אנתרופולוגיה של הדת: כיצד להגדיר דת?

אנתרופולוגיה של הדת: כיצד להגדיר דת?

מתוך: אנתרופולוגיה של הדת

כיצד ניתן להגדיר דת? נבחן מספר הגדרות אינטואיטיביות ואקדמיות:

האמונה ביצורים רוחניים–  מתאים להגדרה של דת?

רעיונות ופרקטיקות המוליכות מציאות מעבר לזו שנגישה לחושים– אם מדברים על לאום כדת אז ניתן לומר שזה מאד נגיש לחושים. יש הרבה סממנים ופרקטיקות.

מרכוז האמונות ודפוסי ההתנהגות שבאמצעותם מנסים הבריות להתמודד עם בעיות חשובות אשר אינם מנסים לפותרן באמצעות השיטות הטכנולוגיות הידועות לנו- מלינובסקי טען כל פעם שהמידע הזמין לאדם לא יכול להסביר משהו- נכנסת הדת (טקסי הפחתת חרדה).

אז הנה הפתרון, למה זה קרה? אסון ורסאי, לדוגמא- למה זה קרה לנו? מנסים להבין, שאלות כאלו שהמדע לא יכול לענות (באופן אישי, לא רק למה זה קרה, אלא למה זה קרה לי ולא בחתונה שהייתה אתמול) היא גם תשובה שהיא קשורה לאדפטציה. אדם מחפש פתרונות כדי להתגבר על מכשולים. על פי גישה זו הדת היא אחד הפתרונות לאיך להתמודד עם הסביבה, כאשר הטכנולוגיה היא מוגבלת.

הרחבה של שדות יחסים של בני אדם מעבר לחברה האנושית כך שבני אדם יראו עצמם ביחס של תלות עם אחרים לא אנושיים– אפשר לייחס ליהדות. לתבוע את חברת הבנייה של האולם, או לזעוק לאלוהים (טא-טא). תשמור או תקבל עונש.

מאמצי האדם לרצות ולפייס כוחות נעלים ממנו השולטים על פי אמונתו במהלכי הטבע בחיי האדם– יחס אישי, פיקוח, לרצות ולפייס, לאדם יש שליטה הוא לא רק תלוי, יש מעשה שהאדם יכול לעשות, הפעילות של האדם היא דבר שעוזר לו, הוא חלק מהדת. הוא לא סתם יישות. כאן מדובר בעיקר על מעשים, לא יכול לשבת ולהאמין בבית אלא חייב לקיים מצוות.

האופיום של ההמונים (ההגדרה של מרקס לדת) מקבלים יותר בהבנה את מה שקורה, מרגיע. משמר את המעמדות/ פערים/ כל הדברים הכרוכים סביב סבל האדם הנגרם על המאבק המעמדי, שגורם לאדם להיות מדוכא, כדי שהאדם לא ייקח אנרגיות ויפעיל אותם לשינוי הסדר הקיים, השליטים מביאים את הכמרים ואלו מספקים להם תנחומים מהעולם הבא. רק תהיה אזרח צייתן/ איכר עמל, נכון שאתה סובל אך שכרך גדול ותקבל אותו בעולם הבא.

אלוהים רצה שתיוולד בתור עבד, זו הקארמה שלך. האופיום מכהה את החושים אך עוזר להתגבר על סבל, מטשטש את התודעה של האדם, התודעה המעמדית וגורם לו לקבל את השמחה שלו מהסם הזה במקום להתרכז במאבק האמיתי.

ההרגשות המעשים והפולחנים של בני אדם בודדים בבדידותם במידה שהם תופסים את עצמם כעומדים בקשר ממה שהם תופסים כנשגב– וויליאם ג"ימס, פסיכולוג של הדת, מחפש במרכז את החוויה, לפי ההגדרה הזו אם נרצה, עשרה אנשים יכולים להתפלל את אותה תפילה, להשתתף באותו הפולחן, כששלושה מהם דתיים והאחרים לא, היות וזה תלוי בחוויה של האדם כפרט. אדם עצמו מרגיש את הנשגב ממנו ולכן מה שהוא עושה, הרגשות וכתוצאה המעשים שעושה, כשהוא חושב על כוח נשגב שעומד מולו- זה הדתי. הגדרה מאד פסיכולוגית, לא במובן המפרק אלא מה קורה בחשיבה של האדם, מה הוא מרגיש? זה הדבר הקובע.

כמובן, על פי ההגדרה הזו, השאלה "אתה דתי?"- תיענה בתשובה ארוכה ומייגעת.

בכל חברה אנושית מתקיימות שתי תפיסות טבע שונות ומנוגדות- הנטורליסטית באה לידי ביטוי בטכנו' והפכה לתפיסה השלטת במאה ה-20, השנייה- הספיריטואלית באה לידי ביטוי סמוי במיתוס או בדת ולעיתים באה לידי ביטוי באופן גלוי בפילוסופיה, ההגדרה אומרת שיש להפריד את העולם לשני תחומים- המדע, ותפיסת עולם אחרת. שתיהן מנוגדות ומשתייכות לתחומים שונים, המדע מספק הסברים לתחום של תופעות, הדת גם נותנת הסברים אך בכלים שונים לתופעות.

מערך של סמלים, הפועל לכונן מניעים או מצבי רוח קולניים וארוכי טווח בין בני אדם על ידי ניסוח תפיסות ולהלבשתן בהילה של עובדתיות המשכנעת אנשים שאותם מצבי רוח הם ממשיים בהחלט– הגדרה של קליפורד גירץ. קודם כל הדת היא מערך של סמלים, לא דבר שאדם חווה בראש שלו אלא כמו כבשים וקריצות עין, מסרים שבני אדם מעבירים אחד לשני. כשאני קורץ למישהו- אין לי משהו בעין אלא מה אני מעביר. הפרשן הטוב ידע להבחין בין מצמוץ לקריצה. הדת היא דבר פומבי, לא נעשית בראשינו אלא במה שאנחנו עושים באופן חיצוני. הסמלים הם עמוקים, גורמים למצבי רוח ומעוררים בנו מניעים שאנו פועלים על פיהם. בניגוד לעמידה על שפת הגרנד קניון כשאתה אומר "וואו" אלא אם תשנה את חייך ותעבור לגור בגרנד קניון, כי הם לא ארוכי טווח.

הדת עושה יותר מזה, אומר גירץ, היא לא רק גורמות לנו להרגשות ומניעה את פעולותינו, אלא עושה זאת על ידי ניסוח תפיסות כוללניות של היקום, תעשה כך כי כך העולם ברא אותך ואת היקום, יש את ההיסטוריה וכו', מתוך המציאות הזו, זה הוביל למצב בו אתה רואה שישו התגלה אלייך, חשת את זה וזה שינה את חייך.

התפיסות האלו על היקום, על איך שאלוהים ברא את היקום, מקבלות כל כך הרבה עובדתיות שאנשים משוכנעים שמצבי הרוח שלהם אינם אקראיים, זה באמת ישוע/ או אחד אחר, אלא זה חלק מהתוכנית של אותו כוח עליון, הוא אנושי/ קיים, בהחלט.

יש הגדרה מאד כביכול מופשטת אך שאומרת לנו משהו חשוב בגלל שהגדרה זו שנגיע אליה, מנסה לקשר, ההקפדה מצד אחד לבין הקשר מצד שני, האמונה בכוחות על טבעיים מצד אחד והצורך להתנהג על פיהם מצד שני. הבנה שכלית שאומרת שכך וכך נברא העולם, לבין תחושה אמוציונאלית עמוקה שאומרת- הנה, כך אני באמת מרגיש את הדברים.

מכלול ההגדרות האלו מכוונים אותנו לגישות שונות לדת. שיתבססו על הגדרות כאלה.

מהות הדת- על ידי שאלה בנושא הקדושה.

באיזה מידה, כשאנחנו מדברים על הנשגב, איפה אנחנו מוצאים את זה?

מהם הדברים שהם קדושים? שבת, בית כנסת, חיים, אדמה. בכל הדברים האלו, אם הדת שווה לקדוש, אז השאלה היא מה מגדיר את הדבר הדתי בניגוד לדבר שאינו דתי, באיזו מידה מעצבים ימים- עיצוב וקיצוב הזמן, מתחמים- בית כנסת, ארץ חפצים- תנ"ך, בני אדם, אולי של חיים? האם כל חיים הם קדושים? האם חיים של אחר שווים לקדושתם בשלך?

האם הקדוש הוא אינהרנטי בחפצים מסוימים ומגביר את הדת, או שקדושה היא חוויה סובייקטיבית?

משם, נעבור לשאלה- למה אדם פרטי צריך את הדת? מה היא עושה עבור בני אדם? איך התחילה הדת? למה בכל חברה יש קיום של ישות שמעבר לאדם שעונה על הצרכים שלו?

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות