השלב האדיפלי בתיאוריית ההתפתחות של פרויד

השלב האדיפלי הוא השלב השלישי בתיאוריית ההתפתחות של פרויד שמגיע לאחר השלב האוראלי והשלב האנאלי בגילאי 3-5. עיקרן הדרמה של השלב האדיפלי על פי פרויד הוא משיכה אל ההורה מהמין הנגדי, תסביך אדיפוס או תסביך אלקטרה. למאמר מורחב ראה פרויד ותסביך אדיפוס מתוך סדרת מבוא לפסיכואנליזה..

אזור ארוגני בשלב האדיפלי: איברי המין

סיפוק דרך אוננות וגירוי האזורים הארוגניים.

קונפליקט מרכזי בשלב האדיפלי: בין המשיכה והרצון לבלעדיות שהילד חש כלפי ההורה מהמין הנגדי אל מול החרדה מהנקמה מצד ההורה מאותו מין.(תסביך אדיפוס/אלקטרה).

על פי פרויד, בשלב האדיפלי בנים ובנות נהנים לגעת באיברי המין שלהם. כמו כן בשלב האדיפלי הם שמים לב להבדלים בין איברי המין שלהם ושל בני המין השני ומתחילים לגלות עניין בשאלות בנושאי מין ולידה. לפי פרויד השלב האדיפלי הוא השלב החשוב והקשה ביותר בהתפתחות של הילד, משום שאת עיקר הבעיות האישיות והחברתיות אנו "סוחבים" מגיל זה. בשלב האדיפלי אנו מפתחים יחס של אהבה בלתי מודעת וחזקה להורינו מהמין הנגדי.

תסביך אדיפוס: במסגרת תסביך אדיפוס הילד נמשך לאמו וחושק בה הוא רוצה שתהיה רכושו הפרטי, ורואה באב מתחרה שיש לסלקו מהדרך על מנת לזכות באם. דחפים אסורים אלה מעוררים בלב הילד חרדה עזה, לכן הוא מדחיק אותם ולמעשה שוכח שחווה אותם, אך הדחפים אינם נעלמים והם ניכרים בצורת רמזים כגון התגפפות עם אמו

 ברצונו לשאתה לאישה וכו'. דחפיו האסורים של הילד בשלב האדיפלי גורמים לו לחשוש מפני אביו החזק ממנו שמא יגלה את משאלותיו ויענישו על כך על ידי סירוסו.  פחד זה נקרא על ידי פרויד חרדת הסירוס. הפתרון הנורמאלי של תסביך אדיפוס מתגבש בגיל מאוחר יותר כאשר הילד מזדהה עם אביו במקום להתחרות בו, כלומר הוא מאמץ את ערכיו ודרכי התנהגותו, וכאן הוא נכנס אל תחום הסופר-אגו (ראה המודל המבני של פרויד). תהליך זה הוא בעל חשיבות רבה מבחינה אישית וחברתית. הילד נרגע מתסביך אדיפוס ומכוון עצמו "להיות כמו אבא כדי לזכות בעתיד באישה כמו אימא" ואכן, פרויד טוען שכל גבר נושא אישה הדומה בצורה כזו או אחרת לאמו ובכך הוא מגשים את דחפי הילדות האדיפאליים שלו. לפי פרויד הילד עובר תהליך חשוב של סוציאליזציה במסגרת השלב האדיפלי: האב מייצג לגביו את החברה (הסופר אגו), הוא עבורו סוכן חיברות באמצעותו לומד הילד להתנהג בחברה.

תסביך אלקטרה:  מהצד הנשי של השלב האדיפלי הבת נמשכת אל אביה ומבקשת את קרבתו הגופנית-מינית, ואת בעלותה הבלעדית עליו. האם נמצאת כל הזמן סביבה והיא רואה את האם והאב כל הזמן ביחד. נוכחות האם מעוררת אצל הבת קנאה קשה כלפיי האם הגורר רגשות שליליים-רוצה שאמה תמות.

הילדה בשלב האדיפלי לא יודעת כיצד להתמודד עם רגשותיה. האם צריכה להיות מעודנת ביחסה אליה: לא להיכנס למאבקי כוח על "חסדיו של האב".

"קנאת הפין": במקביל לפחד הסירוס אצל הבן בשלב האדיפלי- הבת מגלה את הפין שיש לאביה, והיא רוצה גם. היא חשה עוינות כלפי האם על כך שבגללה אין לה פין. האם אוסרת עליה לגלות יחס בלתי סביר לאביה והילדה "בולעת" את האם לתוכה,, מזדהה איתה כדי לא לפחד ממנה, מתלבשת בבגדיה ומפתחת ניצוץ נשיות. ע"י כך היא פותרת את תסביך אלקטרה.

לפי פרויד, כשהאם/האב לא מבלה מספיק זמן או שהוא רב/רבה או דוחה את בנו/בתו קשה לילד או לילדה להזדהות עם ההורה מאותו מין והוא יפתח קיבעון. אשר ייצור טיפוס אדיפאלי:

–        בנים שנשארים "תקועים" בשלב האדיפלי הופכים ברבות הימים למבוגרים גאוותניים, השואפים להצליח בכל מחיר ולהוכיח שהם גברים אמיתיים. ואילו נשים אדיפאליות מאופיינות בפתיינות (פיתוי) ובנטייתן לפלירטים בלתי מחייבים או בניסיונותיהן להוכיח את עליונותן על הגבר. תסביך אדיפוס בלתי פתור מוביל לדעת פרויד לבעיות מיניות שונות (הומוסקסואליות, אין אונות, ופריג'ידיות) בשיא התסביך האם מגרה את הבן מבחינה ארוטית ולעומת זאת האב קר, מנוכר ודוחה. במקרה כזה עלול פחד הסירוס של השלב האדיפלי להגיע לדרגה כזו, שהילד יפחד מאובדן הפין שלו ולא יוכל לשאת מראה של איברי מין נשיים משום שהם יהיו בעיניו בגדר תזכורת למה שעלול לקרות לו, וכתוצאה מכך הוא עלול לחפש סיפוק אצל בני מינו.

–        תוצאה דומה תיתכן לדעתו של פרויד כאשר האם דוחה וקרה ואילו האב חם ומתקרב: הילד מכליל את רגשותיו כלפיי אימו על כל הנשים- חושש ומקרבתן- ומחפש סיפוק אצל גברים.

בודהה על משמעות הסבל והאושר

האם הרצון שלו באושר הוא המקור לכל הסבל שלנו? רעיון הסבל עומד ביסוד תורת הבודהיזם ובבסיס הדרך להשתחרר ממנו שהציע בודהה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: