הפילוסופיה של פילון האלכסנדרוני

מספר דוגמאות מהפילוסופיה של פילון האלכסנדרוני:

1.לפי פילון האלכסנדרוני האל חייב להיות בלתי גשמי (אין לו דמות הגוף ואינו גוף). "ראה האדם החי ומת". כך יוצא שאלוהים אפילו לא מדבר, מכיוון שבשביל לדבר צריך מיתרי קול, פה, לשון וכו', ואלה דברים גשמיים. אך נוצרת בעיה מכיוון שאפילו בתורה כתוב "ויאמר ה'". הוא פותר זאת ע"י הטענה שזהו אינו קולו של אלוהים, אלא הוא יצר קול בלתי נראה שנמצא באוויר. כלומר הוא האציל כח ממנו והכח הזה נשמע בעולם, וזהו הקול.

2. על פי פילון, כאשר הביא יוסף את בניו ליעקב אביו, הוא העמיד אותם כשהבכור מימין והקטן משמאל, אך יעקב שיכל את ידיו כשבירך אותם. פילון מסביר זאת כך שבנפש האדם יש שני כישורים  – הזיכרון וההיזכרות. אצל אפלטון תהליך הלמידה כולו הוא תהליך של היזכרות ולא למידה מחדש, וגם פילון עושה שימוש בגישה זו. לפי פילון יש בתהליך הלמידה יש שני שלבים – זיכרון והזכרות. הזיכרון טוב יותר ועדיף, וההיזכרות נחותה ממנו. הזיכרון הוא רצוני וההזכרות יותר אקראית. הזיכרון הוא רציף יותר ובהיזכרות יש חורים ופערים. הזיכרון הוא צעיר יותר מההיזכרות, מכיוון שקודם מגיעה ההיזכרות ורק לאחר שמתגבשת היא הופכת לזיכרון. מנשה (הבכור) הוא מלשון נשייה, שכחה, ושכחה קשורה להיזכרות, ולכן מנשה הוא השכחה, הוא הבכור יותר, שכן ההזכרות מבוגרת יותר. יעקב רוצה לברך את מה שחזק יותר, את הזיכרון ולא ההיזכרות, ולכן הוא משכל את ידיו ובמברך את אפרים בידו הימנית.

אם כן אפשר לראות שאת הסיפור הזה ניתן לפרש בצורה אלגורית, וזה מה שעושה פילון.

לפיכך ניתן לטעון שגם יעקב היה פילוסוף, ועל מנת להעצים את היהדות מנסה פילון להראות שגיבורי התרבות של היהדות גם הם היו פילוסופים רמי מעלה.

3. מסופר על פרדס אלוהי שהיה בגן עדן בזמן שחי אדם הראשון לפני בריאת חווה וסיפור הגירוש מגן העדן, ובפרדס הזה הפירות היו מכילים את כל המידות הטובות (אותן מידות שדיברו עליהם פילוסופים רבים), ידע וכו'. פילון מדבר על כך שכולנו כביכול כמו פירות בפרדס, ולכל אחד יש את המידות שלו. הוא מדבר על המידות השונות. בעץ החיים יש את יראת ה', שהיא המידה הגדולה ביותר. בעץ הדעת יש את ההכרה, הטוב והרע. זו התכונה הבינונית. כאשר ראה שהאדם מעדיף את עץ הדעת על פני עץ החיים, כלומר בוחר בהכרה על פני יראת ה', בוחר במידה הנחותה יותר, הוא גורש מגן עדן.

אלגוריה נוספת – אברם הלך להגר שפחתו לא בגלל ששרי היתה עקרה, שכן שרי מסמלת את החכמה וחכמה זו פוריות, אלא מכיוון שעדיין לא יכול היה להוליד ממנה, כלומר החוסר הוא אצלו (לא עקרות פיזית), ולכן היה זקוק למגע עם הגר המצרית. יש פה אלגוריה שלימה. מצרים זה כמו מצרי הגוף, מחסומים. הגר מסמלת את החושים והמדע, והחכמה נמצאת מעל החושים, החושים משועבדים לשכל כפי שהגר משועבדת לשרי. כאשר יתגבר אברם על מיצרי הגוף וימצא את החומריות, הוא יתעלה, יגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר ויהפוך לאברהם, אז יוכל להיות ולהוליד עם שרה את בנו יחידו יצחק. למעשה לאברם ושרי לא היו ילדים, אך אברהם ושרה הולידו את יצחק.

עוד דברים מעניינים:

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו