סיכום: דמוקרטיה התאגדותית /הסדרית/ הסכמתית – ארנד לייפרט

סיכום מאמר זה הוא חלק מסיכום מבוא לפוליטיקה וממשל ומאסופת הסיכומים במדעי המדינה באתר

במאמר מבקר לייפרט את מדען המדינה גבריאל אלמונד הטוען שתנאים ליציבות דמוקרטית הם: תרבות פוליטית ומבנה חברתי. לייפרט טוען שלמדינות שונות באירופה קיימת דמוקרטיה יציבה למרות מבנה חברתי משוסע והטרוגניות תרבותית. לפיכך הוא מציע מודל חדש לניתוח דמוקרטיות המבוסס על התנהגות האליטות: ונקרא דמוקרטיה התאגדותית.

"דמוקרטיה התאגדותית" – חיבור של קרטל אליטות (ללא מכנה משותף מחויב) שהחליטו על שיתוף פעולה למרות הניגודים. דמוקרטיה זאת מתאימה לחברות הטרוגניות מאוד ודורשת "תחזוק ושימון" (ישראל שנות ה-80 – ממשלת אחדות נפלה עקב חוסר תחזוקה)

דמוקרטיה התאגדותית דורשת שיתוף פעולה ואמון בין ההמון לאליטות ובין האליטות של הקבוצות (תתי-התרבות).

תנאים להצלחתה של "דמוקרטיה התאגדותית":

א.     האליטות (מנהיגות של תת-תרבות/ קבוצה חברתית) מגשרות על פערים ואינטרסים מנוגדים באמצעות הסכמים– (ע"י יצירת קווי יסוד משותפים).

ב.      אליטות משתפות פעולה בין תתי תרבויות ומתעלות על הפילוגים.

ג.      אליטות מבינות את הסכנה בפיצול/פילוג פוליטי.

ד.      האליטות מחויבות לשמור על הלכידות והיציבות של המערכת.

 3 המרכיבים המרכזיים בדגם ה"דמוקרטיה ההתאגדותית": (היחסים בין האליטות של תתי התרבויות, בין ההמון בתתי בתרבויות ובין האליטה להמון בכל תת-תרבות):

א.     יחסים בין האליטות של כל תת-תרבויות:

1)      קיום של איום חיצוני או פנימי חיוני ליצירת סולידאריות בין האליטות (לכידות):

2)      מאזן כוחות מרובה בין הקבוצות/ תתי תרבויות (ברמת ההמון): אם קבוצה תרגיש חזקה ביחס לאחרת תצומצם המוטיבציה לשת"פ ע"ב שוויוני.

3)      ככל שקווי המחלוקת יותר ברורים וחדים יותר כך הלכידות הפנימית של כל תת-קבוצה חזקה יותר.

ב. היחסים בין המון של תתי-התרבויות השונות:
יש לשאוף למזער את המגע בין תתי-התרבויות ע"מ לצמצם חיכוכים ע"ב יומיומי.

ג. היחסים הפנימיים בין האליטה לבין ההמון בכל תת-תרבות: המנהיגות צריכה ל"תחזק" ול"שמן" את תת התרבות (כמו מפלגת אינטגרציה) .

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: