הצהרת כורש: תוכנה ומהימנותה

הצהרת כורש: תוכנה ומהימנותה, הסיבות למתן ההצהרה והשפעתה

הצהרת כורש

"כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל לִירוּשָׁלַ‍ִים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִים. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם, יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹומוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה, עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָים"

עזרא א: ב – ד

 

תוכן הצהרת כורש

זהו נוסח הדברים של ההכרזה אשר הוציא כורש מלך פרס ליהודים בבבל אחר כיבושה על ידיו (העיר בבל נפלה בידי כורש בשנת 539 לפנסה"נ). הצהרת מנוסחת בעברית ובשפה חגיגית מאד ובה מלך פרס מדבר בשם אלוהי ישראל על כוונתו לאפשר ליהודים לעלות לציון ולבנות מקדש לה' "בירושלים אשר ביהודה".

  • ·       כורש מכריז על עצמו כשליח האל, אלוהים פוקד עליו לבנות בית מקדש בירושלים.
  • כורש מאפשר ליהודים לעלות לציון, לשקם את ירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש.
  • הנשארים בבבל יסיעו בכסף, בזהב, ברכוש ובאמצעים הנדרשים לבניית בית המקדש

הערכת מהימנותה  ההיסטורית של הצהרת כורש

לפנינו אמורה להיות תעודה היסטורית, מסמך מדיני מהימן, הנוגע לאירוע היסטורי ידוע וחשוב, שהתרחש לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים. עם זאת, נשאלת השאלה האם הצהרת כורש היא מסמך אמתי? חוקרים רבים ערערו על אמינותה של ההצהרה, וטענו שהיא פרי עבודתו של סופר מאוחר ש"זייף" תעודה זו. לחיזוק טענה זו הועלו נימוקים שונים, כגון: הייתכן שכורש פרסם  הכרזה מטעמו בלשון העברית? הייתכן שכורש האמין באלוהי ישראל (שהרי נאמר כי ה' פקד עליו; ה' נתן לו וכדומה)? מה פירושו של ביטוי כמו "הוא האלוהים אשר בירושלים", וכי מי לא ידע שהמקדש בירושלים? אם כן, לשם מה בא הביטוי בצורתו זו? האם אין זו הוכחה שידו של זייפן הייתה בתעודה זו?

אולם נימוקים אלה ואחרים אין בהם בשום פנים לערער את מהימנותה של הצהרת כורש, כפי שנראה מיד בהמשך. ידוע לנו כיום, כי מלכי פרס נהגו לפרסם את הודעותיהם המדיניות "אל עם ועם כלשונו" (מגילת אסתר א: כב). מנהג זה מסביר מדוע פורסמה הכרזת כורש בעברית, מה גם שההכרזה נועדה לעודד את רעיון השיבה ליהודה. יותר קשה להפריך את הנימוק בדבר "אמונתו" של כורש באלוהי ישראל. עם זאת, בין התעודות שנמצאו בבבל מצויה תעודה מימי כורש בלשון האכדית (הבבלית) שיש בה כמה הקבלות מעניינות להצהרת כורש שבמקרא. הכוונה ל"כתובת הגליל". תעודה זו מיועדת לתושבי בבל ובה מכריז כורש, בין היתר, כי מארדוך ( האל הבבלי הראשי) פקד על כורש במסע כיבושיו וסייע להצלחתו. עובדה זו מבטלת את הנימוק האמור לעיל כנגד אמיתות התעודה המקראית, שהרי אם הכיר כורש במארדוך אלוהי בבל בתעודה זו שלו (כתובת הגליל), אין זה מופרך שהוא הכיר גם באלוהי ישראל בהכרזתו אל היהודים.

 

כיצד ייתכן שמלך פרסי יתלה את כיבושיו באלים זרים, בין באלוהי ישראל בין באלוהי בבל? כדי להבין זאת עלינו לזכור שעובדי האלילים האמינו בריבוי אלים, ואמונתם זו (או העדפתם של אל זה או אחר) לא היה בה משום כפירה. אמונה זו בריבוי אלים (פוליתאיזם) הניחה לכורש להצהיר על הכרה גם באלים של עמים כפופים לו, בנוסף לאלי פרס עצמם. חשוב להבין כי מה שנראה לדעתנו כסתירה פנימית (אין לשכוח כי אנחנו רגילים לגישה המונותאיסטית) לא היה פסול כלל בעיני הפוליתאיסטים. יתרה מזו, באימפריה הפרסית שלאחר ימי כורש אנו עדים לא אחת לכך ששליטי האימפריה נותנים כבוד והכרה לאלים שונים על מנת לרכוש את אהדתם של נתיניהם השונים. מתן הכרה וכבוד לאלים זרים לא רק שלא סתר את השקפת עולמם של עמים שונים בעת העתיקה, אלא אף שימש לשלטון כמכשיר מדיני לרכישת אמון ושיתוף פעולה של העמים הכפופים להם.

באשר לביטוי "האלוהים אשר בירושלים", דומה שמשפט זה לא זו בלבד שאינו מצביע על עבודתו של זייפן יהודי, אלא שהוא עדות לאמיתות התעודה. מחבר יהודי, אילו היה הוא מזייף התעודה, ודאי לא היה נזקק לציון "אשר בירושלים", כדי להבהיר באיזה אל מדובר. הציון הגיאוגרפי מצביע דווקא על כך שידי זרים חיברו את המסמך, ועבורם היה הציון "אשר בירושלים" בחזקת צורך, כדי לקבוע בבירור בפולחנו של איזה אל מדובר – האל שמקדשו ועבודתו מקומם בירושלים.

עובדה נוספת המאששת את אמינות ההצהרה מופיעה בתעודה נוספת המיוחסת לכורש והמצוטטת גם היא בספר עזרא. התעודה ידועה כ"תזכיר של כורש" (בארמית – הדכרונא) ובה פונה כורש אל הפקידים הפרסים ונותן הוראות מפורטות לגבי הסיוע לבוני המקדש והוראה לאפשר ליהודים השבים לציון להעלות את כלי המקדש שהובאו מירושלים לבבל.

תזכיר של כורש

"בשנת אחת לכורש המלך נתן כורש המלך פקודה בעניין בית האלוהים שבירושלים: הבית ייבנה, המקום אשר זובחים בו זבחים, ויסודותיו יהיו חזקים. גבוהו שישים אמה, רוחבי שישים אמה. יהיו בו שלוש שורות של אבן גזית, שורה אחת של עץ וההוצאה תינתן מבית המלך. וגם כלי בית האלוהים מוזהב וכסף, אשר הוציא נבוכדנאצר מן ההיכל אשר בירושלים והוביל לבבל – ישיבו אותם. ויובא הכל להיכל אשר בירושלים למקומו ותניח בבית האלוהים"

עזרא ו: ג– ה

תעודה זאת משלימה למעשה את הצהרת כורש במתן אישור תקציבי לביצועה. משום כך לשונה של הצהרת כורש חגיגית ונרגשת ואילו לשונה של התזכיר יבשה ועניינית. לכן כתוב התזכיר בארמית, שכן הוא לא נועד לאוזני הציבור היהודי בבבל, אלא לצרכי המנהל הפרסי. על כן, ניתן להסיק כי שתי התעודות אמתיות ואף משלימות האחת את השנייה.

 

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות