פרשנות בראשית פרק י"ט – לוט ובנותיו במערה

סיכום זה עוסק במחציתו השנייה של בראשית פרק י"ט, לחציו הראשון ראה פרשנות בראשית פרק י"ט – לוט, המלאכים וחורבן סדום ועמורה.

פסוק ל' בבראשית פרק י"ט נראה כשני בתים מקבילים, אך יש לציין שזוהי אינה כפילות מיותרת. הכתוב תופס את הקורא ומעביר אותו בחוויה אחרת לגמרי. הבית הראשון בפני עצמו נראה ניטראלי, כולל נתונים יבשים – "ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנותיו עימו". המעבר אל הבית השני משנה את פני הדברים – לוט עזב את צוער כי פחד – היא עומדת להיחרב, והוא יושב במערה המקושרת בתור סמל ספרותי ליראה הזו (לעומת ההר). השמטת המילה "עימו" כאשר מדובר עליו ועל בנותיו נותנת תחושה שאין פה ליכוד אלא שתי מפלגות נפרדות.

האמירה על גילו ("אבינו זקן") של לוט יכולה להתייחס למשמעות נוספת מעבר לזקנתו – לוט עבר חוויות רעות רבות, איבד את אשתו, את ביתו, חוזר אל ההר בעל כורחו. כאילו, התחושה היא שהוא זקן גם אם הוא לא ממש ממש זקן. הזקנה המיוחסת הזו באמת מתאימה כי זהו הסיפור האחרון בו עוסקים בלוט.

הנחת היסוד של הבנות היא שלוט לא יסכים לשכב עימן, על כן הן משקות אותו. ברמה זו או אחרת הן בעצם אונסות אותו. הסיבה לכך שהן רוצות לשכב עם לוט היא שהן חושבות כי לא נותרו אנשים אחרים בעולם ואביהן הוא המוצא האחרון לזרע.

לכאורה, בקריאה ראשונה אין שיפוט גלוי מצד המספר כלפי שתי הבנות. אבל בעומקו של הסיפור ניתן לראות איזשהו שיפוט חיובי – המעשה שהן עושות הוא כביכול טוב משום שהוא מייצג מסירות נפש, הן רוצות למלא את הארץ. מעבר לכך, הכתוב מציג את הסיפור בדרך די עניינית ולא בתיאור מיני בצורה מוגזמת, מה שבדרך עקיפה מראה על שיפוט חיובי. במחקר המודרני יש טענה כי הסיפור הוא אטיולוגיה לדרך בה נולדו המואבים. במדרש מסורתי יש אמרה "לעולם יקדים לדבר מצווה" – הבכירה הקדימה לילה אחד לצעירה ובזכות כך נולד מואב וממנו רות המואביה. כלומר, מדובר בדבר מצווה בעל ערך חיובי. מדרש נוסף שואל מאין היה להן יין במערה? חז"ל טוענים כי נס נעשה וכך הופיע יין. אם נס נעשה – אזי אלוהים איתם ועל כן השיפוט חייב להיות לחיוב. העובדה שכל אחת נכנסה להריון באותו לילה בו שכבה עם לוט רומזת אולי שאכן יש איזשהו רצון אלוהי והוא שגרם לכך.

מן הצד השני יש הטוענים כי הסיפור לועג לבנות ומבקר אותן. עצם העובדה שבת שוכבת עם אביה כבר מראה את חומרת העניין – בתנ"ך גילוי עריות ורצח הם הכי גרועים.

יש לקרוא את הסיפור בבראשית י"ט בשני מעגלים:

  1. שיפוט הבנות כפי שעולה מהסיפור עצמו. יש לשאול האם כל אחת מקבלת את אותו השיפוט?
  2. קישור בין סיפור זה לסיפור סדום.

ותאמר הבכירה אל הצעירה…

לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו

ונחיה מאבינו זרע

ותאמר הבכירה אל הצעירה

הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו

ונחה מאבינו זרע

ותשקין את אביהן יין בלילה הוא

ותבא הבכירה ותשכב את

אביה

ולא ידע בשכבה ובקומה

ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין

ותקם הצעירה ותשכב עמו

ולא ידע בשכבה ובקמה

הנוסח המשפט הראשון הוא יותר צפוי מבחינה תחבירית. אולי המשמעות היא שבלילה הראשון המעשה מוטח בפנינו בצורה בהירה ובלילה השני הוא מועדן.

הפסוק השני בשני המקרים מציג את אותו הדבר, אך באופן שונה. הבדל ברור בין ותבא לבין ותקם – ביאה היא פועל המקושר למין. בלילה השני המספר מסתפק בכינוי רומז – עמו – מנטרל קצת את תקיפות המשפט. הבדל נוסף בהקשר לאת/עמו – התחושה היא שהמונח "לשכב את" אלים יותר ופחות הדדי (ניתן להתבסס על סיפור אמנון ותמר).

מואב

בן עמי

הפער הקטן בין "את האב" לבין "עמו" מתבטא כאן.

הבכירה היא היוזמת של שני הלילות על אף שהיא איננה הפעילה בשניהם.

מכל ההשוואה עולה ששאלת שיפוט הבנות היא כפולה, ולא צריך לשפוט את שתיהן באותה הנשימה. לגבי הבכירה המספר לא חוסך במילים – התורה שופטת אותה לחומרה גם אם לא מדובר במעשה אונס לשם הנאה. אצל הצעירה מרגישים עידון לאורך כל הדרך, כאילו היא מהססת ועושה את המעשה בעל כורחה.

הצעה נוספת לניתוח הסיפור – תכנון הבכירה בלילה הראשון לא התממש לגמרי. הבכירה מדברת בלשון רבים, כלומר שתיהן היו אמורות לשכב איתו יחד, אבל בסוף נראה שרק הבכירה שכבה איתו בלילה הראשון. הוכחה לכך היא החלק השני של הסיפור בו שוב הבכירה מציעה להשקות את האב ולשכב איתו. אם אכן התכנון הראשוני לא יצא לפועל אזי הצעירה באמת הייתה אמביוולנטית והססנית לגבי העניין. החיסרון הוא שמבחינה ריאלית לוט הזקן לא יוכל לשכב עם שתיהן בלילה אחד. אך תמיד עדיף לנטות לכיוון הרובד הספרותי מאשר הריאלי.

השיפוט הוא שונה – הבכירה עשתה את המעשה כמעט מבלי להרגיש רע, לעומת הצעירה אשר היססה.

קשה מאוד שלא לקרוא את כל הסיפור על רקע סיפור סדום בבראשית פרק י"ט בו לוט הציע את שתי בנותיו להמון שטוף הזימה. קשה שלא לחוש את האירוניה שבהתהפכות היוצרות. בסיפור סדום לוט היה השולט והוא שהציע את המיניות של שתי בנותיו, והנה הכל מתהפך בסוף – הבנות הופכות להיות שולטות בעוד האב שיכור והן שמנצלות את מיניותו בעל כורחו. לפי מדרש חז"ל "כל מי שפרוץ מאריות סופו שמאכילים אותו בבשרו". חוסר הנוחות שחשנו מהצעתו של לוט נפתר כאן – כאילו נסגר חשבון עם לוט. הסוף הוא בעצם ביקורת אירונית על מעשיו של לוט.

הביקורת על לוט היא לא רק מול תחילת סיפור סדום אלא גם מול סיפור מקביל אחר – סיפור נוח בבראשית פרק ו'. לאחר המבול מסופר על נוח שהשתכר בתוך האוהל שלו. חם בנו רואה את שקורה, צוחק וייתכן שעשה משהו נוסף לאחר מכן. האחים האחרים מכסים את נוח העירום. כשנוח מתפכח הוא מבין מה קרה, אז הוא מקלל את חם ומברך את שם ויפת. הבדל מאוד בולט בין שני הסיפורים – נוח נודע לאשר נעשה וחוזר עד מהרה לשלוט בעניינים לעומת לוט שנותר עיוור לדברים האלו (פעמיים אפילו). זה בא להגיד משהו על לוט – כבר אין לו שליטה, הוא מאבד את יכולתו להיות עליון על בנותיו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות