מחשבת ישראל: מגילות האש \ אבא קובנר

מחשבת ישראל: זכרון השואה – מגילות האש \ אבא קובנר

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

אבא קובנר, שהשתייך לקבוצת הנוקמים שרצתה לנקום בנאצים, הניח בבית התפוצות בשנת 1981 מגילה בה כתובים כל האירועים והאסונות שאירעו לעם היהודי.

דבריו של קובנר ב-"מגילות האש" נפתחים במידה אפולוגטית, והוא מסביר מהם לא מניעיו לכתיבת המגילה; הוא לא עושה מתוך אהבת הסבל העצמי. הוא מסביר שהסיבה שהביאה אותו לכתיבת המגילה היא פחד ממוות בצמא, והוא מדגים פחד זה באמצעות משל שמופיע בתלמוד הירושלמי. לפי המשל, ר' נחוניא היה חופר בורות מים מוכשר (בתקופה בה הארץ הייתה שחוחה), וידע היכן יש יובש ועד איפה הוא מגיע. המשל נגמר בדרמטיות, ומתואר שבנו מת בצמא. ר' נחוניא משול לדורו של אבא קובנר וניצולי השואה, בעוד בנו משול לדורות היהודים שבאו אחרים. חפירת בורות המים כמוה כהנצחת השואה, בעוד המוות בצמא משול לאובדן הזיכרון. מכאן, הזיכרון הוא מים, מקור חיים, כי לפי קובנר הזיכרון הוא מה שמקיים את הקבוצה, ואובדנו מסכן את קיומה. ההדגשה בסופו של המשל נובעת מנסיון להעצים את הדרמה, אך גם להדגיש את האירוניה שבדבר; כמו האירוניה בכך שהיהודים ישכחו את דבר השואה, שהיא זכרון מכונן בלאום היהודי. מדוע להנציח את השואה, אירוע הרווי בסבל, במקום להסתכל על העתיד? תשובותיו של קובנר נובעות מהכבוד לעבר, ומהניסיון להפיק לקחים.

א.     לטענתו, יש ערך רב בהעברת זכרונות טראומטיים, למרות הטראומה. נוסף לסבל הרב שכלול באירועים אלו, יש שם מקור תקווה ועדות לכך שהעם היהודי עמד בסבל והצליח לשרוד. אם בעבר היהודי הצליח להתרומם, ניתן להסיק מכך מסר אופטימי לגבי החיים.

ב.      בתשובתו קובנר מתייחס לטענה לפיה העיסוק במוות הוא מורבידי. לטענתו, מוות פיזי הוא הרבה פחות מדכא ממוות פנימי, שנגרם לטענתו על ידי אובדן הזיכרון. היהודים מחוייבים ואחראים לכך שדבר כזה, כגון השואה, וסבל כזה לא יחזור שוב.

עוד דברים מעניינים:

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו