סיכום מאמר: "קומיוניטס ולימינליות" / ויקטור טרנר

סיכום מאמר: "קומיוניטס ולימינליות" / ויקטור טרנר

מתוך: אנתרופולוגיה של הדת

סיכומי מאמרים באנתרופולוגיה

צורתם ומאפייניהם של טקסי מעבר:

טקסי המעבר מיוצגים בראש ובראשונה ע"י מהותו ומאפייניו של מה שארנולד ואן גנפ כינה השלב הלימינלי.

הוא הגדיר "טקסי מעבר" כטקסים המלווים כל שינוי במקום, במצב, במיקום חברתי ובגיל.

ויקטור טרנר בחיבור "קומיוניטס ולימינליות" הרחיב את הדגם של ואן גנפ.

כל טקסי המעבר (או "התמורה") מאופיינים בשלושה שלבים:

1. ניתוק – התנהגות סמלית המציינת את ניתוקם של הפרט או של הקבוצה מן העמדה המוגדרת במבנה החברתי אשר הייתה מנת חלקם בעבר, או ניתוקם מהמצב החברתי או משניהם יחד.

2. לימינליות (עמידה על הסף, שוליים) – למושא הטקס יש מאפיינים מטושטשים; הוא עובר דרך שדה תרבותי שקיימים בו רק מעט ממאפייני התנאים התרבותיים (מצב) בעבר או בעתיד, אם בכלל.

3. התחברות / התאחדות מחדש – המעבר מגיע לידי השלמה. מושא הטקס, אדם יחיד או קבוצה, שב להיות במצב יציב יחסית ועל כן יש לו זכויות וחובות ביחס לאחרים, שהן בעלות אופי "מבני" לחלוטין. מצפים ממנו לנהוג בהתאם לנורמות מקובלות מסוימות ובהתאם לאמות מוסר המחייבות אנשים בעלי מיקום חברתי במערכת של מיקומים חברתיים שכאלה.

לימינליות:

על פי טרנר המאפיינים של לימינליות מעורפלים בהכרח. את מצב זה ואנשים אלה לא ניתן למקם ע"פ רשת המיון הממקמת בד"כ מצבים ומיקומים חברתיים במרחב התרבותי. הם אינם כאן ואינם שם, אלא בין לבין המיקומים החברתיים שקבעו החוק, המנהג, המסורת והטקס. תכונותיהן הבלתי מוגדרות מתגלות במגוון רחב של סמלים. (לימינליות מושווית לרוב למוות, שהייה ברחם, לחושך וכו)

ישויות לימינליות עשויות להיות מיוצגות בדרכים רבות:

כמי שאין בבעלותן דבר, אין להן כל מעמד, רכוש, סימני דרגה, לבוש חולין המצביע על מעמד או על תפקיד, מיקום במערכת שארים – בקיצור אין להן דבר העשוי להבדילן משאר החניכים או הנחנכים. הבדלי חולין של דרגה וסטטוס נעלמים כלא היו או שהם עוברים האחדה. התנהגותן על פי רוב סבילה או כנועה, עליהן לציית לנותני הפקודות שלהן ללא סייג ולקבל עונשים שרירותיים ללא תלונה.

בינם לבין עצמם החניכים נוטים לפתח אחווה ושוויון עזים.

הישויות הלימינליות מצטמצמות ונכתשות לכדי מצב אחיד שממנו יעוצבו מחדש ויזכו לכוחות נוספים שיאפשרו להן להתמודד עם התחנה החדשה בחייהן.  בטקסי חניכה שתקופת הבידוד בהם היא ארוכה, כגון טקסי מילה בהרבה חברות שבטיות או כניסה לחברות סודיות, יש לעתים תכופות שפע של סמלים לימינליים.

התופעות הלימינליות מאפשרות מזיגה של שפלות-רוח וקדושה, הומוגניות ואחווה. מוצג בפנינו "רגע בתוך הזמן ומחוצה לו", כלומר רגע בתוך המבנה החברתי של החולין ומחוצה לו.

קומיוניטס:

ישנם שני דגמים עיקריים ליחסי הגומלין בין בני אדם, דגמים חלופיים ומנוגדים:

הדגם החברתי הראשון  הוא מערכת מובנית, רבת הבדלים ולעתים קרובות היררכית של מיקומים פוליטיים-חוקיים-כלכליים שלרשותה סוגי אבחון רבים המבחינים בין בני אדם ע"פ מושגים של "יותר" או "פחות".

הדגם החברתי השני  צץ בבירור בתקופה הלימינלית ונקרא קומיוניטס, כלומר קהילה בלתי מובנית או מובנית באופן בסיסי, נטולת דיפרנציאציה באופן יחסי, או אפילו אחווה של פרטים שווים בדרגתם המצייתים יחדיו לסמכותם הכללית של זקני הטקס.

לכל מעמד חברתי יש מאפיינים מקודשים כלשהם. מרכיב "מקודש" זה מושג ע"י בעלי המעמד בטקסי המעבר אשר דרכם השתנה מיקומם החברתי.

משהו מן הקדושה הטמונה בכניעות ובהיעדר צורה ארעיים אלה עובר הלאה וממתן את גאוותו של מי שיש לו עמדה או משרה בכירים יותר. למעשה הלימינליות מלמדת כי הגבוה איננו יכול להיות גבוה ללא קיומו של הנמוך, ועליו לחוות על בשרו מה פירוש להיות נמוך.

הדיאלקטיקה של מחזור ההתפתחות:

לפי טרנר עבור פרטים וקבוצות חיי חברה הם סוג של תהליך דיאלקטי שמעורבות בו התנסויות עוקבות של גבוה ונמוך, קומיוניטס ומבנה, הומוגניות ושוני, שוויון ואי-שוויון. המעבר ממעמד נמוך למעמד גבוה יותר עובר דרך היעדר מעמד, זהו תהליך של קטבים מנוגדים ואם זאת מכוננים זה את זה ובלתי ניתנים להפרדה.

הלימינליות של טקס הכתרה:

דוגמא לטקס מעבר הוא טקס הנוגע לסטאטוס הגבוה ביותר בקרב הנדמבו בזמביה – זה של הצ'יף הבכיר, kanongesha. מיקומו החברתי של הצ'יף הבכיר או העליון בקרב הנדמבו מייצג הן את ראשות ההיררכיה המבנית, הפוליטית-משפטית והן את הקהילה כולה כיחידה בלתי מובנית. הוא גם הטריטוריה השבטית עצמה וכל משאביה. פוריותה של הטריטוריה והיותה חופשית מבצורת, מרעב, ממחלות וממזיקים –כל אלה קשורים לתפקידו ולמצבו הפיזי והמוסרי.

המרכיב הלימינלי בטקסים אלה: מתחיל בבניית מחסה קטן עשוי עלים במרחק של קילומטר וחצי לערך מן הכפר הראשי (משמעות שמה "למות"): במקום זה הצ'יף המיועד נפטר ממצבו הרגיל. הוא אינו לובש דבר מלבד אזור חלציים בלוי, נמצאת איתו אשתו הבכירה הלבושה כמוהו, שניהם מוכרחים להתנזר ממין במשך כמה ימים לפני הטקס. לאחר מכן מתחיל טקס המכונה "גידופו של הצ'יף המיועד" שבו מדובר רעה בדבר הצ'יף המיועד ע"י מנהל הטקס וע"י כל מי שסבור שהצ'יף המיועד חטא לו בעבר. על הצ'יף המיועד לשבת בשקט בראש מורכן. מעבר לכך נמנעת ממנו שינה ונוהגים בו בגסות. לימים אסור לצ'יף להתרעם על אף אחד מן הדברים האלה או לנטור בגללו טינה למבצעיו.

שלב ההתחברות מחדש כולל את ההכתרה הפומבית ברוב הוד והדר.

תכונות של ישויות לימינליות:

  1. פשוטי העם ומנהל הטקס, הנחותים בדרגה מתגלים כבעלי פריבילגיה להפעיל סמכות על בעל הסמכות העליונה בשבט. הנחות בדרגה עומד בראש הסולם.

2. הסמכות הפוליטית העליונה מתוארת כ"עבד". ועליו להפעיל שליטה עצמית כדי שיוכל לשלוט בעצמו מאוחר יותר לנוכח פיתויי השררה.

3.הלבוש האחיד והמינימאלי של הצ'יף ואשתו מעיד על מצב אנונימי ותכונות של א-מיניות.

4.התכונות היוצרות הבחנה בין הקטגוריות ובין קבוצות בסדר החברתי המובנה נעלמות; החניכים אינם אלא ישויות העוברות תמורה, שאין להם עדיין מקום או מיקום חברתי.

5. על החניכים לציית לקהילה כולה, המייצגת את הערכים, הנורמות, הגישות, התחושות והיחסים התרבותיים. נציגיה מייצגים את הסמכות של המסורת.

6.החכמה המוענקת בלימינליות מקודשת מעצבת מחדש את עצם מהותו של החניך.

7.החניך בלימינליות מוכרח להיות לוח חלק (טבולה ראסא) שחקוקים עליו הידע והחכמה של הקבוצה באותם היבטים הנוגעים לסטאטוס החדש.

8.ההשפלות והניסיונות הקשים מייצגים את חיסול הסטאטוס הקודם ואת מיתון אופיים על מנת להכינם להתמודדות עם האחריות החדשה שלהם. הם צריכים להיווכח שבתוך תוכם הם חומר ותו לא, שצורתו מוטבעת בהם ע"י החברה.

9.כיבוש היצר המיני והעדר קיטוב מיני נועדו למנוע שונות הנגרמת עקב יחסי שארות.

10.הכוחות המעצבים את החניכים בלימינליות שלקראת סטאטוס חדש נתפסים בטקסים רבים כמצויים מעבר לכוחות אנושיים.

כל זה נועד על מנת להעביר מסר לחניכים לגבי מעמדם החדש; על הצ'יף להתייחס אל הפריבילגיות שהוא זוכה להן מתוקף מעמדו, כאל מתנות מאת הקהילה כולה, אשר בסופו של חשבון יש לה זכות יתר על כל פעולותיו. מעמדו אינו נתפס כאמצעי להאדרה עצמית אלא כסיוע לרווחת הציבור. גם כשאדם הופך לצ'יף, עליו להיות עדיין חבר בכל קהילת האנשים, ולהראות זאת בכך שהוא "צוחק אתם", מכבד את זכויותיהם, מברך כל אחד ומתחלק איתם במזון.

הפונקציה המטהרת של הלימינליות איננה מוגבלת לסוג זה של טקס ח ניכה בלבד, אלא מהווה מרכיב בהרבה סוגים אחרים בתרבויות רבות.

לימינליות כנגד מערכת סטאטוס:

רבות מתכונות הלימינליות מהוות מה שנחשב בעינינו למאפייני החיים הדתיים במסורת הנוצרית, מוסלמית, בודהיסטית, הינדואית ויהודית. מה שהיה בחברה שבטית שורה של תכונות מעבר "בין לבין" הפך בעצמו למצב ממוסד. בשום מקום בעולם לא בלט מיסוד הלימינליות ולא הוגדר באופן מובהק יותר מאשר במצבים של נזירות ושל מסדרי קבצנים בדתות הגדולות בעולם.

סכנה מיסטית וכוחותיו של החלש

לפי טרנר לימינליות אינה הגילוי התרבותי היחיד של קומיוניטס. ברוב החברות ישנם תחומי ביטוי אחרים אשר ניתן לזהותם ללא קושי על פי הסמלים המתקבצים סביבם ועל פי האמונות המתחברות אליהם כגון "כוחותיו של החלש". או במילים אחרות התכונות המקודשות הקבועות או המשתנות של סטאטוס נמוך או של מיקום חברתי נמוך. נראה כי דמויות אלו, כגון ליצן החצר, המייצגות את העניים ואת מעוותי הצורה מסמלות את הערכים המוסריים של הקומיוניטס כנגד כוח כפייתם של שליטים פוליטיים נישאים. הספרות העממית שופעת דמויות סמליות כגון "הקבצנים הקדושים",
"חייטים קטנים" ו"שוטים" המקלפות את העמדות הפנים של נושאי המשרות הבכירות ומצמצמות אותן לרמה של אנושיות רגילה ובת חלוף.

לימינליות, סטטוס נמוך וקומיוניטס

תכונות של תופעות של מצבי קומיוניטס שעל פני השטח נראות שונות מאד זו מזו, כמו חניכים בשלב הלימינלי של הטקס, עמים קטנים, ליצני חצר, מסדרי קבצנים, קדושים, שומרונים טובים, תנועות מילנריות, מטרילטרליות (של האם) במערכות פטריליניאליות וההפך ומסדרי נזירים הן בעלות מאפיינים משותפים:

1. הם נופלים בפרצות המבנה החברתי.

2. נמצאים בשוליו של המבנה החברתי.

3. נמצאים בשלביו הנמוכים ביותר.

כלומר, קומיוניטס צץ במקום שבו מבנה חברתי אינו עושה כן. לקומיוניטס אופי ספונטאני מיידי וקונקרטי, בניגוד לאופי הממסדי המופשט והנשלט על ידי נורמות של מבנה חברתי. אף על פי כן ניתן לתפוס את הקומיוניטס אך ורק בזיקה מסוימת למבנה. רק על ידי העמדתו או הצלבתו של היבטים של מבנה חברתי. הוא פורץ מבעד לבקעי המבנה בלימינליות, מבעד לפאותיו בשוליות ומתחתיו בנחיתות. בכל מקום כמעט הוא נתפס כמקודש או כקדוש. ככל הנראה מכיוון שהוא מפר או ממוסס את הנורמות השולטות ביחסים מובנים וממוסדים ומכיוון שהוא מלווה בניסיונות בעלי עוצמה חסרת תקדים. ולכן לימינליות, שוליות ונחיתות מבנית הן תנאים שנוצרים לעיתים תכופות מיתוסים, סמלים, טקסים, שיטות פילוסופיות ויצירות אומנות.

הפרזה במבנה עשויה להוביל לגילויים פתולוגיים של קומיוניטס מחוץ לחוק או כנגדו. הפרזה בקומיוניטס בתנועות דתיות ופוליטיות מסוימות עשויה להביא במהירות לרודנות, לבירוקרטיה מוגזמת או למצבים אחרים של קיפאון מבני. קומיוניטס איננו יכול לעמוד לכשעצמו אם רוצים לתת מענה הולם לצרכיהם החומריים והארגוניים של בני האדם.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות