השוואה בין סיפור הבריאה וסיפור המבול בספר בראשית

השוואה בין סיפור הבריאה וסיפור המבול בספר בראשית

הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בנושא ספר בראשית מתוך מאגר המשאבים ביהדות וכן מאגר הסיכומים בתנ"ך באתר.

"ויעבר אלוהים רוח על הארץ וישכו המים" – במילים אלו בסיפור המבול גם התחילה בריאת העולם בבראשית פרק א' – "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". מאחר והמים מגיעים גם מלמעלה וגם מלמטה הצעד הבא הוא בניית סכר – רווח בין מים עליונים למים תחתונים – "יסכרו מעינות תהום וארובות השמים ויכלא הגשם מן השמיים". בתחילת היווצרות העולם בפרק א' נברא הרקיע שתפקידו להבדיל בין המים שמתחתיו לבין אלו שמעליו. לאחר מכן נאמר בפרק "נראו ראשי ההרים", דבר שמזכיר את "ותראה היבשה".

נראה כי בבראשית ח' נבנית מערכת יחסים בין נח ליונה – יש כאן ביטויים כמו "וישלח את היונה מאיתו", "ותשב אליו", "ויקחה ויבא אותה אליו". בנוסף גם יש כמעט משהו שדומה למדרש שם – "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה". החזרה של היונה עם ענף הזית בעצם מגלה לנו את השלב הבא – צומח. העולם הולך ומתחדש בדיוק באותו האופן שהוא נברא. בהמשך בסיפור הבריאה מדובר על המאורות, וכאן בסיפור נאמר שהיונה באה אליו "לעת ערב". ייתכן ואין משמעות לביטוי, אך יכול להיות גם שהוא בא להדגיש שכדי שיהיה ערב יש צורך במאורות ובהפרדה בין יום ולילה. נח – האדם החדש – פורץ אל המציאות ואיתו בע"ח. כאן משהו השתנה בסדר – בסיפור הבריאה קודם נבראו החיות ורק אח"כ האדם.

אלוהים פונה אל נח ומברך אותו בדיוק כמו שברך את האדם הראשון שנברא:

חידוש העולם

בריאת העולם

ויברך אלוהים את נח ואת בניו ויאמר להם

ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים

פרו ורבו ומלאו את הארץ

פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה

ההבדל היחיד הוא "וכבשוה"

ומראכם וחתכם יהיה על כל חיות הארץ…בידיכם נתנו

ורדו בדגת הים ובעוף השמים

יש דמיון בשלטון על בע"ח, אבל הם שונים באופן דרמטי ומכינים את הקרקע להבדל הגלוי. "ורדו" – הכוונה היא למשול בלי קונוטציה שלילית. "מוראכם וחתכם" – כולם יפחדו מהם. פחד הוא אינו שלטון, אך האדם יהיה החיה המתוחכמת ביותר שתדע איך לצוד את כל שתרצה. החיות ניתנו לאדם, אין לו צורך לשלוט. יש אכזבה מהאדם – נוטלים ממנו את הכתר שלו ואת האחריות שלשמה בא לעולם, ממושל הוא הפך להיות עוד שלב מבין בעלי החיים. המעמד החדש הזה הוא העירבון שגם אם האדם ייפול הוא לא יפיל את כל המציאות איתו – כל עוד הוא היה המושל והוא היה קורס, כולם היו נופלים איתו.

כל רמש אשר הוא חי – לכם יהיה לאכלה

הנה נתתי לכם את כל עשב…לכם יהיה לאכלה

זוהי ההסתייגות של אלוהים מהאמירה הקודמת:

  1. אך בשר בנפשו לא תאכלו – לפי הרמב"ם, אסור לאכול דם (כלומר נפש, הדם הוא נוזל החיים).
  2. שופך דם האדם באדם דמו יישפך – אסור לאכול אדם.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות