פרשנות סיפור מגדל בבל בבראשית פרק י"א

פרשנות סיפור מגדל בבל בבראשית פרק י"א

הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בנושא ספר בראשית מתוך מאגר המשאבים ביהדות וכן מאגר הסיכומים בתנ"ך באתר.

ניתן לקרוא את סיפור מגדל בבל בבראשית פרק י"א כסיפור הבנוי משלושה מעגלים.

המעגל הראשון: לסיפור מגדל בבל בבראשית פרק י"א יש שתי פתיחות ושתי חתימות, מה שאומר שיש שני מוקדים לסיפור אשר שלובים זה בזה. שתי הפתיחות מתקבלות כאשר פסוק אחר פסוק פותחים במילה "ויהי". הפתיחה הראשונה – "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" – ממקדת אותנו למבוא בסיפור על השפה. השנייה – "ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם" – ממקדת אותנו לגבי המקום. בחתימה יש שני הסברים לגבי שמה של בבל גם כן עם חזרה על היגדים לשוניים, הפעם בתחילת המשפט ובסופו. גם כאן יש מוקד על השפה ולאחר מכן מוקד על המקום – "על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ". יש חזרות רבות על המילה שם, על שני סוגי הניקודים שלה. זה בדיוק מתאר את שני המוקדים – מקום ושפה. הסיפור בא להסביר איך הגענו למצב שבעולם האנשים מפוזרים בהרבה מקומות ומדברים שפות שונות – זהו מעשה אלוהים. שלא כמו חלק מהתפיסות המודרניות שהשפה היא רק הסכמה מקומית, לפי התפיסה המקראית השפה משקפת עולם תרבותי וגם מעצבת אותו. והשפה משקפת את המקום בו היא קיימת. מה שהמספר רוצה לומר הוא שכל עם ועם הגיע לגבולות אחרים ויצר לעצמו שפה ייחודית – כלומר תרבות ייחודית.

נראה לעין שיש בסיפור מגדל בבל בבראשית י"א שתי מחציות; החצי הראשון מתאר את בני האדם, כיצד בשתי קפיצות הגיעו לפיתוח טכנולוגי (לבנים וחומר חיבור, בניית מגדל מהלבנים). החצי השני מתאר את תגובת אלוהים למעשה האדם. לכן פסוק המעבר "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם" מחבר בין שני הגורמים. שתי המחציות של בראשית י"א גם מקבילות – שלושה בתים בהם הראשון הוא אקספוזיציה, ובמובנים רבים כל בית מקביל לאחר. בבית הראשון ההקבלה ברורה ביותר. בבית השני נאמר "ויאמרו איש אל רעהו" ואלוהים משיב "לא ישמעו איש שפת רעהו. הם אומרים "הבה" וכך גם משיב להם אלוהים. הבה כזה של "let's" מופיע רק בשלושה סיפורים בתורה – בסיפור יציאת מצריים, סיפור יהודה ותמר והסיפור הנוכחי. בבית השלישי הם רוצים לבנות עיר, ואלוהים מגיב בכך שיחדלו לבנות. הם אומרים "פן נפוץ על פני כל הארץ" ואלוהים – "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ". כל ההקבלה יוצרת קריאה אירונית ולעגנית.

ניתן לראות שלסיפור הזה יש מגמה העולה מתוך מבנהו – הצגת מעשה האדם, את תכנוניו ואת העובדה שהוא מרוצה מעצמו באור נלעג. באותה שפה שהאדם משתמש, הכל יכול להתהפך נגדו. השאיפות הגבוהות והתכנונים נפוצים – האדם מתכנן ואלוהים צוחק. עוד לפני שהבנו את עיקר הבעיה, ניתן להבין שהכתוב רוצה להגיד משהו על גבולותיה של יכולת האדם, גבולותיה של הטכנולוגיה.

המעגל השני: בסוף סיפור גן עדן, פרק ג', כתובה הסיבה לכך שה' מגרש את האדם; "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" ß גירוש מהגן. הפסוק מאוד מזכיר את חלקו של אלוהים בסיפור בבל. יש כאן עמדה אלוהית מאוד נדירה – האל חושש מכוחו של האדם שמא יגזים. שני הסיפורים נמצאים בהתחלה של עולם, יש סיבה טובה לקרוא כל אחד מהם על פני הרקע של השני. הדוגמא הכי טובה לרפרנס מהסיפור של בבל לסיפור גן עדן נעוצה במילה "מקדם". המילה הזו מוזרה משום שלא מובן איך הם באים מכיוון מזרח אם בבל נמצאת במזרח. בנוסף, בכתוב לא מצוין מאיפה הם באים. למה יש צורך להזכיר תנועה לכיוון מסוים אם לא ידוע מאיפה התנועה מתחילה. המילה אמורה להזכיר את הכתוב בסיפור גן עדן – "מקדם לגן עדן".

האם הבעיה נעוצה ב"ונעשה לנו שם" או ב"פן נפוץ על פני כל הארץ". אלוהים רצה שהאדם ימלא את פני הארץ, זוהי מצוות פרו ורבו. האדם לעומת זאת חושש מכך. אם קוראים את הסיפור כך, אזי הזיקה לגן עדן מבקשת למקד אותנו על היסוד הזה בדיוק – כמו שבגן עדן בהתחלה הזוג ישב במקום אחד הרמוני ושלוו אך באיזשהו שלב גורש ממנו, כך גם בתחילת העולם השני יופץ האדם. אך יש שמוצאים את הבעיה במשפט הראשון – התכלית של כל ההתקדמות האנושית היא בשביל עצמם. יש כאן שבירה של הביטוי "לקרוא בשם ה'". לפי הקריאה הזו, הזיקה לגן עדן מקבלת את המשמעות המלאה – גם בגן עדן וגם במגדל בבל יש מפגש בין ארץ לשמיים, אך בגן עדן השמיים יורדים אל האדם (היושב בשמיים יורד אל הארץ אל תוך הגן) ובבבל מנסים לבנות עולם שלם שאין בו אלוהים, מלא במדע וטכנולוגיה וקדמה. סוג של גן עדן אלטרנטיבי.

המעגל השלישי: מדוע שמה של העיר היא בבל ולא בלל? השם בבל מקורו אצל הבבלים בלשון האכדית – 'שער האלים'. התורה מתפלמסת עם המסורת הבבלית על הסיבה שקוראים לבבל בשמה. המחבר בא להראות שאין מדובר בשער האלים וכי אלוהים מנע בכלל את ההגעה של בני האדם אל המקום הרוחני הזה. פעם באמת ניסו להגיע לשמיים, ושמה הוא כזה מלשון בלל. במאמר מוסגר יש המשך לפולמוס זה – סיפור "סולם יעקב" שם מוזכר המקום האמיתי שבו שער לשמיים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות