מבוא לתורה שבעל פה: רבי יוחנן בן זכאי ויבנה וחכמיה

מבוא לתורה שבעל פה: רבי יוחנן בן זכאי ויבנה

מתוך: יהדות ומחשבת ישראלמבוא לתורה שבעל פה

חורבן בית שני השפיע על עם ישראל במספר תחומים והוביל למשבר עמוק בחברה היהודית:

1. מבחינה משפטית – הסנהדרין ינקה את כוחה מסמיכותה למקדש ועכשיו שחרב הבית היו צריכים למצוא מקום בשבילה .

2. מבחינה פוליטית – הכהונה ומעמדה נעלמו עם החורבן ובמיוחד מעמד כהן הגדול וכתוצאה מכך העלמות הצדוקים .

3. מבחינה דתית –    עבודת השם שהתרכזה בבית המקדש צריכה "תחליף" לעבודה במקדש .

4. מבחינה לאומית –  עם החורבן גלו עם ישראל מארצם ובכך נפגעה מצוות עליה לרגל ,מחצית השקל ,עניין אחדות העם .

                          עם כל הבעיות האלו התמודד ר' יוחנן בן זכאי ודי בהצלחה

מי הוא ר' יוחנן בן זכאי ? אבות דר' נתן פרק י"ד.

מלמד על עברו של הריב"ז כקטן בתלמידי הלל ואת גדולתו וזה מראה את הבבואה של האישים לפני  החורבן שרק נשאים יכלו לעבר שנה שהיו שלושים תלמידים ראויים להיות נשאים  ,אע"פ שריב"ז לא היה משושלת הלל הוא תפקד בכל התחומים שלמד שיטות לימוד לכל חלק בתורה וכנשיא הוא נקרא רבן , לא ברור לאיפה נעלם רבן שמעון שהיה אומר להיות נשיא בתקופת החורבן אבל עם עלייתו של רבן גמליאל הריב"ז פנה את מקומו והתיישב בברור חיל,( על נושא עיין במאמר של גדליה אלון ).

      "נראה שאישיותו העצומה של הריב"ז נשתלה ע"י הקב"ה במטרה להציל את עם ישראל לאחר החורבן"

המסורות על בקשות הריב"ז : גיטין נ"ו:. אבות דר' נתן פרק ד'.

בקשות ריב"ז אצל קיסר רומא היו 1. שושלת הלל הזקן – להמשיך את הנשיאות מבחינה לאומית ופוליטית והמשכת זרע בית דוד .

                                              2. יבנה וחכמיה .

                                              3. רפואת ר' צדוק .

רב יוסף קורא על ר' יוחנן בן זכאי שעשה החלטה חמור ולא נכונה שויתר על ירושלים .

נשאלת שאלה – מדוע דווקא את יבנה ? ישנם שתי מסורות בשאלה מעמדה של יבנה כמרכז רוחני.

א.     יבנה היה כבר מרכז רוחני דתי קיים לפי גיטין לעניין " יבנה וחכמיה "

ב.      רבי יוחנן בן זכאי מקיים מקום חדש שלא היה לפני כן לפי אבות דר' נתן פרק ד' .

תפיסת עולמה של "יבנה" : אבות דר' נתן פרק ד'

יבנה הינה תחליף למקדש לא בעניין הקרבת קורבנות אלא הוראות חז"ל כגון גמילות חסדים מהפסוק " חסד חפצתי ולא זבח " בהושע , ואולי סיבת  משאלתו של הריב"ז לרפואת ר' צדוק היא להראות שיש חיים לאחר החורבן שהוא היא מתפלל הרבה וחשיבות גמילות החסדים.

הפעולות הראשונות של חכמי יבנה : תוספות עדויות פרק א' הלכה א'.

עם הכניסה ליבנה חכמיה החלו לפעול בעקבות חששות שלא ימצא דרכי תורה מסודרים .

א.     הם מסדרים את מס' עדויות  שזה עדויות של חכמים על ענייני תורה ולפי זה מסכת עדויות הייתה קדומה יותר .

ב.      לימוד תורה מקבל מעמד עיקרי ומרכזי בעבודת ה' " אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה ".

תקנות רבי יוחנן בן זכאי :

  1. תקנות הנובעות מהתאמה למציאות החדשה שאין בית מקדש .
  2.  זכר למקדש .
  3. הנחה שבמהרה יוקם בית המקדש ולא ישכחו עניינה .

לכאורה יש סתירה בין התקנות 1 ,2 ל 3 אבל הריב"ז בתקנותיו משלים את החסרונות שהחורבן גרם.

" העם לא חשב והרגיש שיוכל לחיות בלי המקדש " ולכן תיקן פעם כך ופעם כך.

והראיה : 1. תקנות ריב"ז לעניין " אשתקד וכו' "  בשביל שלא יטעו העם , שאם נבטל מצווה שנה אחת אנשים יתבלבלו ויעשו בנה החדשה טעות ולכן כאה התקנה במהרה יתקיים המקדש .

             2. מרד בר-כוכבא – מסכת בבא בתרא ס:

מתארת את הרגשת העם לאחר החורבן ומסקנת ר' יהושע שיש צורך להתאבל אבל לא יותר מדי.

תשע תקנות ריב"ז :

1.חילול שבת לעניין ר"ח : ראש השנה כ"א.

בזמן המקדש היו מחללים עדי הלבנה שבת על כל החודשים מפני שהיו צריכים להקריב מוסף ראש חודש שדוחה את השבת הבאה  ,

משחרב חללו את השבת רק על חודש ניסן ( לעניין חג פסח וזמן חמץ) , חודש תשרי ( לעניין יום כיפור וזמנו  ) .

תקנה זו נועדה להתאם למציאות שאין בית מקדש .

2.נטילת לולב : ראש השנה ל'. .

בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל

במדינה שבעה זכר למקדש , תקנה זו נועדה לשמר את זכר בית המקדש בלב העם  , וזה מתוך הפסוק " כי אעלה ארוכה ….. קראו לך ציון היא דורש אין לה " ופירושו בעתיד ישכיחו מירושלים

3.אכילת חדש : ראש השנה ל'..

" ושיהא יום הנף כולו אסור " יום הנפת העומר תהיה אסורה בתבואה חדשה כל היום .

כשבית המקדש היה קיים היו מקריבים ביום ט"ז בניסן את קורבן העומר , לפני ההקרבה היה אסור לאכול מתבואת אותה שנה

איסור הנקרא "איסור חדש" כאשר חרב בית המקדש הותר החדש מיום ט"ז בניסן גם בלי קורבן ,אך רבן יוחנן בן זכאי אסר את התבואה כל אותו היום,מחשש שמא , שיבנה בית המקדש מי שהיה רגיל לאכול מהבוקר יעשה זאת כרגיל , בלי לדעת שצריך לחכות עד הקרבת הקורבן , תקנה זו באה בעקבות ההנחה שבמהרה יקום בית המקדש .

4.תקיעת שופר שחל ראש השנה בשבת : ראש השנה כ"ט:

" כאשר ר"ח חל בשבת תקעו רק במקדש ולא במדינה "

בזמן החורבן יש מחלוקת ת"ק אומר שהיו תוקעים במדינה במקומות שיש בהם בית דין ורבי אלעזר אומר היו תוקעים רק ביבנה .

תקיעת שופר נועדה לבסס את מעמד יבנה ובתי הדין , תקנה זו נועדה לשמר את זכר המקדש בלב העם .

5.עדות החודש : ראש השנה ל':.

בזמן בית המקדש היו מקבלים עדות כל היום , פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ובכך הם בלבלו את הלויים ששרו שיר של יום

החליטו לקבל עד מנחה ואם באו לאחר מנחה עשו קדושת ר"ח באותו יום ולמחרתו .

בזמן החורבן היו מקבלים את העדים כל היום ,  תקנה זו נועדה להתאם למציאות שאין בית מקדש מאחר ואין שיר של יום ורצו לעודד את העדים לבא גם מעבר לזמן מנחה שלא היו עושים קדושת ר"ח באותו יום ולמחרתו .

6.נתינת תוקף לבית דין : ראש השנה ל"א:.

רבי יוחנן בן זכאי העניק כוח לבית הדין ולא רק לראש אב בית דין שהיה מקביל לנשיא , תקנה זו נועדה להתאם למציאות שאין בית מקדש .

7.ברכת כוהנים : ראש השנה ל"א:.

בזמן בית מקדש בברכת כוהנים עלו הכוהנים יחפים מחשש שמא כהן שיעלה תיקרע הרצועה שלו בסנדל וכאשר ירד לסדרה יחשבו

העם שהוא ירד מתוך היותו פסול ומתוך כבוד לכהונה הוחלט שכולם עולים יחפים שבשאר המדינה כהונים עולים עם סנדליהם . בזמן החורבן התקין רבי יוחנן בן זכאי שכולם יהיו יחפים , תקנה זו נועדה לשמר את זכר המקדש בלב העם .

8.חובת הגר : ראש השנה לא:.

" גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר רבי שמעון בן אלעזר ף כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקנה "

ריב"ז ביטל את התקנה הקדומה להפריש כסף לקורבן , גוי שהתגייר היה חייב במילה , טבילה , וקורבן עוף .

לאחר החורבן , הפרישו את הכסף  לקרבן שיוקרב כאשר יבנה בית המקדש ,תקנה זו באה בעקבות ההנחה שבמהרה יקום בית המקדש,ריב"ז ביטל את חיוב כסף הקורבן , למרות שרבי שמעון בן אלעזר טוען כי זה נבע מתוך התקלה כלומר שהיו משתמשים בכסף לקניות , לריב"ז הייתה גם מגמה פרגמאטית – לרכז בידיו את סמכויות המקדש .

כחלופה  לקורבן , קבע ריב"ז קבלת עול מלכות שמים .

מחלוקת לגבי התקנה התשיעית : ראש השנה לא:

"פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית "

לפי דעתו של רב פפא התקנה התשיעית הייתה רבע כרמי , לפני החורבן היה על כל מי שגר במרחק יום הליכה מירושלים

להביא את פירות כרם רבעי שלו לירושלים ולא לפדות אותם כדי לספק  לעיר אספקה קבועה של פירות .

אחרי החורבן לא היה טעם בתקנה הזאת ורבי יוחנן בן זכאי ביטל אותה , תקנה זו נועדה להתאם למציאות שאין בית מקדש .

לפי דעתו של רב נחמן בר יצחק התקנה התשיעית הייתה קשירת לשון של זוהרית .

בראשונה היו קושרים לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ . מלבין – היו שמחים , לא מלבין היו עצובים . התקינו לקשור

אותו פתח האולם מבפנים , ועדיין היו מציצים ורואים , מלבין – היו שמחים , לא מלבין היו עצובים . התקינו לקשור חצי בסלע

חצי בין קרנות שעיר המשתלח .

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות