סיכום: לאומיות חיה וקיימת – ברוך זיסר

ארבעה הנקודות העיקריות של מאמרו של ברוך זיסר "לאומיות חיה וקיימת":

  1. הלאומיות אינה אידיאולוגיה אלא מסגרת שיכולה להכיל מספר אידיאולוגיות אחרות.
  2. המתח בין ההגדרה העצמית כזכות אוניברסלית לבין הלאומיות כתופעה פרטיקולרית (שאינה נוגעת לכל החברה אלא לקב' מסוימות בה). לא תמיד לאום יכול לקבל את ההגדרה העצמית אליה הוא שואף.
  3. קיים מתח בין הלאומיות לבין הפלורליזם- הלאומיות מדברת על מתן זכויות לקבוצה מסוימת והגבלת החברות בקבוצה זו. היא מגדירה קבוצה ספציפית שזכאית להנאות מסוימות מעצם הגדרתם כלאומיות. המתח נוצר בשל העובדה שהפלורליזם מדבר על מגוון קבוצות והבלטת היחיד .
  4. קיים מתח בין הלאומיות לבין הדמוקרטיה- לאומיות מתעוררת בדרך כלל על בסיס היסטורי, שפה…משותפים ומי שלא שייך לאותו מכנה משותף עלול להיפגע.
  5. מה קדם למה- המדינה או הלאומיות?

לאומיות כאידיאולוגיה

מבין הדוקטרינות הסוציו-פוליטיות הלאומיות נותרה חיונית ודינמית ביותר בסוף המאה ה-20.

הלאומיות היא מחויבות אידיאולוגית עיקשת ופופולרית.

קיים פרדוקס בנושא, שכן בתקופה זו מתקיים תהליך הומוגניזציה של התרבות העולמית, ויחד עם זאת עוצמת הלאומיות ממשיכה לגדול.

לאומיות היא אמנם אידיאולוגיה, מכיוון שהיא עושה דברים רבים שאידיאולוגיות אחרות עושות, אך יחד עם זאת היא בהחלט שונה.

 

לאומיות והשקפות עולם אידיאולוגיות

ישנם מספר הבדלים בין לאומיות לבין השקפות אידיאולוגיות כלליות:

  1. הלאומיות אינה מחזיקה בהשקפת עולם שיטתית (בשונה מליברליזם ומרקסיזם למשל).
  2. הלאומיות אינה מתייחסת בד"כ לסוגיה החיונית של הטבע האנושי בפוליטיקה.
  3. הלאומיות לא עוסקת בצורת הממשל או השיטה הכלכלית הרצויות.
  4. דוקטרינות לאומיות לא עוסקות בצדק חברתי או הקצב הנאות של שינוי פוליטי.

מחסור ברור זה ביסודות של שיפוט פוליטי מונע מהלאומיות לספק כיוון אידיאולוגי ברור. הלאומיות היא רבגונית מבחינה אידיאולוגית.

–        ניתן לתאר את הלאומיות כאידיאולוגיה חלקית.

–         השקפה אידיאולוגית מעצבת את התנועה הלאומית, והיא זו שתקבע את המצע הלאומי שלה.

שלושה מישורים בהם שונה הלאומיות מהשקפות עולם אידיאולוגיות:

–        הלאומיות אינה מציגה מצע אידיאולוגי כשלעצמה. תנועות לאומיות ממזגות שני יסודות נפרדים: רגש לאומי, והשקפה אידיאולוגית כללית.

–        תנועות לאומיות הן פרטיקולריות מעצם מהותן. הן לא מכוונות לכלל האנושי (בשונה מליברליזם ומרקסיזם למשל). בכך שונה השיח הלאומי מאידיאולוגיות אחרות.

–        הלאומיות מבססת נימוקיה על תחושה של אחדות קיבוצית אשר קשה לבטא אותה. בעוד שאידיאולוגיות אחרות מציגות את הדוקטרינות שלהם בדרך שיטתית ומנומקת יחסית.

לאומיות מודרנית כחידוש היסטורי

–        כיום אדם כמעט ולא יכול לחשוב על עצמו בלי להתייחס לזהותו הלאומית.

–        התודעה הלאומית הפכה ליסוד חיוני בזהות האישית של יחידים ובזהות הפוליטית של מדינות. היא התעוררה במאה ה-18, קיבלה תנופה במאה ה-19 והגיעה למימדי ענר במאה ה-20.

–        נכון יותר להקביל את המהפכה הלאומית לרנסאנס או לתקופת ההשכלה, מאשר לעליית אידיאולוגיות כמו סוציאליזם או שמרנות.

–        הרעיון הלאומי הוא עניין אשר אינו שנוי במחלוקת, בשונה ממחויבויות אידיאולוגיות שונות.

–        במקביל לגישה הפרטיקולריסטית שטוענת להגדרה של אומה מסוימת, התפתחה גישה נוספת אוניברסלית התומכת בזכות כל האומות להגדרה עצמית-כלומר, לכל אומה זכות ריבונית לנהל את עצמה.

העידן הפרה-לאומי

–        לפני הלאומיות הארגונים הפוליטיים היו בצורה של: כפרים, בתי-אב, שבטים, אגודות אזוריות, ערי מדינה וסמכויות פיאודליות מחוזיות. היו גם מדינות שושלת שהיו מורכבות מנאמנויות מקומיות שאוחדו תחת יחידה ניהולית אחת. לגיטימיות המלך הייתה בחזקת האל ולא בחזקה לאומית.

–        הסיבה לכך שלא הייתה לאומיות נעוצה בכך שאז עדיין לא את התנאים להתפתחות הלאומיות. היעדר דפוס, תחבורה מוגבלת, חינוך בסיסי, כל אלה נמנים עם אמצעים הדרושים להתפתחות זהות לאומית.

הפצת התודעה הלאומית

–        הרחבת האופקים האינטלקטואליים אל מעבר ל"מקומי" אפשרה התוודעות לתרבויות אחרות על מרכיביהן. בשלב זה מתחיל לעלות רעיון הלאומיות.

–        הלאומיות יוצרת קהילה מדומיינת . היא מתמקדת בקהילה לאומית לא מוחשית, וכן אין זה פלא שאליטות משכילות היו הראשונות שעמדו בראש התנועות הלאומיות.

–        גל התיעוש הראשון באירופה הוא זה שהביא לראשונה את הלאומיות. קיים קשר הדוק בין שתי התופעות. המהפכה התעשייתית החלישה את החברה המסורתית, את הקשר לכנסייה ולמשפחה המסורתית. בעקבות המודרניזציה נוצר חלל ריק מבחינת שייכות שהיה צורך למלא-כאן נכנסת הלאומיות כסוג חלופי לנאמנות אישית, שהייתה עד כה אינדיבידואלית.

הזיקה בין לאומיות לדמוקרטיה

–        קיים קשר בין דוקטרינת ההגדרה העצמית לכל האומות, לבין עליית אידיאולוגיות דמוקרטיות ליברליות בעולם המערבי.

–        הרעיון המרכזי בדמוקרטיה הוא שלאדם יש זכות להחליט איך הוא רוצה לחיות את חייו. כל אדם הוא בעל ייחוד וזכות משלו ואין למנוע אותה ממנו. במקביל אליו, הרעיון של זכות ההגדרה העצמית לכל אומה אומר, שלכל אומה יש ייחוד משלה, ושצריכה להיות לה מסגרת פוליטית שתאפשר לה להביא לידי ביטוי את רצונותיה.

לאומיות והפעלה של המונים

–        הלאומיות מנפצת את המונופול על העוצמה, שהיה נתון בידי מונרכים או אריסטוקרטים. הלאומיות כרוכה בריבונות של הרצון הלאומי, כלומר שלטון עצמי.

–        הלאומיות הופכת יותר ויותר בני אדם לשותפים בתהליך הפוליטי. גם בחברות לא דמוקרטיות ישנו הצורך להצדיק את השלטון כמייצג את רצון ההמונים.

–        מה מגדיר עם? ע"פ רוסו, העם נעשה לישות ראויה מבחינה מוסרית ופוליטית רק כאשר ישנו רצון מאוחד של כל חבריו, אשר מתעלה על רצון האינדיבידואל.

–        מוסדות פוליטיים ריבוניים דרושים ע"מ לממש את רצון העם.

–        מה הופך יחידים לעם מאוחד הזכאי לקיים קהילה פוליטית ריבונית? ע"פ רוסו, קשר רגשי ומוסרי, שמקורו הוא שפה, תרבות והיסטוריה לאומית-זוהי הייחודיות והלכידות הלאומית, והיא המעניקה משמעות מוסרית להחלטותיה של קהילה ומסמיכה את מוסדותיה.

–        ע"פ הצהרת זכויות האדם הצרפתית, זכויות האדם וזכויות האומה להגדרה עצמית מתמזגים למכלול אחד. כך קורה גם בחוקה האמריקאית הראשונית.

–        מיל טוען כי במקום שבו יש רגש לאומי חזק למדי, ראוי שבני הלאום יהיו מאוחדים תחת אותו הממשל שיהא מיוחד להם.

שיח לאומי: רטוריקה ותוכן

רעיון מדינת-הלאום

–        המושג מדינת-לאום מחבר שני רעיונות שונים. למרות שהם רחוקים מלהיות זהים, נראה כי הלאומיות המודרנית מלכדת את הלאום ואת המדינה לישות מורכבת אחת.

–        משתמע מכך שמדינה ללא לאום או לאום ללא מדינה פגומים הם.

אומות כאבני הבניין של האנושות

–        הרדר ופיכטה השייכים לזרם הקלאסי של  הלאומיות המודרנית טוענים, כי אומות מייצגות את אבני הבניין הטבעיות של האנושות.

–        ההבדלים בין אומות הם ההבדלים האנושיים הבסיסיים.

–        כאבני הבניין היסודיות, זכותן של האומות לחיות ולשגשג היא יסודית.

–        האומות תורמות לא רק לאנושות באופן כללי, אלא גם ליחיד המרכיב אותה. יכולתושל אמן ליצור, למשל, תלויה בתרבות לאומית לשם השראה.

–        התאורטיקנים הקלאסיים היו נחרצים בנוגע לטבעיותן של האומות. ובאותו אופן שהאומה איננה המצאה מלאכותית, כנראה שכך גם המדינה. מקובל אצלם לומר כי עליית מדינת-הלאום מסמלת את יקיצתה של אומה ישנה אל פעילות מודעת.

–        אומה היא מאגר טבעי של גאוניות אנושית, ובתור שכזו היא הכוח המניע הראשון של ההיסטוריה.

אומות כישויות אורגניות

–        השיח הלאומי מדבר על אומה כעל יותר מסך-כל היחידים המרכיבים אותה.

–        סופרים לאומיים נוטים לומר כי האומה היא אורגניזם חי וחיוני, והיחידים מהווים את חלקיה. לפיכך, כל פרט חייב לשרת את טובת הלאום. הנאמנות הלאומית היא בגדר נאמנות אישית, מכיוון שהאומה היא עצם המשמעות של קיומנו האינדיווידואלי והתנאי לו.

לאומיות כאגואיזם קולקטיבי

–        על אף שלאומיים מציגים את עצמם כתומכי הזכות האוניברסלית להגדרה עצמית לאומית, בפועל הם מנצלים את הדוקטרינה בד"כ למטרותיהם האנוכיות.

–        בסופו של דבר נראה כי לאומיות היא צורה של אגואיזם קולקטיבי, ולא של אלטרואיזם אוניברסלי.

–        הזדהות רגשית עזה עם האומה הביאה לעתים למחיקת המסר האוניברסלי, שהכילה הלאומיות בתחילה. נוסף על כך היא הצליחה להצדיק במצבים מסוימים מעשי תוקפנות, כמשרתות אינטרסים לאומיים.

–        הלאומיות זכתה במוניטין שלה כאידיאולוגיה הדו משמעית ביותר: מצד אחד אנושית ואוניברסלית, ומצד שני אכזרית וחסרת סובלנות.

 

 

 

מה מכונן אומה?

על פי זיסר, קיימים קריטריונים אובייקטיבים וסובייקטיביים לכינון תנועות לאומיות. הקריטריונים האובייקטיבים מקשרים בין בני האדם והופכים אותם לקבוצת שייכות אחת וכוללים שפה,תרבות,היסטוריה,דת,מוצא אתני,מוסדות וחוקים משותפים.על פי קריטריונים אלו קשה להבין באיזה שלב הופכת קבוצה לתנועה לאומית,שכן אין לדעת מה מבין המאפיינים הוא זה שיכריע. הקריטריונים הסובייקטיביים,לעומת זאת,מתבססים על תחושות האדם וטוענים שאם אנשים מקבוצה מסוימת מאמינים שהם מהווים תנועה לאומית ואמונה זו גורמת להם להיאבק על זכויותיהם הלאומיות,משמע,מדובר בתנועה לאומית.

האם אומות הן המקור ללאומיות?

–        ביסוד כל הדברים שנאמרו עד כה עומדת ההנחה כי האומות הן המקור ללאומיות. או כי הלאומיות היא הביטוי לתחושה הפנימית של סולידריות וזהות קהילתית של אומה. למעשה עניין זה הוא שנוי במחלוקת.

–        ישנם היסטוריונים וחוקרי מדע המדינה אשר טוענים כי התודעה הלאומית לא התגבשה באופן ספונטני מתוך קיום לאומי קודם. מה שיצר את הלאומיות, לדבריהם, הם אינטרסים של אליטות פוליטיות וכלכליות שונות, אשר הובילו אותן לטפח אחדות לאומית. המדינה יצרה את האומה ולא להפך.

–        דוגמא לכך ניתן לראות במדינות אפריקה אשר הלאומיות שלהם נוצרה באופן מלאכותי ע"י הכיבוש האירופאי.

הפלורליזם מערער את הרעיון הקלאסי של מדינת-הלאום

–        הדמוקרטיה הפלורליסטית מנוגדת לרעיון הקלאסי של מדינת הלאום. זאת מכיוון שלאומיות, גם אם היא סובלנית ביותר-מוציאה מכללה את הזר.

–        המדינה הפלורליסטית דוחה במפורש את הרעיון שעל המדינה לייצג קהילה אתנית, דתית או גזעית מסוימת. הפלורליזם הליברלי חותר תחת מדינת-הלאום.

–        הפלורליזם האידיאולוגי-דו קיום של הרבה השקפות עולם פוליטיות שונות במסגרת קהילתית אחת- הוא המאפיין הבסיסי ביותר של כל המדינות הליברליות המערביות, והוא אינו חותר בהכרח תחת המשמעות של קהילה לאומית.

–        נראה כי מדינות המערב הדמוקרטיות ליברליות מעדיפות את הפלורליזם על-פני מדינת-הלאום.

–        התנועה לקראת איחוד אירופה, נראה שמקורה בהיחלשות תפיסת הריבונות הלאומית. לעומת זאת, התפרקות בריה"מ יצרה זרמים לאומיים רבים אשר היו רדומים זמן רב עקב התנגדות של השליט הסובייטי לביטויי לאומיות בארצו.

כור היתוך מול רב תרבותיות

–        בארה"ב היה נהוג לומר כי קיים כור היתוך: החברה קולטת אליה מיעוטים שונים אשר תרבותם מתמוססת והם משתלבים בתרבות האמריקאית הנשארת דומיננטית.

–        כיום נהוג לומר כי היא מדינה רב-תרבותית-דבר שונה לגמרי. זוהי מדינה בה מיעוטים שונים חיים זה לצד זה תוך שימור התרבות הפרטית שלהם.

–        בארה"ב, בה התפיסה הפלורליסטית מנצחת, הדבר המלכד את הקהילה הפוליטית לא יכול להיות מדינת-הלאום. במקרה זה נאמנים האמריקאים למערכת המשפטית-מוסדית של המדינה. הם נבדלים זה מזה מבחינה אתנית ותרבותית, אך מחויבים  לאיכות החיים הציבורית האמריקאית.

–        גם במקרה זה נראה כי המדינה יוצרת את האומה. ארה"ב יוצרת את האמריקאים.

אתגרים למדינה המשוללת אופי לאומי

–        למרות אי ההתאמה בין הלאומיות לפלורליזם הליברלי, והיות הפלורליזם הזרם השולט, נראה כי הלאומיות כשלעצמה אינה נחלשת לגמרי.

–        במדינות בהן חלה היחלשות של מדינת-הלאום, קרתה תופעה של עליית כוחות ימניים קיצוניים, הקוראים להחזרת מדינת-הלאום ולמעשה מעצימים רגשות לאומיים.

טענות ההגנה

להגנת הלאומיות ניתן לומר מספר דברים:

–        אלימות הייתה קיימת תמיד, הסיבה להתפרצותה הייתה שונה לאורך ההיסטוריה, לכן חטאי הלאומיות לא גרועים מחטאי אידיאולוגיות אחרות.

–        הלאומיות שמשה השראה להתפתחות תרבותית ענפה בעולם כולו.

–        הלאומיות יוצרת חיים מעניינים ומגוונים יותר.

–        הלאומיות מטפחת יחסי אנוש חיוביים, אשר יכולים להוביל לאינטרנציונליזם.

–        הלאומיות הביאה להתערבות ההמונים בפוליטיקה.

–        הלאומיות הניעה ציבורים רבים לשחרור משעבוד קולוניאלי.

–         הלאומיות טיפחה מודרניזציה וקדמה בעולם המתפתח.

הסיכום לעיל  הוא חלק מתוך  סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל. ראה גם: סיכומים במדעי המדינה וכן סימומי מאמרים במדעי המדינה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות