מורה נבוכים לרמב"ם

מורה נבוכים לרמב"ם

רקע על הרמב"ם:

ר' משה בן מימון,  הרמב"ם, נולד בקורדובה בספרד בשנת1138. נפטר בקהיר העתיקה במצריים. בן למשפחה של דיינים מיוחסת, הרמב"ם נולד למציאות בה כת מוסלמית קיצונית, באמצע המאה ה12, הגיע לספרד וכבשו את צפן אפריקה והגיעו לספרד, והרגו ואנסו אנשים בכל מקום . המרו את כולם למוסלמים בכוח!

ב1159 אנחנו מוצאים את הרמב"ם במרוקו בעיר פס (צפון אפריקה), התגורר אז עם ר' יוסף אי בן מיגש שהיה רבו של אביו של הרמב"ם. הרמב"ם כותב עליו כשליבו מבהיל בחוכמה.

בתקופה זו הרמב"ם גם רכש ידיעות בהשכלה כללית, קרא בחיבוריהם של חכמים מוסלמים שונים וכך הכיר את הספרות היוונית האתיקה. שנים אח"כ שולח לחכמי העיר מארסי(צרפת) איגרת שבה כותב (על אסטרונומיה ואסטרולוגיה) להם שהוא למד את כל מה שניתן ללמוד על אסטרונומיה ואסטרולוגיה.

בפס- כתב חיבורים שונים כבר אז התחיל לכתוב "מילות הגיון, נחשב כמעט כמו כל החיבורים של הרמב"ם למעט משנה תורה ותשובות שכתב בערבית, כל השאר כתב בערבית באותיות עבריות. הוא היווה בסיס למה שנקרא אח"כ מורה נבוכים.

רקע:

  • הדת היהודית היא דת טוטאלית היא מקיפה את כל תחומי חיינו .

המצב : היהודים אנוסים – להרג או להתאסלם! בהקשר הזה הרמב"ם פוסק שלא לההרג כי זה לא ע"ז.

ע"י יד עיקריו הוא אומר לנו איזה מצוות הוא מייחס אליהם יותר חשובים ואיזה לא..

(קראנו את איגרת אל התלמיד)

הקדמה:

אומר שיש מידע בנושא x מפוזר בכל הספר ולא במקום אחד, א"א לפרט על נושא 1 רק במקום אחד על כל סודותיו.

מדמה את זה לתחושה שבה אנו חושבים שאנו חושבים שאנו יודעים הכל (זה זמן הבזק של ברק) אח"כ הוא כבה, וכבר לא יודעים כלום.  אצל גדולי נביאים האור הזה אינו פוסק, זה עדיין אור של ברק אבל נדמה לך שזה אור כאור יום!

האור הזה= הוא נבואה! היא רמת ידיעת ה', הכרת ידיעת האלוקות.

ככל שרמת הידיעה שלי אינטנסיבית יותר קרובה יותר כך גם ההכרה בידיעת האלוקות!

ה' לא מתגלה לכל אחד שמגיע לרמה גבוהה. אבל רמה גבוהה, בשלות עצמית ועליה בסולם המושכלות יגרום לאדם להבין יותר וכך להעריך יותר את מה שרואים ואת משמעותו והתהליכים בעולם. וזה התנאי הראשון שיכולת להיות נביא .התנאי השני- רצון ה'.

עניין הברק- שכאדם רואה אותו הוא חושב שהוא יודע הכל בוודאות. אדם שהברק מאיר לו פעם אחת יודע סוד, אדם שהברק מאיר לו כמה פעמים יודע כמה סודות.

"קרן פניו של משה"- הוא החזיר אור.- משה היה ברמה נבואית כ"כ גדולה הוא כאילו החזיר את האור של הבורא כמו הירח והשמש..וזוהי דרגת גדול הנביאים…(יש דרגות לשלמות).

  • שמדברים על סודות מדברים במשלים ,ברמזים- ומי שקולט קולט.

משל: באמצעות משל אחד חז"ל רוצים להעביר כמה מסרים, ההתחלה זה סיפור 1 ההמשך זה סיפור אחר.. מי שמלמד דברים בלי משלים ובליחידות- יהיו דברים סתומים וקצרים.

חז"ל: חציו זכאי וחציו זכאי—כך העולם מתנהל ולכן כל פעם אני יכול לזכות/ לחייב את העולם. א"א להתעלם שהמצוות מקנות זכויות, אבל מטרתם נועדה להביא אותנו לשלמות!

וחוכמת הטבע – אחת הדרכים להגיע לחוכמת האלוקות.

טעמי המצוות (בחלק ג' של מורה נבוכים)

עמ' 2 למטה- קודם ללמד ילד את חוכמת הטבע ואח"כ את חוכמת האלוקות, לכן ה' קבע שסיפרו יפתח במעשה בראשית.

עכשיו נלמד את חוכמת האלוקות:

איך הרמב"ם כותב את סיפרו?

בגלל שהדברים האלו כ"כ גדולים, הנביאים דיברו איתנו במשלים.

עמ' 3- מסביר איך כל אחד יקרא את המשלים.( הביסה שבגללה כותב כך)

הבור- לא יקשה עליו, הוא לא יבין את הסתירות =אז הוא לא מתערער.

איש המעלה – א. או שיפרשם כפשוטו =אז תהיה דעתו רעה ויחשב כבור.

                       ב. או שייחס להם משמעות נסתרת = ותהא דעתו טובה על האור , בין אם התבררה לו משמעות נסתרת של האמירה ובין אם לא.

זאת מטרת הספר: להסביר את המשלים הללו כדי להבין את חוכמת האלוקות ושיביאנו לקיים מצוות מעשיות.

גישה 1:הקב"ה נתן לנו את המצוות כדי שחיינו לא יהיו "כנהמא דכיסופא", על קיום המצוות מקבלים שכר והם האינטראקציה ביננו לבין הקב"ה.

גישה 2:"לעולם יראה עצמו חציו זכאי וחציו חייב"

– ע"פ הרמב"ם מטרת המצוות ,ה' נתן לנו אותם כדי לתקן את עצמנו.(כשאנו עוברים עברות זה לא פוגע בשלמות ה'). המצוות נועדו בשבילי, הטוב המושלם,ה', והוא עושה טוב וכל מה שיוצא ממנו טוב—המצוות!

בגלל שהוא הטוב המוחלט- הוא רוצה להיטיב עם בריאותיו, ולגרום לכך שאנו נגיע לשלמות ושנתקן את מצב חברתנו. ע"י המצוות המעשיות!! (בוודאי שהמצוות לא יכולות להיות מצוות אנשים מלומדה)

[יפרט בדיוק איך להגיע לתיקון ולהיות בדרגה גבוהה יותר:אמונות שכליות=טעמי המצוות].

כך מגיעים לחוכמת הטבע , כמו שהתורה עושה פתחה "בבראשית ברא" ולא ה' אלוקינו ה' אחד.

צריך להבין את הדברים בשני מישורים:

ברמה של הפשט+מעבר, המשל- עומד כבסיס להבנת התורה!

                                         המשל לא מדבר על המצוות המעשיות!!

הכוונה במושג משלים- זה כדי להבין את המקרים העמוקים של התורה, ולא כדי לחשוב שהמצוות המעשיות הם אליגוריה כי נק' ההנחה שהערך של התורה , מקרא, נ"ך, הם כ"כ נהדרים!

פרק כ"ו

במאמר ג' החל מפרק כ"ו-מ"ט: הרמב"ם דן בנושא שנקרא מצוות ומה הטעם שלהם.

אבל מתחיל בשאלה עקונית: יש מי שלא שואל כלל.

  • בפרקים שלפני כן: דן הרמב"ם בשאלה: מדוע הוא עשה מה שהוא עשה?(שאלה על איך ה' מנהיג את העולם)

                                                                האם הוא עושה דברים מתוך חכמה?

  • הרמב"ם אומר שה' עושה דברים מתוך חכמה-כי יש לדברים מטרה מסוימת לטובתינו!ולא באופן שרירותי

  • אז הרמב"ם ישאל את אותה שאלה על המצוות- שואל האם יש סיבה שנחפש את טעמי המצוות?
  • אומר שזאת שיטת כולם שלמעשי הבורא יש חוכמה ותכלית!(אך צריך לדעת שיש על כך מחלוקת).

ומתחיל להפריד בין חוקים למשפטים-

חוקים- יש לזה הסבר אך היא נסתרת מאיתנו(פרה אדומה, שעטנז) זה נקרא חוק כי איננו מבינים את התכלית.

משפטים- מצוות שאנו מבינים. (גניבה, רצח)

אלה שמעלתם ברורה להמונים=נקראים משפטים (אומר הרמב"ם שאחת התשובות לכך שה' הסתיר את התשובה מאיתנו זה כדי שלא נזלזל בהם כי לא נבין אותם) ואלה שאין תועלתם ברורה= נקראים חוקים.

מכאן זה משירה-

להשלים בקריאה את פרקים כ"ו- מ"ט. (ללמוד לבד ולדעת את הדברים המרכזיים)

פרק ל"ג-

בפרק ל"ב הרמב"ם דיבר על המצוות שיש להן כמה תכליות, הרמב"ם הוכיח שהמטרה של המצוות היא לתת לאדם דעות נכונות!

בפרק זה חשוב ללמוד אותו שבו אומר הרבמ"ם אם הבורא רצה להנחיל לנו דעות ואמונות נכונות למה לא עשה זאת שיהיה לנו כך באופן טבעי או ניסי.

ואז ניוולד שליחים ומוכשרים???

בפרשת בשלח: "ולא נחם= הנחה אותם אלוקים דרך ארץ הפלישיתים"

                           פן יראו מלחמה ושבו מצריימה.

שואל אבע"ז- מדוע לא נלחמו ישראל במצריים בים סוף?

תשובה: לא יתכן שעבד ילחם באדונוץ ולכן הקב"ה סובב את בנ"י  40 שנה במדבר כדי שהמנטליות תשתנה כדי שיוכלו להכנס לא"י ולהלחם שם כשיצטרכו.

הקב"ה לא משחק עם הלב אלא נותן לנו להתמודד ולהסדיר את האמונות .

"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" – את הלב הקב"ה משיר לנו ולא מתעסק איתו.

לב- זה המהות, זאת הנקודה המרכזית, המהות הפנימית.

הקב"ה רוצה שנתמודד למרות שיכול לתת לנו את זה באופן ניסי/טבעי .

אחרי האמונה עומדת עשיה ועומדת התמודדות.

המטרה- להתמודד לששנות ולרכוש דעות בעצמנוץ

דבר נוסף, להניע איזה מנגנון ליצור דפוס של נטישת התאוות.(לדוג':מה שיאכל ומה שלא..)

ע"פ הרמב"ם- רוב התאווה זה ב:1. אכילה ושתיה  1.במשגל.

(2 נושאים מרכזיים יש בקדושה- מאכלות אסורים וביאות אסורות = התאוות האלו מבטלות את השלמות של האדם וגורמות לו לרצות עוד ועוד תאוות…)

ערמה- הקב"ה נהג בערמה ונתן לנו מצוות על מנת שנחשוב על דברים אחרים, למשל: להרוג בן סורר ומורה- זה דבר מוזר משום שאנו יודעים שאפשר לעשות תשובה. הסיבה לכך: אומר הרמב"ם כדי להרחיק את האדם מהתאוות משום שבן סורר ומורה הוא נער ששותה כמויות יין ואוכל הרבה בשר .

מטרת התורה והמצוות-לעצב את האדם שיגיע לעדינות! ולמאור פנים= נוח לבריות,ושלא יהיה גס לאנשים שיהיה האדם מסוגל לחזור בו ולהתנצל.

לאחר טיהור המעשים וניקוי הלב צריך ניקוי חיצוני.

אך אם אדם מבחינה חיצונית נקי אך בתוכו מושחת , עליו אומר הרמב"ם-תכלית הגנאי!

פרק ל"ד:

האם אפשר לבוא ולומר – "לי התורה לא מתאימה?" "עליי זה לא משפיע?"

–        התורה מתייחסת לכלל יש מצוות שעוזרות לפרט מסויים ויש מצוות שעוזרות פפרט אחר.

אין דבר כזה שהתורה לא מתאימה אך יש מצוות שניתנו למטרה מסוימת וזה לא יתאים לאדם מסוים משום שהתועלת שלו הוא לכלל ולכן צריך לקיים לטובת הכלל אין זה פוטר את האדם מקיום מצוות!!

המצוות נועדו להביא את האדם לחיי העולם הבא  ואנו צריכים לעשות את כולם משום שאין אנו יודעים מהי המצווה שתביא אותנו לחיי העולם הבא.

לא כל פרט בכל מצווה מתאים לכל אדם לשם כך הרבה הקב"ה מצווה כדי לזכות את ישראל.

מכ"ו- ל"ב:

הרמב"ם מדבר על טעמי המצוות באופן כללי- האם יש למצוות טעמים?

למה הרמב"ם כתב את מורה נבוכים?(מצוין בהקדמה)

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: