מדרש בראשית פרק ט'

בראשית, פרק ט פסוק א' ברכות והיתר לאכול חיות. היתר לאכול חיות הוא כי יש מוות (מהרגע שנגזר המוות על האדם הראשון ישנו מוות שנגזר גם על החיות) החיות גם היו בנות אלמוות ולכן האדם הראשון היה צמחוני. פסוק ו' מופיע איסור רצח – אסור לרצוח כי האדם הוא בצלם אלוהים. ברית עם העולם, והאדם. הבטחה שלא יהיה עוד מבול. האות חברית היא קשת בענן. הקשת עפ"י הרמב"ן – סימן לכך שלא יהיה מבול – חז"ל אומרים: "כל המסתכל בקשת עיניו קהות". (יש תפילה שמיועדת לזמן שיש קשת).

בראשית, פרק ט פס' יח

נוח הוא לא האיש שנבחר לקרוא בשם השם והקטע שמופיע החל מפסוק יח ועד סופ הפרק ממחיש זאת. ישנם פסוקים בעלי דו משמעות הפוכה – אמביוולנטיים.

ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא הוא אבי כנען. – הצגה של כנען. זוהי אקספוזיציה. זהו פרט שצריך לזכור אותו להמשך.

יט': "ומאלה נפצה כל הארץ…" חלק מהאקספוזיציה.

כ': ויחל נוח איש אדמה ויטע כרם. –  ויחל – התחיל מהמילה התחלה, חלל – כמו חילון, רש"י אומר "עשה עצמו חולין" התחיל לעסוק בדברים של חול. (כשיש מלחמת רשות – בספר דברים, מי אשר נטע ולא חיללו יחזור לביתו). ויטע כרם – לאיזה מטרה ? כדי לעשות יין לקידוש ? או כדי לשתות לשכרה?

 בחר להיות עובד אדמה כמו קין. עבודת האדמה אמורה להיות בהקשר חיובי – ביכורים ומעשרות ומצוות שקשורות לארץ. האם הוא יהיה איש האדמה במובן זה ? או שיהיה איש האדמה במובן של "ארורה האדמה בעבורך?"

כרם – קידוש או שכרות. עומדות בפני נוח ,שתי אפשרויות הטובה – הרוחנית. והרעה – הבחירה שלו באפשרות הרעה מראה למה הוא לא הנבחר. התורה מקצרת במילים אבל בתוך כל מילה יש המון אפשרויות.

בבראשית ט', פסוק כא' מופיעה הבחירה שלו להשתכר. "ויישת מן היין וישכר ויתגל בתוך האהלה" שתה והשתכר בתוך אוהלו. חזרה צלילית מקשרת ויש.. ויש… וית… התדרדרות. כמו –"ויונה ירד … וישכב … וירדם" – ירידה פיסית ורוחנית.

ויתגל = שיכור בשיא הניבלות הרוחנית. משמעות מרובה: התגלגל, התגלה מבגדיו – הבגדים התגלגלו ממנו, גלה – כמו איכה. כמו לגול את האבן מעל פי הבאר.

אהלו – התוך האוהל שלו עפ"י רש"י למה כתוב בה בסוף ולא ב ו בסוף? רמז לגלות עשרת השבטים שגלו על עיסקי היין. בספר יחזקאל יחזקאל מדבר על שתי נשים ממשיל אותם למלכות ישראל ומלכות יהודה מלכות ישראל- אהלה ומלכות יהודה אהליבה, האוהל שלי בה. שתיהן בוגדות. משל לעם ישראל שבגד בקב"ה. למה כתוב אהלה ? אותם שבטים גלו וזה התחיל אצל נוח. נוח בעצם גלה ובעקבותיו צאצאיו הלכו לגלות בעקבות היין.

בראשית, פרק ט' פסוק כב':"וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ.

                      כג:"ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית וערות אביהם                      לא ראו"

כנען ראה וסיפר לאביו חם, חם סיפר לאחיו. יש בלבול בין יחיד לרבים. זה נפוץ במקרא. אפשר לומר ששם היה הראשון המרכזי. שם למה הוא מופיע ראשון  – עפ"י חז"ל "שם שנתאמץ במצווה יותר מיפת. יפת זכה בכיסוי של קבורה ושם זכה בטלית של ציצית". מידה כנגד מידה זכו לכיסוי שם זכה לכיסוי רוחני. יפת זכה לכיסוי של קבורה. מדרש שמבוסס על פרק י' פס' ב' מצאצאי יפת גומר ומגוג. גוג מלך המגוג – צאצאי יפת. מוזכרים בספר יחזקאל לח' לט' מלחמה באחרית הימים וכו' ברגע האחרון יצלחו להרגו ולהרוג את חייליו. – יש תיאור שמאוד מזכיר את מלחמת העולם השנייה. שבעה חודשים עם ישראל יקברו את הלוחמים של גוג ומגוג וזה בגלל שאבותיהם הוא יפת שלא התאמץ לכסות את אביו.

הפנים ההפך מאחורנית. הם הלכו אחורנית פניהם אחורנית כדי לא לראות ערוות אביהם.

בראשית ט', פס' כב – גילוי פס' כג'  – כיסוי.  יש פה חתימה כמו פתיחה – ערוות אביו. יש תקבולת כיאסטית ניגודית שבאה לבטא את הניגוד בהתנהגות של חם וכנען לעומת שם ויפת.

בראשית ט, פס' כד':"ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן" (חז"ל – בנו הבזוי והשפל)

יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו – סרסו – לא רצו שיוולד להם עוד אח כדי שהירושה לא תתחלק. קללה לכנען להיות עבד. (פס' כה') יש קונוטציה בגלל המילה וידע. זוהי מילה שמתחברת לקונוטציה מינית "וידע האדם את חוה אשתו".

פסוק כה': ברוך השם אלוהי שם – מיחד את שם הוייה על שמו של שם. מכאן אנו למדים ששם הוא הנבחר.

המילה אלוהים היא מילה כללית שם השם הוא שמו הפרטי. בגלל ששם התאמץ יותר בפסוק כג'

בראשית ט', פסוק כו': יפת אלהים ליפת – מופיע פה רק שם אלוהים בפסוק הקודם מופיע השם המפורש. יפייפותו של יפת באוהלי שם. – מיפת יצאה יוון תרבות, פיסול וכו' אלוהים יתן יופי ליפת כאשר היופי כפוף לרוחניות – אוהלי שם.  (פרק י פסוק ב') ישכון – שכן שכינה משכן. אוהל – אוהל מועד. היופי של יפת יהיה טוב כאשר הוא ישכון באוהלי שם.

חם = כוש וכנען.

יש חזרה צלילית מקשרת אמצעי אומנותי שמעיד על מהות, שנועדה לחדד את הבחירה של שם.

בחוברת עמ' 13 למטה – הרב קוק לגבי איך החיות באו לתיבה כי הם כבר היו מחוברות אל האדם הראשון מההתחלה מהבריאה.

בנשמתו היסודית של נוח נתגלו כל יצורי העולם באו אליו במשיכה טבעית. יש איש צדיק ובניגוד יש איש האדמה. האדמה מבטאת את התכונות שמושכות לחומר. צדיק מתעסק בענייני הרוח.

רצונו להתהלך את האלוהים ונטייתו לחומר – שני כשרונות שהתכנסו יחד רוחני ומעשי. זה נדיר. איש האדמה – נטיעת הכרם. במאבק בין שני הכוחות האלה בד"כ מנצחת האדמה. נוח גם הוא נמשך לאדמה השתכר. אברהם יצחק ויעקב הצליחו להתגבר על הנטיה האדמתית.

יש לשים לב לסגנון השיבוצי של הרב קוק. לעומת נוח האבות סללו דרך לשאר הדורות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות