מדרש בראשית פרק י

פרק י' של ספר בראשית נפתח ונסגר אותו דבר. מעגליות, סגירה מעין פתיחה,  פסוק א' ופסוק לב. רשימת תולדות. תולדות בני נוח והצאצאים שלהם. יש בו נבואה לעמים שמתפתחים אחר כך והיו אלפי שנים במזרח הקדום.

בני יפת

בני חם

בני שם

גומר, מגוג, מדי יוון פירוט הילדים שלהם

סיכום ביניים: מאלה נפרדו הגויים

כוש, מצריים פוט כנען

והילדים שלהם

סיכום ביניים כמו הקודם

עילם ואשור לוד ארם ארפכשד

וילדיהם.

שלח ואחריו עבר ואחריו פלג כי בימיו נפלגה הארץ ויקטן לפלג אין ילדים- את ילדיו של פלג נפגוש בפרק הבא.  וסיכום ביניים כמו הקודם.

מבנה מאוד מדוייק. פתיחה, פתיחת משנה וכו'.

נמרוד – המלך הראשון שאיגד ממלכות. 3000 לפנה"ס – זה הוכח ע"י חפירות ארכיאולוגיות.

כל זה מהווה הקדמה לסיפור הבא סיפור מגדל בבל. בתקופת פלג – נפלגה הארץ.

יש רשימה גיניאלוגית של בני נוח ברמה שהפרק סגור וצאצאיו של נח מוזכרים כולם. אחרי זה מסופר סיפור דור הפלגה – מגדל בבל. ואז באופן מיוחד יש התייחסות לילדיו של פלג עד אברהם.

סיפור מגדל בבל לא ברור מה החטא. החטא לא מופיע בפשט.

דברים אחדים: רש"י – דברים חדים.

בראשית י, פסוק ב':"ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם."

פרשנים: "היסעו עצמם מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלוהותו." לא רצו את אלוהים יותר. (גם לוט אמר את זה)

קדם – מקום. לפי הפשט: היו בהר הקדם והחליטו לעזוב אותו. התישבו בבקעה כי היא נוחה להתיישבות יכול להיות שזה בכלל מישור. בבבל העתיקה השפה היתה אכדית. מדובר על כ 2700 לפנה"ס. זהו בעצם הסיפור על הקמת בבל מוסופוטמיה.

זיקורת – מקדש בצורת מגדל על גבעה גבוהה שכאילו קודקודו בשמים. מבטאת חיבור בין שמים לארץ. מגדל – סמל לעושר כח עצמה הגנה מפני מלחמות. העצמה עלולה לקלקל את האדם.

מה הקשר בין מגדלים לבין כפירה בהשם ? המגדל הוא סמל לכפירה. כשיש עצמה אדם לא נוטה לחשוב על השם. ארבעה סוגי אנשים הם חסידים: יורדי הים באוניות, הולכים במדבר, אלה שטסים המטוסים בפעם הראשונה. רעידת אדמה היא הסמל להתמוטטות. במקרא הופעת השם היא תמיד בסופה או בסערה. בסופה ובסערה דרכו ואבק ענן רגליו. כל יום יש בו ישועה גדולה או צרה גדולה זהו יום השם הגדול. בני האדם נוטים להיתפס או להיזכר בקב"ה בשעת צרה. ראשו של המגדל בשמים המדרש מצביע על כפירה. ונעשה לנו שם במקום לקרוא בשם השם.

אחדות טובה כאשר המטרה היא קריאה בשם השם ולא אחדות לצורך מרידה. זוהי חזרה לחטא של האדם הראשון. הבטיח שלא ישמיד שוב את העולם ולכן רק מפורר את האחדות.

  ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם

הפסוק נאמר בציניות כי הם ניסו לעלות אליו אולם הוא ירד אליהם כי הם עדיין נשארו נמוכים.

רמב"ן: ונעשה לנו שם: חשבו מחשבה רעה והעונש היה פירוד. שם לשון גאווה. משחק מילים שם, ושם השם. רעים גאוותנים גבוהי לב. קוצצים בנטיעות – כופרים בתורה כי התורה היא פרדס (פשט,דרש וכו')

בני אדם: בני האדם הראשון שעשו חטא כמו האדם הראשון

 ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. :החלם מהמלה חילול.

הפסוק הזה מזכיר את בראשית פרק ג' פס' כב'. חוזרות המילים אחד ועתה המבנה דומה – אמצעי אומנתי שמגדיש את הרעיון. הקב"ה נדרש לצורך לעצור את האדם כי הוא מסכן את עצמו וחברתו.

החטא של דור הפלגה דומה לחטא של האדם הראשון. החטא הוא לא לקרוא בשם השם. המילה שפה חוזרת הרבה פעמים בפרק. הפועל נבלה לבנים נלבנה  בלל.

יש תקבולת כיאסטית בפרק.

ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

מתחיל ונגמר באותו משפט למה פעמיים ? יש שתי סיומות. זה כאילו סוגר את מה שהתחיל בפסוק א'. עד חצי ט' סוגר את מה שנפתח בפסוק א'. הסוף של פסוק ט' מתחבר למה שנגמר קודם בפרק שמספר על נח: יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.

אחרי המבול חיפש ה' משהו שיקרא בשמו האופציה היתה נוח אך נח אכזב בסיפור השכרות. נוח נפסל. כל אלה שרשומים בפרק י' לא קראו בשם השם בגלל סיפור מגדל בבל – דור הפלגה . ואז יש סיכום. ואז צאצאי פלג וממנו יצא אברהם. שהוא יהיה זה ש/יקרא בשם השם.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות