מבוא למקרו כלכלה: חשבונאות לאומית

מתוך: סיכומים במנהל עסקיםמקרו כלכלה

חשבונאות לאומית מסגרת שכוללת שיטות טכניות שונות, שמאפשרות למדוד משתנים מאקרו-כלכליים, פעילויות מאקרו-כלכליות עפ"י כללים ברורים.

המשתנה החשוב ביותר: התוצר לאומי גולמי (תל"ג) – GNP.

זהו הערך הכספי של סך הייצור שמייצר המשק בתקופה מסוימת.

זהו סך המוצרים הסופיים שמייצר המשק אשר נמכרים עפ"י מחירי השוק שלהם.

מוצר סופי – מוצר שנמכר במחיר השוק ואשר לצורך ייצורו השתמשו במוצרי ביניים אשר משפיעים על ערכו הסופי.

כדי לחשב נכון את התל"ג מחשבים רק את הערך של המוצר הסופי.

בנוסף יש להימנע מ-3 מצבים:

א.         מרישום כפול של מוצרים ושירותים.

ב.         מרישום מוצרים שנרשמו בעבר.

ג.          מרישום פעולות פיננסיות טהורות.

מוצרים שנרשמו בעבר – להתייחס לדברים חדשים, רישום מוצרים חדשים.

הימנעות מפעולות פיננסיות טהורות – התייחסות לתשלומי העברה (העברות חד-צדדיות) ובהם מדובר על כל התשלומים שמועברים לציבור בד"כ ע"י המוסד לביטוח לאומי וכוללים: פנסיות, מענקי לידה, דמי אבטלה, קצבאות וכו'. בנוסף ישנה התייחסות למכירות של ני"ע ואג"ח מגורם א' לגורם ב'. אם גובים עמלה בגין המכירה – היא כן תרשם בתוצר.

שיטות לחישוב התל"ג:

1.         חישוב התוצר ייעשה עפ"י סך ההכנסות של כל המשתתפים בתהליך הייצור.

            מי שמשתתפים בתהליך הייצור הם: גורמי ייצור (עבודה, הון, קרקע, יוזמה).

            ההכנסות הן ברוטו (לפני ניכוי ההכנסות ממיסים ישירים נטו TD).

            המיסים הישירים הם: מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות ומס חברות.

            עבודה (W): ההכנסות של העובדים.

הון: ריבית, רווחים

קרקע: הכנסה מקרקע (רנטה).                   R

יוזמה

הכנסה לאומית   NI = R + W

            (N) ההכנסה של המשק במחיר גורמי הייצור.

.D + Ti + R + W = GNP  תל"ג

Ti – הכנסות ממיסים עקיפים נטו. מיסים על שירותים כגון: מע"מ, מכס, בלו, מס קנייה. מההכנסות ממיסים עקיפים מנכים סובסידיה.

            D – פחת. ירידת ערך כתוצאה משימוש במכונות, מבנים וציוד – כלומר, במוצרי הון.

D – GNP = NNP תוצר לאומי נקי

2.         חישוב התוצר נעשה עפ"י סך השימושים שנעשים בתוצר הזה.

M – X + G GI + C = GNP  תל"ג

C – צריכה פרטית – אלה הן סך המכירות של הפירמות למשקי הבית שהן בעצם סך הקניות של משקי הבית מהפירמה.

א.         צריכה פרטית של מוצרים מתכלים – מוצרים שאורך חייהם קצר מאוד. לדוגמה: מזון, בגוד, בידור.

ב.         מוצרים בני קיימא – לדוגמה: מוצרי חשמל, ריהוט, מכוניות וכו'. אלו הם מוצרים שאורך חייהם ארוך יותר.

            *          רכישת דירות חדשות מופיעה כחלק ממוצרי ההשקעה.

GI – השקעה גולמית – השקעה שכוללת בתוכה את מרכיב הפחת. מדובר בתוספת שחלה במשק במבנים, במכונות, בציודים שונים ובמלאים של מוצרים וח"ג. אם התוספת חיובית – ההשקעה במשק עלתה, ולהיפך.

            הגורמים שמשפיעים על ההשקעות במשק:

            הפירמות – ההשקעה של הפירמות נקראת Ip.

            הממשלה – ההשקעה של הממשלה נקראת Ig.

I = GI – D.

GI = Ip + Ig

G – הצריכה הציבורית – אלו הן הוצאות הממשלה למימון פעולותיה השוטפות. זה כולל שכר עבודה של עובדים במשרדי הממשלה, רכישות שוטפות של הממשלה.

            X – ייצוא של סחורות ושירותים.

            M – ייבוא של סחורות ושירותים.

D – GNP = NNP  תוצר לאומי נקי

            *          אם ההפרש ביניהם חיובי זה אומר שיש עודף ייצוא.

            *          אם ההפרש ביניהם שלילי זה אומר שיש עודף ייבוא.

            כל פעילויות סחר החוץ של מדינת ישראל נרשמות במסמך שנקרא: מאזן התשלומים.

            נהוג לרשום את המשוואה כך:

X + G + GI + C שימושים מקומיים = M + GNP

 

שימושים

מקורות

C

GNP

GI

M

G

X

=

=

            *          ממשוואה זו נגזר דו"ח מקורות ושימושים.

משתנים מאקרו-כלכליים נוספים הנגזרים משיטות החישוב של התוצר:

א.         החיסכון הלאומי, חיסכון של המשק – S – אותו חלק מתוך התוצר שאינו משמש למטרות של צריכה. כלומר, החלק שנשאר מתוך התוצר לאחר שניקינו את מרכיבי הצריכה.

NNP = y

G – C – y = S

                                                ¯

                               M – X + G + I + C

(M – X) + I = S

כאשר יש עודף ייצוא                                                        משוואת היווי ההון של המשק.

חיסכון המשק שווה להשקעה של המשק במשק ועודף הייצוא. כלומר, המקור העצמי של המשק זה החיסכון שלו.

I = X – M + S

ברמת חיסכון של המשק, הוא יכול להשקיע גם בתוכו וגם מחוצה לו.

                                                                                    כאשר יש עודף ייבוא

השקעה = חיסכון + עודף ייבוא.

כלומר, חיסכון המשק קטן מדי כדי לבצע את ההשקעה ולכן מצרפים את העודף של היבוא. כאשר עודף הייבוא גדול מדי – המשק מסכן את עצמו כמו אדם שקונה דירה והחיסכון שלו לא מספיק, אז הוא לוקח הלוואה, ואם היא גדולה מדי האדם בסיכון.

דו"ח היווי הון     ¬        חיסכון   השקעה              חיסכון   השקעה

                                      S           I                       S          I          

                                                M-X                X-M               

                                                   =          =                      =          =

                                                    עודף ייצוא                     עודף ייבוא

            ממה מורכב החיסכון הלאומי (S):

S = Sp + Sg + SB

            SP – חיסכון פרטי (משקי הבית).

            Sg – חיסכון ציבורי ממשלתי.

            SB – חיסכון עסקי (פירמות).

            SB חיסכון עסקי (פירמות): הרווחים הלא מחולקים שהפירמות החליטו לא לחלק אותם.

TI + TD = T

G – T = SG

            SG חיסכון ממשלתי (ציבורי):

            G זה ההוצאות השוטפות של הממשלה.

            –           הפרש חיובי ¬ עודף בחלק השוטף של תקציב הממשלה.

            –           הפרש שלילי ¬ גרעון בתקציב השוטף של הממשלה.

            –           הפרש אפס ¬ איזון בתקציב.

C – yD = SP

SP חיסכון פרטי:                                    החיסכון זהו אותו חלק מתוך ההכנסה הפנויה (yd) שלא הוצע לצריכה פרטית (C).

           

ההכנסה הפנויה הכוונה להכנסה הסופית שנשארת למשקי הבית לאחר מיסים, עפ"י נוסחה זו

SB – T – y = yd

הערות חשובות:

1.         קיימת אבחנה בין תוצר נומינאלי לתוצר ריאלי. כל החישובים שעשינו עד עכשיו נעשו עפ"י מחירי השנה השוטפת לגביה מתייחס החישוב, אלו תוצר נומינאלי.

תוצר ריאלי זה תוצר נומינאלי מנוכה מהאינפלציה, כאשר האינפלציה מבטאת את רמת השינויים במחירים במשק. המדד המרכזי שמתייחס לאינפלציה הוא מדד המחירים לצרכן – CPI. התוצר הריאלי מאפשר לבצע השוואה כמותית בין שנים ולאו דווקא השוואה שקלית, כי בכל שנה ערך השקל שונה.

2.         ההתייחסות היא לא רק לתל"ג ולתל"ן, אלא לתוצר המקומי הגולמי GDP (תמ"ג) ולתוצר מקומי נקי NDP (תמ"ן). ההתייחסות החשובה ביותר היא לשני אלה.

התוצר הלאומי זה התוצר של כל גורמי הייצור ששייכים למשק גם אם הם מועסקים מחוץ למשק.

התוצר המקומי זה התוצר שמיוצר במקום מסוים – נניח תוצר מקומי של ישראל נוצר בתוך גבולות מדינת ישראל. בחישוב התוצר המקומי כוללים הכנסות שיש לגורמי ייצור זרים מהשוק המקומי (עובדים, גורמים שהשקיעו בארץ ויש להם תמורה) ואתה מפחית גורמי ייצור בחו"ל.

3.         אי דיוק של התוצר כמודד רווחה: האי דיוק נובע מ-3 סיבות:

א.         התעלמות מייצור ביתי – לדוגמה, אין תמורה עבור עבודה של עקרת הבית ולכן זה לא מבוטא בתוצר.

ב.         התעלמות מהשפעות חיצוניות שליליות בייצור ובצריכה – נזקים סביבתיים שונים לא מקבלים ביטוי בתוצר שכן זה מוריד מאיכות החיים.

            ג.          התעלמות מפנאי – שעות שהתפנו אינן מקבלות ביטוי בתוצר (חלק מהשעות).

4.         ניתן לחשב את התוצר גם לפי סך הערכים המוספים של כל הפעילויות במשק.

            השיטה נקראת: הערך המוסף.

אריסטו על הדבר הכי טוב שיש

מה מניע את הפעולות שלנו, למה אנחנו שואפים לדברים טובים ומהו הטוב הגבוה ביותר שאליו ניתן לשאוף. אריסטו על מה שחשוב בחיים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: