הייבום במקרא

הסיכום להלן הוא חלק מתחום המקרא במאגר משאבי היהדות באתר טקסטולוגיה. 

"לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כ"ה) –

חוקי הייבום במקרא הם חלק ממערכת החוקים המסדירים את נושא הנישואין במקרא והוא קשור במעמד האישה . המשפחה פטריארכלית, כל המשפחה גרה יחד, וברגע שאדם לוקח אישה מבחוץ, הוא בעצם מכניס אותה לתוך המשפחה, וברגע שבעלה מת – היא עושה את אותה דרך , אבל הפוך – החוצה.

חוק היבום נועד להגן על האלמנה כדי שלא תצא החוצה.

כמה פרטים להבהרה :

  • אישה במקרא לא יורשת
  • אם יש לה ילדים גדולים – הם דואגים לה
  • אם ילדיה קטנים עדיין, היא מטפלת בנושאים הכספיים עד שהילדים יגדלו
  • אם אין לה ילדים – יהא פשוט הולכת החוצה (לבית הוריה)
  • איו חובה על האישה להתיבם
  • יחד עם זאת , זהו חוק גם לטובת הנפטר, היות וכך 'מחיים לו זרע' (בלומר, היות והוא מת  ללא ילדים, הוא "נמחק" ולכן אמרה התורה, יבוא אחיו וייבם אותה)
  • משמעות השורש י.ב.ם.  – "גיס" , כלומר לבצע בה פעילות גיסות, פעולת יבום.

"והיה הבכור אשר תלד, יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל" –

(בראשית מ"ח, ו )ועתה, שני בניך הנולדים לך בארץ מצריים עד בואי אליך מצרייה, לי הם, אפשרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי : ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו …"  יעקב בעצם משייך את 2 הנכדים כמו בנים, למה זה עקרוני ? – לירושת הארץ.  יכול אדם לאמץ לו מישהו כבן אפילו שהוא אינו בנו.

 כאשר יעקב אומר "על שם אחיהם בנחלתם" , אחיהם של מנשה ואפריים יקבלו נחלות ואילו אחיהם לא יקבלו נחלה לבד, אלא ישבו יחד עימם. ההסבר לכך הוא : היות ובכור מקבל פי שנים, יעקב הקפיץ את יוסף לדרגת בכור, ונתן לו 2 נחלות עבור בניו.

(דברים כ"ה, ו)  "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת" , ראשית, יש פה עניין שהבן נקרא על שם אביו, אין חובה הלכתית כזו. שנית,

       הפשט : הוא מקבל את נחלתו של אביו. ההלכה פה חרגה מלשון הפסוק.

       הדרש : "והיה הבכור" = מת אחד האחים ונשארו בחיים עשרה אחים, מי מתחתן עם האלמנה ? – הבכור, אם אין בכור, הבא בתור, וכך הלאה, כלומר – הגדול ביותר מיבם.     "אשר תלד" – למה מתחתנים ? -להקים שם למת, כלומר אם האישה לא מסוגלת ללדת (עקרה וכד') אז אין יבום.

ש:  נראה מכאן שלא טובת האישה עומדת , אלא טובת הבעל הנפטר ?!

ת: יש איסור, להתחתן עם אשת האח, היות וזה איסור , אז מותרת חתונה רק לצורך הקמת שם למת = יבום, אבל אם בלאו הכי היא לא מסוגלת ללדת – אסור.

הערה : הקראים לדוגמא מנסים לתרץ פה בדיוק לפי המקרא , והיות ויש איסור להתחתן עם אשת האח, אז פירוש הפסוק "כי ישבו אחים יחדיו" , אין מדובר באמת באחים ביולוגים אלא קרובי משפחה, אנשים המרגישים קרובים.   כהוכחה הם מביאים את (מגילת רות ג, י"ב) "ועתה, כי..גואל אנוכי וגם יש גואל קרוב ממני ,ליני הלילה….ואם לא יחפוץ לגאלך, וגאלתיך אנוכי", כלומר אם יש חבר יותר קרוב לנפטר, הוא ייקחך.

 תשובה לקראים :

       א.  במגילת רות, כלל לא נזכרה המילה "יבום", המילה המשמשת שם היא "גאולה".   "גאולה" = זה על שדות, אדם עני מוכר אדמה שלו בגלל עוניו, וכך אדמות עוברות לאנשים זרים, מחוץ לשבט.  התורה לא מעונינת בכך, ולכן היא קוראת  לכל הקרובים אליו, שיגאלו את  השדות. נעמי בעצם תפרה פה עסקת חבילה : מי שיגאל  את השדה, לוקח גם את האישה

      ב. בתורה נאמר "בא אל אשת אחיך ויבם אותה", כתוב פה במפורש "אשת אחיך"!!!

     ג. כתוב "כי ישבו אחים יחדיו", מתי אנשים יושבים ביחד ? -רק כאשר הם אחים.

(עוד נקודה: יהודה ותמר, באותה תקופה בעולם הקדום היה נהוג גם יבום כזה, של אב לאשת בנו)

לא מחייבים אף אחת להתייבם, מנחים שהיות וזה לטובת האלמנה, היא תסכים.

(דברים  כה, ז) מושג ה"חליצה" – "ואם לא יחפוץ האיש לקחת יבימתו ועלתה יבימתו השערה אל הזקנים….."      מדוע במקרה של יהודה ותמר, יהודה ציווה לשרוף את תמר ? הרי היא לא נשואה ?  -אלא שהיא מחכה ליבום, וצריך בית דין כדי לשחרר אותה מהמצב הזה  (זוהי החליצה).

"יבמה יבוא עליה ויבמה" – לא צריך חתונה , רב, אולם וכו', ברגע שהם מסכימים, עוברים לחיות יחד וזהו.

"ואם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו ….ואמרה 'מאן יבמי להקים שם לאחיו', 'לא אבה יבמי' "   מדוע האישה אומרת 2 דברים ? ת:-היות וזה מצב לא נעים לאישה , כי בעצם היבם לא מעונין בה, ולכן נותנים לה 2 אפשרויות : א. "מאן יבמי להקים שם לאחיו" – היבם לא מעונין להקים שם לאחיו , או , ב. "לא אבה יבמי" – הוא לא רוצה בי.

לעומת האישה, הגבר ישיר יותר – "לא חפצתי לקחתה".

יש לציין שבית הדין לא מחייב אותו, אלא מנסה לדאוג לטובת האישה (אם לדוגמא היבם בן 60 והנערה בת 13, נראה שבית דין רבני של ימינו, ינסה לדאוג לנערה….)

(כ"ה , ט) "ונגשה יבימתו אליו …וחלצה נעלו מעל רגלו" נעל מסמנת קניין.

  דוגמאות :

  • ישנם חוקים בעולם הקדום , כאשר מוכרים שדה , כיצד מסמנים שהשדה עבר בעלות ? -המוכר מרים רגל מן השדה, הקונה מוריד רגל על השדה, והשדה עבריה לבעליה החדשים.
  • פרעה שלט על הרבה מדינות, היו לו סנדלים טקסיות.

ולכן , האישה בעצם מבטלת את קשר הקניין שהיה בעיניהם עד כה.

עניין שני הוא כבוד, הוא מביש אותה, היא מורידה את כבודו.   "וירקה בפניו" – חז"ל מפרשים שהיא יורקת לצידו ולא ממש על פרצופו. "וענתה ואמרה 'ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו"  , לומדים מפה , שהיות וכתוב בלשון יחיד "בית אחיו", אם הנפטר הותיר אחריו 5 אלמנות , היבם מיבם רק אחת, ואין הלכה את מי לקחת ספציפית.

הלשון פה דומה מאוד למגילת אסתר "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" – למגילה יש טכניקה לקחת דברים שמופיעים במקרא ולשלב אותם במגילה , אבל, בהקשר אירוני.  אצלנו זה בזיון, במגילה זה כבוד.  למה המגילה שתלה מוטיב שלח בזיון בתוך כבוד ? – המגילה כתובה באופן ציני , אירוני – המן אומר אח"כ- הכבוד של אדם הוא דבר נזיל, מתנדנד. גם אצלנו – היבם לרגע הופך להיות בזוי כאשר היא יורקת בפניו.

"ונקרא שמו "בית חלוץ הנעל" –כך קוראים לו.

עוד דוגמא לנעל בתור קניין :מגילת רות  (ד,ז) "ולא לפנים בישראל על הגאולה על התמורה, לקום כל דבר , שלף איש נעלו , ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל" כלומר נעלים היו האמצעי לבטא קניין.

ייבום כיום – היום חוששים שהיבם לוקח את האלמנה, לאו דווקא להקים את שם המת, ולכן היום, אין יבום, יש ישר חליצה. באים לבית הדין ומבצעים טקס חליצה.

יש בעיות עם זה, לדוגמא אם אח מת ואחיו בן שנתיים…   היא חייבת לחכות עד שיגיע לגיל 13. ולכן כיום אם רואים שאח עומד למות ויכולות להיווצר בעיות יועצים לו לגרש את אשתו לפני  מותו.

(מגילת רות א ) מחלון וכליון אחים , נשואים לרות וערפה (מחלון-רות, כליון-ערפה) בסוף נשארו רק הנשים : נעמי , רות וערפה. 2 הנשים מחליטות להישאר עם חמותן, והיא מנסה לשכנען לעזבה , לטובתן ואומרת להן : מה יש לכם לחפש אצלי, בנים כבר אין לי, אפילו שאתחתן ואלד , ואפילו אלד תאומים, הרי ייקח זמן עד שיגדלו, אז מה אתן מחכות אצלי ?    נשאלת שאלה תיאורטית – אילו מצב כזה היה , האם זה יבום ? – לא !! , ביבום צריך אח קיים, ולא מאב אחר (2 תנאים). מאיפה לומדים זאת ? -"כי ישבו אחים יחדיו" = אחים קיימים, מאותו אב.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות