עקרותה של שרי בבראשית פרק ט"ז

 בראשית ט"ז : שרי עקרה – כל האמהות עקרות, מדוע ? א. כדי שיתפללו/יפנו לאל, ב.  זה חלק מהנסיונות ,ג.  ילדים שנולדים לאחר מאמצים צריכים להיות ילדים מיוחדים.

עקרות בתנ"ך – נקודות לרקע :

  • זו בעיה בד"כ בעיה של האישה. ולא של הזוג.  כמובן שבחברה שמותר לשאת יותר מאישה אחת, זה שוב חוזר להיות בעיה של האישה , כי הגבר יכול לפתור את הבעיות עם משהי אחרת.
  • החברה  היא חברה חקלאית , שמצריכה הרבה ידים עובדות, ובמקרה שהאישה עקרה זו בעיה היות והמטרה המוצהרת של נישואים היא להביא ילדים.
  • חנה ופנינה – צמד הנשים של אלקנה , חנה עקרה ופנינה לועגת לה, מציקה לה כלומר לועגים לאישה שאין לה ילדים.
  • רחל כאשר יוסף נולד לאחר תקופת עקרות היא אומרת "אסף ה' חרפתי" , כלומר זו בושה להיות עקרה. ולפני שהיא ילדה את יוסף היא אומרת ליעקב "הבה לי בנים ואם לאו מתה אנוכי"

בחזרה למקרה הנדון – שרי עקרה וזו הבעיה בבראשית פרק ט"ז.

בראשית ט"ז, פסוק א – אקספוזיציה – רקע : שרי עקרה והגר שפחה שלה.

פסוק ב' – "ותאמר שרי אל אברהם, הננה צרני ה' מלדת…(הבעיה היא של האישה ולכן היא יוזמת את הפתרון) בא נא אל שפחתי , אולי אבנה ממנה"  – זה קורבן גדול מאוד מצד שרה – להכניס את שפחתה כאישה נוספת לבעלה, זה מעיד על גודל המצוקה. ויש פה גם סיכון גדול – אתה יודע מה אתה עושה כרגע, אתה לא יודע מה יצא מזה בעתיד (חששות : אולי השפחה תהפך לאישה עיקרית….)

מהמילה "שפחתי" מובן ששרה קותה שהגר תשאר בסטטוס של שפחה.

"אולי אבנה ממנה" – האם שרה מרגישה שהיא הרוסה לגמרי , והיא רוצה להבנות ממנה/לשקם את עצמה?  או שהכוונה היא שהבן שהגר תלד יהיה מאומץ לבעלים? (כלומר אברהם ושרי) , האם שרי התיאשה מהרעיון שאי פעם יהיה לה ילד משלה, או שהיא רק רוצה לזרז את העניין, ולראות כבר כרגע משהו?

 בכל מקרה בעיה קשה, ה' הבטיח "בנים כחול הים" –  ובינתיים אין כלום ?

"וישמע אברהם בקול שרי" – כלומר הקורבן הגדול הוא מצד שרי , אברהם שמע את מצוקתה וקיבל.

בראשית פרק ט"ז, פסוק ג' – "ותקח שרי אשת אברהם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברהם בארץ כנען ותתן אותה לאברהם אשה לו לאישה" – אחרי 10 שנים שהיו בארץ והיא לא ילדה, גם בחז"ל וגם אצל היוונים יש כתוב שאחרי 10 שנים אם אין ילדים – מומלץ להתגרש.

"שפחתה" = מודגש שוב פעם, כי שרה מקווה שהסטטוס ישאר כך.

"לאברהם אשה" -שרה רוצה לשמור על כבודו של אברהם .

הכל פה ביוזמת שרה, אברהם לא נוקט שום צעד היות והבעיה היא של שרה.

יש לציין – "לקחת אישה" במקרא – זה נישואין, וכאן מה שאירוני הוא ששרה מבצעת נישואין בשביל אברהם.

"ותהר הגר" – מייד , לעומת 10 שנות נישואין עם שרה.. "ותרא הגר כי הרתה , ותקל גבירתה בעיניה" – הגר לא מממשת את הציפיות וכן שוברת את הסטטוס.

 יש פה 2 נשים שלכל אחת יש חולשה ויתרון : שרה – הגבירה +עקרה, הגר : פריון +שפחה. כל אישה פה מנסה להבנות מהיתרון של השניה.

הגר מנסה בכפיות טובה לדחוק את שרה ממעמדה.

"ותאמר שרי אל אברהם, חמסי עליך" – מתעצבנת אליו. (2 נשים במקרא נקראות "צרות" בדיוק בגלל בעיות העלולות להווצר מזה ביניהן כמו כאן)

חמס=גזל, אני שרה הקרבתי קורבן גדול מצדי "נתתי שפחתי בחיקך" ואתה לא עשית כלום "ותרא כי הרתה ואקל בעינה, ישפוט ה'…" אין לי אמצעי אכיפה , אני פונה לה' שיתערב.

"ויאמר אברהם…הנה שפחתך בידך , עשי לה הטוב בעיניך" -אברהם מצטייר כפסיבי לחלוטין. , אברהם אמור להעמיד את הגר במקום וכאשר הוא אומר לה "עשי הטוב בעיניך", זה לא מספיק, היות וזה התפקיד שלו, ובנוסף מה היא יכולה לעשות ?

בפרק הבא כאשר ה' אומר לאברהם ששרה תלד , אברהם עונה לו "לו ישמעאל יחיה לפניך" – כלומר אברהם מתיאש משרה, ומסתפק בישמעאל.

"ותענה שרי" – עינתה אותה. אם היא מענה אותה , הרי היא יכולה להפיל ..?

ת : חוקי חמורבי אומרים שאישה שנתנה את שפחתה לבעל, והשפחה מתנשאת על הגבירה, הגבירה יכולה לענות אותה, אבל אם היא ילדה – לא מענים אותה, רק חוזרת להיות שפחה.

איך נעריך את שרה ? נקמנות ?

ת: 2 דרכים לפירוש :

א.  רמב"ן ורד"ק מדברים נגד שרה, אומרים שהיא לא נהגה כראוי , וציפו ממנה למחילה , סליחה /ויתור. ואומרים ששרה נענשה על זה "גר יהיה זרעך באר לא להם ועבדום ועינו אותם",  יש פה הקבלה – שרה מענה את הגר המצרית והמצרים יענו את בניו של אברהם.

נחמה ליבוביץ : כאשר היא נתנה את הגר לאברהם, זה היה ויתור עצום מצידה, וכאשר אדם עולה לויתורים כל כך גבוהים , צריך לבדוק האם הוא מסוגל לזה, האם הוא לא יתרסק.

ב. יש פרשנים שמבינים את שרה- ראשית כי זה חוקי , שנית כי לא ידוע פירוש המילה "ותענה", שלישית היות ושרה עשתה דרך ארוכה עם אברהם, ואנשים שחיים למען שליות מוכנים לסבול.  ופה הגר יורשת את מקומה ומזלזלת בה, מבחינה ערכית זו התמוטטות של השליחות הגדולה שסבלו למענה כל כך הרבה.

"ותברח מפניה" – היא לא מוותרת , ובורחת.

"ויצא מלאך ה' על העין בדרך שור" –  פעם ראשונה בתנ"ך שאדם פוגש מלאך….

בראשית פרק ט"ז בנוי מ-2 חלקים באחד שרה במצוקה , בשני הגר במצוקה, ודווקא כשהגר במצוקה , מגיע מלאך ה'  ß המקרא רגיש מאוד למצוקה של שכבות נמוכות.

"בדרך שור" – "שור"=לראות , פירוש נוסף – חומה ("בנות צעדה עלי שור"), למה אותה מילה עם 2 פירושים?  ת: עולים על החומה כדי לראות.

מדבר שור – המצרים בנו חומות בכל המדבר כנגד פולשים.

ברגע שהגר הרתה , נאמר "ותקל גבירתה בעיניה" , כלומר הגר התחילה לזלזל בשרה.  שרה מתלוננת על כך לפני אברהם , אבל הוא פסיבי , ואומר לשרה "הנה שפחתך בידך – עשי לה כטוב בעינייך, ותענה שרי".

מה פירוש העינוי ?   יש פרשנים שבאמת מאשימים את שרי , ויש אומרים שהיא רק החזירה אותה למעמד של שפחה.

ואז הגר לא עומדת בסבל ובורחת למדבר ומלאך פוגש אותה במדבר ב"דרך שור" (-זהו המקרה הראשון בתנ"ך שאדם פוגש מלאך. מעניין שזו דווקא אישה, שפחה, לא יהודיה).

"על העין בדרך שור" – עין – זה מעיין, שור – פירושו א. להביט קדימה ב. חומה.

"ויאמר – הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ?"  – זה דומה למצבים שה' שואל את אדם הראשון "איכה" וכשה' שואל את קין "איה הבל אחיך?" ב-2 המקרים הללו ה' לא מצפה לתשובה, זו שאלה רטורית , אלא ה' נותן להם קצה חוט כדי שיוכלו להתוודות.

גם כאן ברור שהמלאך יודע הכל,  הוא פשוט מנסה לדובב אותה שתדבר על הבריחה שלה, שתאמר מה היא חושבת.

יש לשים לב – זו פעם ראשונה בפרק שמישהו מדבר להגר (ואפילו קורא לה בשמה הפרטי) מצד שני – בעצם הפניה הוא כבר נקט עמדה "שפחה שרה" – כלומר את שפחה, אי אפשר לקום ולברוח.

"ותאמר מפני  שרי גבירתי אנוכי בורחת" – היא מקבלת את טענת המלאך (נכון – אני שפחה … ואני בורחת ממנה.)  עם זאת הגר לא התלוננה על העינוי ואולי זה יכול להעיד שהעינוי לא היה רציני.

"שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה…ארבה את זרעך…הנך הרה ויולדת בן"

ש: למה נאמר 3 פעמים "ויאמר לך מלאך ה'" (זה מונולוג של המלאך, מה ההדגשה פה ?)

ת: היות והמשפטים פה לא מתחברים כל כך. "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה" – המלאך נותן לגיטמציה לענוי.   "הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב" – בשכר זה שתתעני תחת ידיה – יהיו לך הרבה צאצאים (האישה היחידה בתנ"ך שקיבלה הבטחה כזו). זה מעיין הבטחה לעתיד יותר טוב , אבל זה לא מספיק , ואז המלאך מוסיף הגד שלישי – אישי :"הנך הרה וילדת בן ןקראת שמו ישמעאל, כי שמע ה' אל ענייך…" כלומר ה' שומע את זעקת הענויים ללא כל הבדל דת, גזע, מעמד.

"ענייך" – זה לאו דווקא העינויים של שרי, אלא דווקא המצב שלה – אישה הרה במדבר , כלומר המלאך רומז לה – לא משנה כמה את סובלת , לברוח – זה לא הפתרון.

בראשית ט"ז, פס' י"ב – "והוא יהיה פרא אדם,  ידו בכל ויד כל בו" –

רש"י : אדם-חיה נלחם בכולם וכולם בו.   יש בעיה בפירוש זה , כי אין פה שום בשורה , זה לא דבר טוב כל כך להיות פרא אדם, ולכן יש פירושים אחרים שאמרים פרא אדם=חמור בר, כלומר חופשי, לא מבוית.  "ידו בכל ויד כל בו" – סוחר גדול שיעסה הרבה עסקים, "ועל פני כל אחיו ישכון" – יהיו לו הרבה שטחים גדולים.

פס' י"ג – "ותקרא שם ה' הדובר אליה" – הגר קוראת בשם למלאך, זה מקרה יחיד בתנ"ך בו מישהו נותן שם לה'/מלאך "אתה אל ראי , כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי ראי"  – הגר אומרת ה' הוא הרואה בעניים של אנשים סובלים ונגלה אליהם ומעודד אותם.  "על כן קרא לבאר 'באר לחי ראי' " – אותה באר שהיתה שם נקרא כך , חי- מלשון מים חיים/ה' חיים.

פס' ט"ו – "ותלד הגר לאברם בן" – הגר חזרה הביתה.

הפרק פתח ב-3 דמויות המסוכסכות בינהן ומסיים בהשלמה.

"ויקרא אברהם שם בנו …ישמעאל" – בזה שאברהם קורא לבן שלו ישמעאל, הוא בעצם מקבל אחריות על הסבל שנגרם להגר, כי מעכשיו כל פעם שהוא יקרא לבנו – השם יזכיר לו.

סיכום פרק ט"ז – 3 ענינים לסיכום הפרק :

  • ·       פרק בין בריתות : 

בראשית פרק ט"ו ברית בין הבתרים.

בראשית פרק י"זברית מילה.

כלומר פרק ט"ז נמצא בין 2 בריתות.

יש לשים לב ש-2 הבריתות מכוונות ליצחק, ולא לישמעאל. הפרק שלנו שנמצא באמצע, בא לומר- שלמרות שישמעאל לא נבחר – ה' שומע וקשוב גם לענפים האחרים של אברהם.

  • 2 נשים וגבר 1 – הגבר פסיבי.

2 גברים ואשה 1 – ניאוף (דוגמא  :דוד ובת שבע).

  • הדמות העיקרית בפרק היא הגר – אבל הנושא העיקרי בפרק  – ישמעאל.

הסיכום לעיל הוא חלק מתחום המקרא במאגר משאבי היהדות באתר טקסטולוגיה. 

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות