תודעה לאומית ואידיאולוגיה במאה ה-20

אחת השאלות המרכזיות שעולות במסגרת הדיון בתרבות של המאה העשרים היא שאלת התודעה הלאומית ומקומן של האידיאולוגיות. שאלות אלו נעשו משמעותיות במיוחד בבחינת ההשלכות התרבותיות של מלחמת העולם הראשונה.

  • פרופגנדה זו מילה שטבעה הכנסייה הקתולית במאה ה-16. כנגד המתחרה הפרוטסטנטית על מנת שיוכלו להתמודד מול טיעוניה. (פרופגנדה=תעמולה). לתעמולה יש מקום חשוב בגיבוש תודעה לאומית.
  • מהי תעמולה?- שכנוע ברמה האישית או הקהילתית. עמדה נרכשת בדרך כלל בגיל צעיר בתהליך הסוציאליזציה לעמדה יש גודל וכיוון (שלילית או חיובית) עמדה היא תמיד נגישה והיא מורכבת מאלמנט רגשי קוגניטיבי והתנהגותי, כשהרגשי הוא החזק ביותר ואליו פונים בתעמולה. לתעמולה יש ניסיון חזק בלשנות עמדות ולחזק עמדות קיימות, כלומר לתעל. לתעל משמע לקחת את מה שחושבים ולהטות אותו במקצת.
  • כל אידיאולוגיה יושבת על תעמולה מאוד גדולה, תעמולה מחלקת את העולם באופן פשטני לטובים ורעים. היא אינה מורכבת היא חובקת עולם. בתעמולה יש תמיד עשה ואל תעשה.
  • מוסר התעמולה בא תמיד בשם כוח עליון, כיום קשה לעשות תעמולה כי אין אידיאולוגיה גדולה. המאה ה-20 היא המאה הראשונה בהיסטוריה שעומדים בה לפני מנהיגים אמצעים טכנולוגיים רבים.
  • שיא ההתפתחות של הקולנוע והתקשורת החזותית המודרנית הוא בתעמולה, לדוגמא גבלס. זו מאה של פוסטרים ענקיים וצבעים חזקים. תעמולה של תקשורת חזותית בעיקרה ולכן יש לה אלמנט מאוד חזק מכל תעמולה דתית ואחרת. הקולנוע היה כלי מרכזי ביצורה של תודעה לאמית.
  • לא משנים עמדות אלא מגבירים אותן.
  • פאשיזם- אידיאולוגיה במאה ה-20. המניפסט הפוטוריסטי הוא ראשיתו של הפאשיזם. הפאשיזם מעלה את הלאומיות מעבר לפרטנות.
  • מאפייני התעמולה הפאשיסטית:
  • אי רציונאליות
  • גזענות
  • טוטאליטריות
  • אליטיזם
  • מיליטריזם (פיתרון בכוח הנשק)
  • אימפריאליזם (רצון  לכבוש עוד ועוד שטחים ולהפיץ רעיונות)
  • סוציאליזם– מתפתח בכל אירופה במאה ה-19 גם במדינות קפיטליסטיות. הכוונה היא בבעלות ציבורית על אמצעי הייצור. זוהי חברת רווחה (ביטחון סוציאלי, דמי אבטלה). הסוציאליזם הוא פציפיסטי אנטי מלחמתי.
  •  ההבדל בין סוציאליזם למרקסיזם– יש הרבה זרמים כגון האבולוציוניים. ישנה התפתחות איטית של מאפיינים סוציאליסטים לתוך המדינה. מתוך הסוציאליזם התפתח גם המרקסיזם של מרקס ואנגלס שהביאו גישה מדעית שאומרת שדטרמיניסטית בסוף תהיה מהפכה, כשיהיו התנאים בשלים. מבחינה תעמולתית ישנו מניפסט קומוניסטי שאומר שהמהפכה תפרוץ, בינתיים עושים תעמולה ומפתחים תודעה.
  • לניניזם- ולדימיר איליץ לנין (1870-1924)- מהפכן מדינאי, תאוריטיקן מרקסיסטי שמאמץ את התיאוריה המרקסיסטית והקים ברוסיה את התנועה הבולשביקית שמבחינה פוליטית הייתה מיליטריסטית. באותן שנים יש מפלגה סוציאל-דמוקרטית ולנין נמצא בה בתחילת דרכו אך לאחר מכן הוא מקים את המפלגה הבולשביקית. לנין מנסה לבצע מהפכה עם תנועתו. היא נכשלת והוא מגורש מרוסיה. בסופו של דבר ב1917 מתרחשת המהפכה הבולשביקית. בניגוד למרקס לנין לא מאמין ביכולתו של הפרולטריון. לדעתו הוא לא יפתח תודעה מהפכנית ולכן עושה את המהפכה למענו. רוסיה שלפני המהפכה לא עברה את המהפכה התעשיתית, היא חברה חקלאית וללנין אין סבלנות שאי פעם תתרחש מהפכה ולכן הוא מביא את האידיאולוגיה המהפכנית שלו. הוא יוצר מפלגה מאורגנת היטב בתעמולה שתחדיר בכוח את האידיאולוגיה. לנין מעוניין בתעמולת זעם שייצא מהפרולטריון ויהרוס את המבנה הקיים. ללנין ולמפלגתו יש שתי מטרות- לתפוס את השלטון בצורה אלימה ולאחר מכן לקיים את המשטר המהפכני. הוא בעצמו אומר שהיא אינה מתאימה למודל המרקסיסטי כי אין בה קפיטליזם. הוא מייצר אותו ומעוניין להשמידו לאחר מכן. הוא לוקח קבוצה של מהפכנים אינטלקטואלים בקיאים בתורתו של מרקס. התעמולה הלניניסטית היא אחת התעמולות הגדולות של המאה ה-20 שמטרתה לגייס אנשים לאידיאולוגיה שלו. מושאי השנאה הם הכנסייה, הבורגנים, הצאר והסוציאליזם האוטופי.
  • עקרונות התעמולה הלניניסטית:
  • הסבר מרקסיסטי מדעי לכל תופעה.
  • הסבר חד מימדי וחובק עולם- לכל דבר יש רק הסבר אחד.
  • קונספירציה מוטמעת בכל דבר- שטיפת מוח שטוענת כי מאחורי כל דבר יש קונספירציה ובעלי ההון הם אלה שאחראים לכך.
  • דטרמיניזם- הכול מתנהל בצורה של סיבה ותוצאה. אחד נובע מהשני
  • טענות פשוטות קליטות, סיסמאות.
  • רדיקליזם- קיצוניות מאוד חזקה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות