אווה אילוז \חברה וקפיטליזם – הילכו השניים יחדיו?
פרק ה: זמן הקפיטליזם: משעון החיים לשעון בית החרושת
(עמ' 36-41)
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
אופי העבודה הטרום קפיטליסטית
- אין גבול ברור וחד בין הפנאי לעבודה, בין המרחב המשפחתי למרחב שבו מתבצעת
העבודה. המשפחה עצמה היא יחידת הייצור ויחידת עבודה. האישה והילדים נתפסים ככוח-אדם, והמשפחה מספקת חלק ניכר מן הצרכים הקיומיים של עצמה.
- לעובד בתקופה הקדם קפיטליסטית יש שליטה בתהליך הייצור: הוא שולט בהיקף הזמן
שהוא משקיע בעבודתו והן בשיטת העבודה שלו.
היחס לזמן בתקופה הקדם קפיטליסטית
- לפני שהשעון הפך לאביזר נפוץ במאה ה-18, אנשים מדדו זמן באורח שהיה קשור באופן
הדוק לתרבות, למטלותיהם ולצורת החיים שלהם (לדוגמא: זמן הבישול של ביצה, נמדד על ידי זמן אמירת תפילה).
- ההתייחסות לזמן היתה שונה מאוד משל היום. הזמן לא נתפס כדבר שניתן לשלוט בו או
להגביר יעילות באמצעותו. זריזות ומהירות נחשבו לעיתים כתכונות שטניות, שהצביעו על אמביציה שאינה במקומה.
- הזמן נקבע על-ידי משימות או לוח שנה דתי, היה זה זמן חברתי מובהק שלא נמדד בצורה
אחידה או אובייקטיבית, חיצונית ובלתי תלויה בפעולה האנושית.
- ההתייחסות לזמן אינה מתחה קו חד המפריד בין השהות בעבודה לפנאי, אלא יצרה רצף
השילב את זמן העבודה ביתר הזמן, ולמעשה גם את היחסים החברתיים ויחסי העבודה.
- היחס לזמן לא הקנה לו מעמד של משאב יקר ערך שיש לחסוך או לנצל באופן אופטימלי.
הקפטיליזם התעשייתי, מראשית המאה ה-19 (המהפכה התעשייתית) הביא עימו למערב אירופה התפוצצות דמוגרפית, כתוצאה מעיור מהיר ועלייה חדה בתוחלת החיים, שמצידה יצרה שינויים כלכליים מרחיקי לכת:
- איכרים, אומנים ובעלי עסקים זעירים רבים לא יכלו עוד להתקיים מירושה, ונאלצו
למצוא את פרנסה כשכירים. הם מצאו עצמם מחוסרי כל, והיגרו לעיר בחיפוש אחר עבודה.
- עלייה גדולה בביקוש למזון ובגדים לצריכה ביתית, גרם ליצרנים להגביר את הייצור.
- נפח החליפין המסחריים גדל ואיתו ההשקעות בייצור.
- אומנים החלו להפיץ את סחורותיהם בשווקים רחוקים ורבים יותר.
- באותה תקופה החל הגל הראשון של הצרכנות: מוצרים שנחשבו בעבר נגישים רק לרובד
העליון של האוכלוסייה הפכו לנגישים לחלק גדול יותר שלה.
באותה תקופה גדל הביקוש למוצרים והתחולל תהליך של קיבוץ עובדים רבים תחת גג אחד.
כך נולד בית החרושת והתחיל תהליך שיוביל להתפשטותם של בתי-החרושת ולהפיכתם לגורמים מרכזיים בעיצוב אופיה של החברה.
היחס לזמן בתקופה הקפיטליסטית
- הצורך לתאם את עבודתם של אנשים רבים שכונסו יחד בבתי החרושת לצורך ייצור המוני
גרמה לתפיסת הזמן להשתנות.
- העובדה שהמוצר שנוצר לא היה שייך כבעבר למייצרו אלא לגורם אחר העצימה עוד יותר
את התחושה של הפרט כי הוא אינו אדון לזמנו, וכי זמנו שייך למישהו אחר.
- הפעולות שדורשות לכוון שעון מעורר לשעה מוקדמת, לקום, לנסוע לעבודה ולהגיע אליה
בזמן דרשו תהליך של למידה תרבותית וגם כפייה. היחס אל הזמן בעידן הקפיטליסטי מראה באופן מוחשי ביותר כיצד הקפיטליזם תרם לעיצוב הגוף ולצורות החיים להיות יותר דומות זו לזו. הזמן שהפך לסחורה מחלק את חיי המועסק לשניים: לחיים הפרטיים, ולחיי העבודה המצויים לעתים ברשותו של גורם אחר (הקפיטליזם גורם לפיצולו של האינדיבידואל). הקפיטליזם הפך את הזמן למשתנה שניתן לשלוט בו, לחסוך אותו ולמקסם את יעילותו. בכך הפך הזמן לסחורה יקרת ערך.
שינויים חברתיים בעקבות הופעתו של בית החרושת
- שכונות מעמד הפועלים בערים גדלו במהירות, ותושביהן מצאו את עצמם ללא מערכות התמיכה שהורגלו להסתמך עליהן בעבר. מול בעלי החרושת ומנהלי העבודה עמדו אנשים רבים שהתקשו להסתגל למערכת החדשה, ואפילו התקוממו נגדה.
- המעבר לקפיטליזם לא היה קל. בעלי בתי החרושת נאבקו בהיעדרויות, באיחורים ועוד תופעות שנבעו מהרגלים ישנים של העובדים, והשתמשו בכללי משמעת נוקשים מאוד.
במובן מסוים ירש הקפיטליזם את המשמעת מהאופן בו התנהלו חיי נזירים, אך קיים הבדל ניכר בין משמעת הנזירים למשמעת הקפיטליזם: המשמעת של הנזיר שירתה את המטרה הרוחנית שלו ואירגנה את הנזירים כקהילה מאוחדת לעומת הזמן הקפיטליסטי שאינו משרת שום מטרה ערכית, אלא בא לעזור לארגן כוח אדם בצורה הומוגנית ויעילה למטרת ייצור סחורות.
מאחורי מסחור הזמן נמצא תהליך הרציונליזציה של התרבות והחברה, שלדעתו של מקס ובר עומד בלבה של תרבות הקפיטליזם.
ראה גם: אווה אילוז \ תרבות הקפיטליזם – פרק ט
האוטופיה הרומנטית \ אווה אילוז
אווה אילוז/ “כשהרומנטיקה יצאה לשוק”