אבות, אמהות, בנים וילודה במקרא

הסיכום להלן הוא חלק מתחום המקרא במאגר משאבי היהדות באתר טקסטולוגיה. 

הנושא של אבות, בנים, אמהות וילודה הוא נושא מרכזי במקרא. נעבור על המשמעויות השונות של המילים מלבד משמעותן המקורית :

   בגימטרייה : אב+אם = ילד

   מכך  שהילד עם הוולדו מתחיל לומר "אבא" , מצאו שאין משמעות למילה "אבא" .

    אב = במקרא מגיע גם במשמעות שלך ראש משפחה , שבט, סבא (המונח סבא לא קיים בתנ"ך) ,תואר כבוד (אלישע אומר על אליהו : "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" )

    אם = אם הדרך, כי זה כמו צומת משם מתפצלים הילדים, כך גם הדרך צומת ממנה יוצאות הדרכים.  חווה נקראת "אם כל חי" , שהייתה אם האנושות.  דבורה – "עד שקמתי אם בישראל", כאן זה אם במשמעות מנהיגה.  עיר ואם בישראל – עיר חשובה..

    בן =  בן טיפוחים. בן נעוות המרדות = קישור בן אדם לתכונה, נקראת "בן" כמו  גם "בן מוות" – אדם ששיך לחייבי מיתה , "בן חי" -אדם ששיך לחיים, "בן xxx " מן המקום, העיר הכתובה , בעלי מקצוע – "בני הרקחים".   כשאדם בכיר פונה לצעיר זה נקרא בן , כמו מורה לתלמיד.

ברור שהמכוונות של התנ"ך היא להולדת ילדים, הציווי הראשון שהוטל על האדם לאחר הגירוש מגן העדן הוא "פרו ורבו".

 הנוצרים אומרים – "ה' ציווה על האדם לא לאכול מעץ הדעת, וכאשר האדם אכל,  'ותפקחנה עיני שניהם' וכאן התגלו חיי המין" כלומר לדעת הנוצרים "החטא הקדמון" הוא גילוי חיי המין, ולכן מין – אסור , כיוון שאי אפשר לדרוש סטנדרט כזה מכל העולם, אז להמון הפשוט מתירים להתחתן – "נישואים קתולים" כלומר אישה אחת עד סוף החיים.   הנוצרים מגייסים עוד פסוק לעזרתם  מתהילים "הן בעוון חוללתי , ובחטא ייחמתני אימי" , לחולל משמעותו ליצור משהו חדש, ייחום – תשוקה מינית של צאן ,  כלומר לפי הנוצרים לידת האדם היא בחטא, שעשו הוריו ,  והם מוספים מכך שהפסוק השתמש בפועל שמתאים לבע"ח – "ייחום" , שהמקרא התכוון להראות שזהו דבר נבזה ואדם נדמה בו לבע"ח.

כמובן שכל התיאוריה הנוצרית אינה עומדת מול כל שאר התנ"ך :

     המון פסוקים בתנ"ך אומרים שהפרס שה' מבטיח למאמיניו הוא "בנים", דוגמא מתהילים : "הנה נחלת ה' בנים , שכר פרי הבטן". אם כך לא ניתן לומר שהשכר הוא חטא.

ש: אם כך איך נסביר את אותם 2 פסוקים שהנוצרים הביאו (עץ הדעת ותהילים)?

ת:  לגבי עץ הדעת :יכול להיות שהאדם פשוט נברא תמים, כאשר כל הגן לרשותו, ללא היצרים של רדיפה תחרות, תשוקה מינית, כלומר היו חיי מין גם ללא האכילה מעץ הדעת, אבל ללא המתחים והתשוקה, וזה נעשה לטובת האדם, והאדם בחר לעצמו את התוספות של טוב ורע, תחרות , הישרדות מתמדת , תשוקה מינית.

לגבי תהילים : נאמר בתחילת המזמור "בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע" – כלומר המזמור הוא מזמור בו  דוד מודה על אשמת בת שבע.

נשאלת השאלה : מדוע דוד חטא חטא גדול ונשאר בשלטון ואילו שמואל עשה חטא קטן והודח ? – ועונים היות שדוד הודה באשמה ושמואל לא.

אם כן הפירוש הנוצרי לא מתאים למזמור , היות והוא חורג מהמזמור, כי המזמור כולו, הוא הודאה באשמה, ולפי הנוצרים הפסוק הוא זריקת אשמה על הדורות הקודמים בסגנון "מה אתה מצפה מבנאדם, הרי כבר לידתו הייתה בחטא של הוריו, והם האשמים בכך" , כלומר הפירוש הנוצרי לא טוב היות והוא מנתק את הפסוק מן ההקשר שלו במזמור.

נאמר בתהילים "אני עבדך בן אמתך", מדוע נוסף לאם תואר ה'אמה' ?  -לומר אני עבד בן אמה. אותו דבר הפוך  גם בפסוק "לא נביא אנוכי ולא בן נביא" אני לא כזה וגם המקור שלי לא כזה. בפסוק שלנו בתהילים י"א  דוד בעצם מודה הודאה מוחלטת, הוא אומר – 'אני אשם , ומאז נולדתי הייתי אשם'.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות