פרשנות בראשית פרק י"ג

פרשנות בראשית פרק י"ג – ברית בין הבתרים

הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בנושא ספר בראשית מתוך מאגר המשאבים ביהדות וכן מאגר הסיכומים בתנ"ך באתר.

בפתח בראשית פרק י"ג ניתן לראות את סגירת סיפור מצרים בכך שאברהם חוזר לבית אל – Inclusio גם גיאוגרפי וגם עלילתי. ייתכן שדווקא הסיפור החדש נפתח בעושרו של אברהם (נקודה לזכות מחלק הפרקים) כדי להראות שגם לאברהם וגם ללוט יש רכוש רב. בנוסף, העובדה שפתאום יש דמות חדשה – לוט- שלא נזכרה עד עכשיו בהקשר לסיפור מצרים, אולי היא הפתיחה לסיפור חדש. יש כאן מצב מורכב – לפני שהסתיים באופן רשמי הסיפור הראשון, נפתח הסיפור השני – שרשור.

רכושו של אברהם מוזכר לפני לוט, בניגוד לפסוק המתאר את כל אשר אברהם לוקח מאור כשדים (פרק יב', פסוק ד'). כנראה שזה משקף את הרכוש כחוצץ ביניהם.

קצב המשפט של פסוק ה' בבראשית י"ג מורה שיש להשוות בין אברהם ללוט – לאברהם מקנה כסף וזהב, וללוט גם צאן ובקר ואוהלים. יש תחושה שכאילו הם שווים, אבל ניתן בדקדוק לראות שכל מה שיש ללוט מהווה רכיב אחד אצל אברהם – המקנה. המספר מעביר בצורה זו את שתי זוויות הראייה – האחת של אברהם והשנייה של לוט.

בפסוק הבא מופיעה אפיפורה – "לשבת יחדיו". ההבדל בין שני הניסוחים של שני חלקי המשפט הוא שבראשון האשמה כביכול נופלת על הארץ שאינה רחבה מספיק כדי להכיל את שניהם. בניסוח השני האשמה נופלת דווקא עליהם. בשלב הבא מתחולל גם ריב בין הרועים של שני המקנות – יש אופי אקטיבי. מה שאנחנו מצפים זה שכעת יתחולל ריב בין אברהם ללוט, אך הדבר נמנע בזכות אברהם שכמעט כאילו צפה את זה כמונו. הפרשן Sarman האמין שיש זיקה בין המריבה כאן לבין המריבה של ישראל מול אלוהים במדבר. אם קיים ההקשר הזה, הוא הופך את לוט להיות כפוי טובה. אברהם נותן ללוט את האפשרות לבחור היכן ירצה להתיישב – בצפון או בדרום, והוא יתיישב בצד ההפוך. לוט נושא את עיניו דווקא קדימה, לכיוון מזרח, ורואה את אזור ים המלח שהיה "כמשקה" (עוד לפני שהשחית אלוהים את סדום ועמורה שכן הן היו כמו גן עדן). כאן בעצם הם נפרדים – לוט בוחר את אזור סדום ועמורה. הערת המספר על כך שאנשי סדום רעים חשובה – לוט מעדיף את המקום העשיר למרות החטאים המתבצעים שם.

ההתגלות של אלוהים לאברהם לאחר ההיפרדות חשובה מאוד (בראשית י"ג, פסוק יד') – הדגש הגדול בהתגלות הוא על המרחבים הגדולים שפרושים לרגלי אברהם אשר בהם הוא יכול להתיישב. זו הקריאה הפשוטה, אך הקריאה הנסתרת נוגעת לפשר הריב שבין אברהם ללוט. האומנם הריב הוא על רקע הרכוש ובכך הוא מסתכם או שהריב מייצג משהו יותר עמוק? האם השוואת כיכר הירדן למצרים (בראשית י"ג, פסוק י') היא השוואה תמימה או שיש קשר בין האזכור לבין הסיפור הקודם על מצרים? לוט נפגש במצרים בסגנון חיים חדש שאיננו כרוך בנדידה – מקורות מים ופרנסה קבועים. הוא רואה בסדום את מצרים, מזהה את אותו סגנון החיים שם. מכאן שהבחירה של לוט בסדום היא בחירה בעצם בסגנון חיים זה שלא כמו אברהם שצריך להמשיך ולנדוד. נוצר כאן ניגוד ספרותי בין הבחירה של לוט ללכת לסדום לבין מה שאלוהים דורש מאברהם לעשות – קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. הניגוד הזה עוד יותר בולט בשל האזכור של חטאי אנשי סדום. לוט הוא הטיפוס הבורגני בעוד שאברהם הוא הטיפוס הארצי. אין זה מקרי שהסיפור נחתם בכך שסדום מלאת חטאים ושאברהם בונה מזבח – ניגודיות ברורה. מכאן יש שאלה רחבה על ההשקפה המקראית – מה התפיסה לגבי יציבות כלכלית מול "התלות בגשם"? בחשיבה המקראית התלות בגשם משמעותה להיות במערכת יחסים קבועה עם אלוהים – משבר כלכלי בארץ הוא מעין מנגנון של המשכיות הקשר עם אלוהים. לוט בעצם בוחר במקום יציב כלכלית אך הוא גם בוחר בסטייה ממערכת היחסים עם אלוהים, בעוד אברהם ממשיך עם התלות בו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות