החושים הם הבסיס הפיזיולוגי של התפיסה, ושייכים למעשה למערכת העצבים. אין הסכמה מוחלטת לגבי מספר החושים שניתן להגדיר בגוף האדם, אך מקובל למיינם כחושים חיצוניים (exterceptive), על פי החלוקה של אריסטו עוד ביון העתיקה, הכוללים את הראייה, השמיעה, המגע, הריח, והטעם; וחושים פנימיים (interoceptive) הכוללים את הכאב, שיווי המשקל, והפרופריספציה.
התפתחות החושים אצל העובר מתרחשת על פי הסדר הבא: המוח ומערכת העצבים המרכזית מתפתחים מראשית ההפריה. מערכת התנועה מגיל 7-8 שבועות, מערכת התחושה מגיל 8-10 שבועות, מערכת שיווי המשקל מגיל 11-12 שבועות, חוש הטעם – 14 שבועות, הריח –מגיל 11-15 שבועות, שמיעה מגיל 16-24 שבועות וראייה מגיל 26-28 שבועות. מערכות אלו מגיעות להבשלה לקראת הלידה ומערכת שיווי המשקל ממתינה לצורך להתמודד עם כוח הכבידה, כי ברחם לעובר לא היה צורך בשיווי משקל.
החושים החיצוניים נקראים כך, כיון שהם מעבירים גירויים המגיעים מחוץ לגוף.
חוש הראייה– חוש אשר מתפתח בשליש השלישי של ההריון. התינוק נולד עם יכולת לראות אולם בצורה מטושטשת כאשר מיקוד הראייה מתפתח רק בחצי שנה הראשונה לחיים.
חוש הטעם– חוש אשר ממוקם בעיקר על הלשון אם כי ישנם מעט חיישני טעם גם בלוע. ישנם 4 סוגי טעמים שונים- מתוק, מלוח, מר וחמוץ.
חוש הריח– האוויר שנכנס דרך הנחיריים בא במגע עם קולטני ריח שנמצאים בפנים האף. חוש הריח שלנו יחסית חלש לעומת זה של בע"ח.
** יש לציין כי חושי הטעם והריח חוש מוגדרים כחושים פרימיטיביים כיוון שבשניהם האינפורמציה עוברת ישירות למערכת הלימבית (הרגשית) עוד לפני שהמידע מספיק להגיע לקליפת המוח הרציונאלית.
חוש המישוש– מכיל חיישנים בעור, בדרמיס של העור, שמסוגלים להבחין בין מרקמים שונים וסוגי מגע.
חוש השמיעה– תדרי הקול הנמצאים באוויר נכנסים דרך האוזן ומרעידים את עור התוף, ובהמשך את שלושת עצמות השמע של האוזן האמצעית ואל האוזן הפנימית כהכנה עצבית להעברה למוח.
החושים הפנימיים מגיבים לגירויים מתוך הגוף עצמו.
פרופריוספציה= Proprioception מספק לקליפת המוח אינפורמציה על המיקום במרחב, מידע המועבר מהשרירים, הגידים והמפרקים. גירוי זה מערב תנועה, דחיסה או מתיחה במפרק. חוש זה מאפשר לאדם לקבוע את מידת הכוח שעליו להפעיל על מנת לבצע תנועה או לאחוז ולהרים דבר-מה. זהו חוש בעל זיקה משמעותית לחוש המגע.
שווי המשקל=Equilibrioception מאפשר לגוף לחוש בתנועה, בכיוון, במהירות ובתאוצה על מנת לשמור על יציבות ולא ליפול. חוש זה מקבל את המידע מן איברי שיווי המשקל שבאוזן הפנימית.
הכאב=Nociception מעביר אינפורמציה למוח על פגיעה ברקמות, משלושה סוגים: פגיעה בעור, בגיעה בשלד והמפרקים, ופגיעה באיברים פנימיים. זהו בעל זיקה ישירה לכל החושים האחרים, במיוחד לחוש המגע.
ב. התקופה המכריעה בהתפתחות היא עד גיל 6 לערך, והיא מתחילה עוד בתקופה העוברית. התפתחות המוח בשלב הטרום לידתי היא מרכיב קריטי בהתפתחות החושים. מערכת העצבים המרכזית בשלב הזה פגיעה מאוד ומגיבה להשפעות סביבתיות על מספר תאי המוח, על הקשרים ביניהם ועל אופן "חיווט" הקשרים, כמו למשל מצבי מתח, עישון, צריכת אלכוהול וסמים אצל האם. כיון שכך, חשוב לעקוב אחר התפתחות הילד, וזהות מוקדם קשיים שאולי החלו כבר בתקופת העוברות. עד גיל 6, נטען, כי מתן גירויים ימנעו או יפחיתו עיכוב בהתפתחות חושית, מוטורית או שפתית המתבססת על תפקוד ראוי של החושים. הקשרים וחיווטי המוח מתפתחים לאור ההתנסויות של הילד כתגובה לחוויות וגירויים.
קיים חשש שעיכוב ברכישת מיומנות בתקופה הקריטית עשויה להיות בלתי הפיכה. ליקוי בשמיעה עשוי לגרור בעקבותיו בעיה שפתית, ואי שמוש בפה על ידי התינוק בבדיקת חפצים או מזון יגרור הפרעות בתקשורת ובתזונה.
ג. תהליך העיבוד החושי הוא חלק של פעילות מערכת העצבים, ומתרחש ללא הפסקה, והוא מורכב ממספר שלבים: קליטה ואיתור של גירויים; אינטגרציה– עיבוד, חיבור של כל הקלטים והגירויים מהחושים; ויסות– התאמה בין הקלט החושי לבין הפלט ההתנהגותי הנצפה בסופו של דבר על ידי הסביבה, והוא מבצע למעשה עיכוב וסינון של של מידע מיותר, והתרגלות לתחושות מוכרות. הבחנה חושית– היכולת להבחין במדויק במידע המגיע מן החושים השונים, כמו תחושת זמן, באיכות תחושה.
קושי בויסות החושי מבטא ליקוי בשימוש במידע לתפקוד תקין. במצב כזה נצפה בתת תגובתיות של הילד שיגרור גירויים חזקים וריגושים, או בתגובתיות יתר שתוביל להימנעות מגרויים. הילד יימנע מגירויים). למשל, ילד עם ליקוי בויסות גירויי המגע של תגובתיות יתר ימנע ממגע לא מוכר ויגיב בעצבנות לתחושות שבדרך כלל נחשבות לנעימות אפילו כמו מגע עם מים. ליקוי בויסות המגע בילד עם תת תגובתיות יגרור התנהגויות של מגע יתר, דחיפות ואפילו מכות לאחרים ולעצמו. קשיים אלה מעצבים את מזגו של הילד את הדימוי העצמי שלו, ואת קשריו החברתיים.
ראה גם: מערכת החושים הפנימיים
