סיפור גן העדן בבראשית פרק ג' במדרש ואצל הרמב"ם

סיפור גן העדן בבראשית פרק ג' במדרש ואצל הרמב"ם

כאן תמצאו סיכום קצר אודות משמעות סיפור גן העדן במקורות ואצל הרמב"ם. הסיכום הוא חלק מאסופת המשאבים בנושאי  יהדות באתר טקסטלוגיה וכן מעמוד הסיכומים בתנ"ך וסיכום הקורס עיונים בספר בראשית.

"והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה ה' אלוהים ויאמר אל האישה אף כי אמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן…" הפסוק הפותח את בראשית פרק ג' כאילו קטוע. כי האשה קטעה אותו בפסוק ב', והסבירה לו מה אמר ה' בפרק הקודם בפסוק טז'. "ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר ה' לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון". הנחש משתמש במילים של ה' אבל משבש אותן. הוא הצליח לערער את הביטחון שלה ולבלבל אותה. עפ"י חז"ל האישה הוסיפה על דברי ה' איסור נגיעה בעץ. רש"י– לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו = הוסיפה על הציווי לפיכך באה לידי גירעון. ה' לא אמר אל תגעו בו. מכאן כל המוסיף גורע.

דחפה – (הנחש דחף אותה) ונגעה בו – בעץ – ואמר לה לא קרה לך כלום כשנגעת אז את יכולה גם לאכול. כשם שאין מיתה בנגיעה אין מיתה באכילה. אמנם לא מתו באותו רגע אבל באותו רגע התחיל תהליך המוות.

"ויאמר הנחש אל האישה לא מות תמותון כי יודע ה' כי ביום אכלכם ממנו נפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע": הנחש מרמה את האשה. זה ביטוי שיקרי מיסודו. יש לזכור שלדעת פירושו חיבור בין טוב ורע. ואלוהים הוא רק טוב, טוב מוחלט רק אמת ולכן לאכול מעץ הדעת אין פרושו להיות כמו אלוהים. לדעת טוב ורע זה אנטיתיזה לאלוהים. העץ שמזוהה עם אלוהים הוא עץ החיים- חיי נצח. עץ הדעת הוא אנטיתיזה לעץ החיים.

חז"ל:"הנחש אמר לאשה כל אמן שונא את בני אמנותו. מן העץ אכל וברא עולם. לא רוצה שתאכלו מן העץ כדי שלא תהיו כמוהו ותוכלו לבנות עולם. הנחש פונה לרגש הקנאה. הנחש מנסה לגרום לאשה לקנא בקב"ה. השאיפה לשלמות היא הקנאה בקב"ה.

במדרש אודות בראשית פרק ג' נטען כי הקנאה מרקבת עצמות. הסגנון השיבוצי- משבצים מילים מהתנ"ך למשפטים חדשים בעברית. הקנאה לובשת צורה אחרת, עלולה לגרום לכפירה. מרוב קנאה עלולה להיות התכחשות לקב"ה. יש לברר באמת מהי הקנאה ומתוך כך להבין שאין מקום לקנאה.

הפירוש של הרמב"ם לסיפור גן העדן בספר בראשית פרק ג' הוא פירוש אלגורי. הפירוש מלביש על הכתובים אבל אינו קיים במקרא. מוציא את כל הכתוב מפשוטו שולל  את מציאות העץ ואת מציאות הגן.

הפועל אכל – עפ"י הרמב"ם – הנאכל נפסד והאוכל נבנה. לאכול במובן כליון הדבר וצורתו. עפ"י הרמב"ם כל מה שהיה בגן עדן הוא משל ולא אמת.

א.כ.ל – הפסד האוכל – כי האוכל נגמר הפסד לנאכל.

א.כ.ל – קיום האוכל בניית האוכל. המקרא משתמשים בשורש א.כ.ל לצורך המחשת לימוד – הפנמת ידע, לכן לאכול מעץ הדעת טוב ורע פירושו להפנים מסר שכלי – הידע שטמון בעץ הדעת. בספרו מורה נבוכים אומר הרמב"ם כי האדם הראשון היה בשכלו השלם הכי חכם שיכול להיות ידע להבחין בין אמת לשקר. אמת מזוהה עם טוב ושקר מזוהה עם רע. הרמב"ם מבחין בין מושכלות לבין מפורסמות. מושכלות- מושגים מוחלטים = עובדות = אמת או שקר. מפורסמות – מושגים יחסיים = טוב ורע

לפני החטא היה ברור לאדם אמת =טוב שקר = רע. לאכול = ללמוד באכילת הפרי הפנים האדם הראשון את החיבור בין טוב ורע דעת= חיבור. האמת והשקר התחברו.

רבי חיים מוולוז'ין כתב את נפש החיים. במקום אמת ושקר מדבר על קדשה וטומאה, יצר הרע נכנס לאדם מבפנים ואז האדם הרגיש שהוא רוצה לעשות את החטא.

והבן (מהמילה להבין) זה איך היה הביאור; הם שניים מצד אחד והם אחד" הציטוט הנ"ל מהרמב"ם בספרו מורה נבוכים לגבי החטא של האדם הראשון הוא משתמש במושגים מאריסטו.

זכר= צורה

נקבה= חומר

הזכר מעצב את הצורה מהחומר של הנקבה מכאן שחומר וצורה הם אחד. ה' ברא את האדם הראשון העפר = חומר. האדם = צורה. העפר הפך לגולם וכאשר נפח בו נשמה הפך ליצור חי.

נקבה

זכר

חומר

צורה

אברי גוף

נפש חיה

אברי גוף+נפש חיה

אברי גוף +נפש חיה+שכל מעשי

איברי גוף+ נפש חיה+ שכל מעשי

שכל נקנה

 החומר והצורה כביכול כל הזמן מתנגדים החומר מושך לאדמה והרוח לצורה.

כל הזמן הצורה מעצבת את החומר האדם מורכב מחומר וצורה. כל הזמן אפשר לשכלל את החומר לגבהים גבוהים יותר. הגאון מוילנה:"אם אין האדם עולה מעלה מעלה בהכרח הוא יורד מטה מטה" החוק השני של התרמודינאמיקה אומר שהחומר שיונח סתם ירקב ויש להפעיל על החומר אנרגיה כדי שלא ירקב. אם לא תופעל אנרגיה החומר נפסד בחזרה אל מקורותיו. התפקיד של האדם הראשון הוא להשקיע אנרגיה כל הזמן להגביר את הצורה על החומר. להתעלות. זוהי בעצם המטלה הרוחנית הראשונה של האדם הראשון. מספיק רגע אחד להרפות ואז אתה בנסיגה. חטאו של האדם הראשון היה שלא התאמץ מספיק. פשוט עצר והתחיל להתדרדר. "פנה אחרו משכלו" ואז ראה פתאום את עץ הדעת. במקום להיות עם הפנים קדימה לכיוון אלוהים היה עם הפנים אחורה ושם ראה את עץ הדעת. נכנס לאופציה של שכל מעשי. הרווח בין התחום של השכל הנקנה לתחום של השכל המעשי הוא המוות. כאשר היה בתחום השכל הנקנה היו לו חיי נצח. כאשר אכל מעץ הדעת נגזר דינו למות.

האנימטור: סרטון חמוד ומעורר מחשבה על סיפור גן העדן

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות