לכן עדיף שהאמא הזאת תהיה מגוננת יתר וזה יישאר "כהפרעה" והיא תעביר את המסרים הבעייתיים האלו ייתרכזו לשירי ערש והילד יירדם עם המסרים האלו (עפ"י מחקר שנעשה).

בהקשר של פוביה מחיות- הטיפול המומלץ במקרים אלו הוא- דה סנסיטיזציה, בעברית הקהיית רגשות.  הקהיית רגשות- להוציא אותם מכלל חריפותם, למתן את הרגשות והפחדים האלו. איך נוצרה הפוביה? למידה התנהגותית. נוצרה סמיכות מאותה חיה לחוויה אחרת לא טובה שעברתי ואני עשיתי חיבור בין אותה חיה לאותה חוויה רעה (כמו צפירת מכונית מבהילה וכלב שהיה בדיוק ברחוב, אני נבהלתי וראיתי גם את הכלב באותו רגע ואני חיברתי את שני האובייקטים, הכלב קיבל משמעות מפחידה מבחינתי). למה אני לא רוצה לראות כלבים ברחוב? כי אם אני לא אראה כלבים יותר אני אפתור את בעיית החולשה, הכאבים והפחד שתוקף אותי וזה מעודד אותי להמשיך לפחד מכלבים ולא להתמודד עם הפחד מהכלב- זה נקרא למידת הימנעות.

סוג של טיפול-סנסיטיזציה – יושבים עם המטופל וקובעים סולם פחדים. מההכי מפחיד עד ההכי פחות. הכי מפחיד- להיכנס למלונה עם הכלב. הכי פחות מפחיד- שעוד חודש אני יעבור ברחוב שבו יעבור כלב במדרכה השניה. אחר כך מלמדים את האדם הרפיה ומדברים עם האדם על זה שעוד חודש הוא יעבור ברחוב כשיש שם כלב. הוא מעלה פחדים ומראה תגובות של פחד וגם לעשות לו הרפיה. כך עוברים לדברים היותר מפחידים של האדם בסולם שהוא קבע. חשיפה- בסוף האדם עושה משהו מעשי, למשל הולך ללטף כלב או אדם שמפחד מטיסה- לעזור לו לעלות לטיסה יחד עם המטפל אבל בלי לתת לו כדורים.

הצפה- בהצפה אין טכניקות ביניים של קביעת הדברים הכי מפחידים ופחות מפחידים. אלא מדברים עם האדם על הפחד ולא עובדים עם האדם על הפחד הייחודי באופן ספציפי ייחודי (כמו ההיררכיה המסודרת בטיפול שכתבתי עליו קודם ובלי הסולם שנותנים לאדם להיחשף לפחד לאט לאט או עם הרפיות וכ'ו), ומתוך זה מכניסים את האדם למצב שבו הוא נפגש עם הפחד. כמו למשל הפחד מג'וקים, מכניסים את האדם לבית מלא בג'וקים והמטפל נמצא עם האדם. ברור לנו שלא יקרה לאדם כלום.

פוביה ממקומות סגורים- האגורה-פוביה– זוהי הקבוצה הפובית השכיחה מאוד והמעיקה ביותר. אגורה- שוק, כלומר מקום המוני פתוח וציבורי. זו חרדה ממקומות המוניים וגדולים. הסימפטום הבולט- הפחד לצאת החוצה.

א'- יש גם פחד משהיה ממקומות שבריחה מהם קשה פיזית או מביכה נפשית (למשל לצאת מקונצרט או מסרט).

ב'- מצבים שעזרה מיידית לא תהיה זמינה כמו למשל שאני לא חושבת שאני יוכל לקבל עזרה מיידית כשיהיה לי התקף פניקה או בחילה, חרדה וכ'ו.

אגורופוביה היא סיבוך שכיח של הפרעת פאניקה.   אגורופוביה זה פחד מחללים גדולים או קטנים הכולל בתוכו גם קלסטרופוביה.

בהרבה מקרים מה שקודם לאגורפוביה זה התקף פאניקה. יש מקרים שהם לא התקפים קודמים. כאשר זה ללא התקפים קודמים- לעיתים קרובות מוצאים שאגורפוביה מתפשטת לעוד ועוד פוביות או טריטוריות שהופכות להיות פוביות.

באגורופוביה לא יעזור דה- סינטיזיסציה- אי אפשר לחשוף את האדם בהדרגה לכל העולם, הטיפול הוא עבור בעיה ממוקדת ואגורופוביה היא לא בעיה ממוקדת. לכן יותר מתאים טיפול פסיכותרפי.

האגורופוביה מגיעה בדרך כלל אחרי התקפי חרדה. לעיתים מה שגורם לאגורופוביה זה מחלה גופנית עם מאפיין של התקף בלתי צפוי כמו אפילפסיה, דלקת המעי הגס, אסתמה וכ'ו.

האגורופוביה זה חשש מאובדן ייחודיות, מלהפוך לאנונימי, ממקומות סגורים ופתוחים, להיבלע בתוך המון אנשים או בתוך מקום סגור וללכת לאיבוד.

האגורופוביה מופיעה יותר אצל נשים מגיל ההתבגרות ומעלה, נדיר יותר אצל ילדות. בגלל שזה קשור להתקפי פניקה, זה כנראה יותר קשור למגדר. יותר סביר שאשה תהיה תלויה בבעלה שיתן לה בטחון ומשענת מאשר שהגבר יהיה תלוי באשתו.

יש גם חשש היסודי והקיומי בתוך האגורופוביה להיבלע וללכת לאיבוד.

הפחד הוא מהמון לא מוכר ולא ידוע, הפחד הוא להיבלע.

פוביות חברתיות-

בקבוצה הזאת יש גם את הפוביות החברתיות כמו לאכול בציבור, לשתות בציבור, לדבר בציבור וכ'ו.

הפחד הוא מהמון מוכר למשל לדבר מול הכיתה, כלומר אנשים שאני מכירה. כאן זה פחד לבלוט, שאני אהיה מגוחך ומוזר.

הפוביה החברתית היא תלוית חברה. יש פוביות מדברים שברוב העולם מעוררות פחד כמו פוביה מנחשים ויש פוביות מאוד ספציפיות. החרדה כאן היא מול קבוצה מסוימת, למשל לדבר מול קבוצה מסוימת  שאני מכיר זה מעורר חרדה, ולא לדבר מול אנשים בסין או אחרים שאני לא מכיר. למה לאותו אדם לא נעים לדבר מול אנשים מוכרים? הדבר שמאיים זה לאבד שליטה מול קהל מוכר ולא כי אני אשם או עשיתי משהו רע.

כאן הטיפול יכול להיות טיפול התנהגותי כי אפשר למקד את זה. כמו- אם אתה הולך להופיע, מה קורה? איזה פחדים עולים בך? חצי שנה לפני? חודש לפני? שבוע לפני? יום לפני? דקה לפני? וכ'ו.

או טיפול דינאמי- על מה זה מתבסס הפחד? אולי זה לא קשור למציאות וכ'ו

פוביות ספציפיות שונות- אחרי שסידרו 3 קבוצות גדולות יש עוד פוביות שונות אחרות. פחד גבהים, מים, חושך, רוח וכ'ו. את הפוביות האלו יש מעט, יש למעט אנשים ויש קצת מזה וקצת מזה וקצת מזה, כלומר מכל מיני דברים אחרים ופחות נפוצים. בגיל ההתבגרות יש יותר מאשר בגיל צעיר.

 גירויים פנימיים-

פובית מחלה- פחדים אינטנסיביים ממחלה. מחשבות בלתי פוסקות על מחלה, מה זה שונה ממחשבות אבססיביות? במחשבות אובססיסיות האדם מבין שאין בזה היגיון והוא משלם על זה מחיר. אבל בפוביה ממחלה, כשאתה פוחד מסרטן- זה לא כ"כ מציאותי אבל זה הגיוני שיהיה לך אולי סרטן. אתה לא יכול לקבל תעודת ביטוח שלא יהיה לך סרטן, זה פחד הגיוני. היא לא קשורה רק לנשים או בעיקר לגברים. היא קשורה לתרבות בעיקר. אם דיברו הרבה על איידס לפני כמה שנים, היה חשש גדול מאיידס, והפוביה ממחלות יכולה להיות קשורה למחלות המדוברות באותה תקופה ואותו אדם פובי יכול לומר שזה גם הגיוני, והנה אנשים חולים בזה וזה קורה. גם לי זה יכול לקרות.

אובססיה פובית- מדובר על אדם זה פחד מאובדן שליטה על דחפים מסכנים. אלה פחדים של אדם מרגשותיו שבאים לאדם בניגוד לרצונו והוא לא מסוגל לדכא אותם למרות שהוא מבין שהם לא נורמליים. למשל אמא שפוחדת שהיא תזרוק את הילד שלה מהחלון או אמא שנועלת את מגירת הסכינים כי היא מפחדת שהיא תדקור את הילד.

למה זה פוביה?

א'- כי זה לא פרופורציונלי למצב, כלומר למה שאמא תעשה דברים כאלה? היא התקרבה למצבים כאלה!

ב'- אין בזה היגיון

ג'- האמא הזו לא יכולה להפסיק את זה באופן רצוני.

זה בעצם פחד מעצמי, כאן האדם מפחד מעצמו ויש כאן גם פחד מהאובייקט עצמו. לכן האם לא תרצה לטפל בבן שלה או לא תרצה לגעת בסכינים בבית.

הגישה הדינאמית-

האנס הקטן, היה ילד בן חמש שפחד לצאת החוצה בגלל פחד מסוסים. אז סוסים היה כלי התחבורה. הוא ראה סוס נופל ומאז הוא לא יצא החוצה. אבא של הילד היה אדריכל והוא השתתף בקורסים של פרויד. ופרויד נתן להם ש"ב ואחד הש"ב היה לתת תצפיות על הילד. והאבא נתן לפרויד תצפיות על הילד שלו. הילד הזה גרם לפרויד לבסס את התאוריה של המיניות בילדות. הילד שאל הרבה שאלות על מין וזכר ונקבה. פרויד ייחס את הפחד של הילד מסוסים למיניות שלו. הפוביה נובעת מהיחסים האדיפליים של הילד. הילד רוצה להיות עם אמא ורוצה להיות בן הזוג שלה והוא שונא את אבא. הילד מייחס את הקונפליקט לאובייקט פובי. כמו אצל הילד לסוסים.

הגישה ההתנהגותית היא זו שמסבירה למה הפוביות ממשיכות.

פאניקה-  זה מצב מקדים לאגורופוביה. זה יכול לקרות כמה פעמים בחודש. יש להתקף פאניקה 5 מרכיבים של התקף חרדה.

1. קוגניטיבי האדם מרגיש כאילו הוא עומד למות, להשתגע, לאבד שליטה

2. גופני

3. רגשי- האדם חש אימה כאילו אתה עומד מול אריה טורף פתאום.

4. התנהגותי- הרגשה שאני מאבד שליטה, מאבד את האוויר, הולך להיחנק

5. פיזי – כל מה שהגוף עושה בתגובת חירום חריפה (דופק מואץ מאוד, ידיים קרות, קשיי נשימה, חולשה רבה, חוסר שיווי משקל)

בדרך כלל התקף פאניקה נמשך כמה דקות והוא דועך בהדרגה. התקף הפאניקה מופיע משום מקום. אין שום סימן קודם לזה ואין שום דבר שאפשר להגיד שגרם לזה.

זו ההפרעה היחידה שהיא לא הגנה מכלום, היא עצם הבעיה.

הגישות הביו רפואית והקוגניטיבית מנסות להסביר את התופעה.

הגישה הביו רפואית מנסה לייחס להפרעת פניקה איזושהי סיטואציה מקדימה פיזית.

הגישה הקוגניטיבית– התחושות האלו של הכאב פה או שם בגוף הן הבסיס לחרדה

הפרעת חרדה כללית- חרדה כרונית וממושכת ואין בה סימפטומים נוספים כמו פוביה. מה המאפיינים? מה האדם יספר לנו?

האדם יספר שהוא מתוח, עצבני, עייף ודרוך. מבחינה קוגניטיבית האדם ידבר על איזושהי תחושה שעומד לקרות משהו לא טוב והוא לא יודע מהו. מבחינה פיזית- זה דומה לפאניקה בעצמה פחותה בהרבה. בנוסף לאותו אדם יהיה סף כעס ותסכול נמוך כי האדם כל הזמן דרוך ומשתמש באנרגיות. יש גם כאבי בטן תמידיים כאלה וכאבי ראש.

הגישה הקוגניטיבית- מבינה את החרדה כביטוי לתחושת חוסר אונים. יתנו לו הרגשה של יעילות עצמית ויכולת וזה יפתור בעקיפין את החוסר אונים.

הגישה ההתנהגותית– היא תמקד מה האובייקט ממה האדם הכי מפחד ואז אפשר להמשיך לטפל בו.

לשם עניין:

הפוביות הכי משונות: הדברים המוזרים שאנשים מפחדים מהם

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות