קראטה דו: שורי-טה ונאהא-טה

שורי-טה ונאהא-טה

בשל הסודיות בה נאלצו להיערך אימוני הטה, לא קיימות ראיות המעידות על סיווג ברור של הסגנונות והסוגים השונים של הקראטה במהלך שנות היווצרותו במאה ה-18. אולם, בהדרגה חולק הקראטה לתוך שתי קבוצות או סוגים עיקריים – שורין-ריו (Shorin- ryu) או שורי-טה (Shuri-te) ושוריי-ריו (Shurei-ryu) או נאהא-טה (Naha-te). שורין-ריו התפתח סביב שורי וטומרי (Tomari), בעוד ששוריי-ריו הגיע מסביבות נאהא.

גיצ'ין פונקושי (Gichin Funakoshi) המנוח, בספרו קראטה-דו קיוהן (Karate-do Kyohan) לימד את המאפיינים של שני סגנונות הקראטה והעיד כי הם התפתחו מתוך דרישות פיזיות שונות[1] . פונקושי אמר כי

שורי-טה או שורין-ריו היה זריז ומהיר בתנועותיו, ובכך טוב לביצוע בידי אנשים קומה נמוכה שמטרתם הייתה שליטה בפעולות מהירות. על נאהא-טה או שוריי-ריו, מצד שני, הוא ממליץ בעבור אנשים גדולים וכבדים יותר.

אולם, לדעתו של המחבר, הבדלים בשיעור קומה ואישיות אינם חשובים בקראטה. לעומת זאת, המהות של הקראטה שוכנת בתהליך בו פרטים מקיימים את המאמץ העליון בניסיון ליצור כוח חסר גבולות על ידי ניצול של חוכמה אמיתית. אומנויות הלחימה נוצרו מהאינסטינקט של שימור-עצמי, וכוונתם הסופית היא לבנות אדם מאוזן היטב בעל דעת וגוף שלמים דרך אימונים מתמשכים. כאן שוכנת רוח הקראטה-דו.

ההבדלים בין שורי-טה ונאהא-טה שוכנים בתנועות הבסיסיות ושיטת הנשימה. הגישה הבסיסית בשורי-טה נובעת מצורות אימון מסוימות הקשורות לתנועות טבעיות. למשל, תנועת הרגל, כפי שמוצגת בתרשים 1., היא קו ישר כאשר מונעת הרגל קדימה או אחורה. מהירות ותזמון נכון הם הכרחיים באימון של בעיטות, חבטות ומכות. הנשימה נשלטת באופן טבעי במהלך האימונים. אין צורך באימון נשימה מלאכותי בכדי לשלוט בשורי-טה.

נאהא-טה מאופיין בתנועות היציבות והמושרשות כפי שמוצג. שלא כמו התנועות בשורי-טה, הרגליים נעות לאט למדי על קו בצורת חצי-סהר. בקטה של נאהא-טה ישנה דרך קצבית אך מלאכותית של נשימה בהתאמה לכל אחת מן התנועות. בהשוואה לתנועות של שורי-טה, נראה כי חסרה לנאהא-טה זריזות ומהירות בביצוע הקטה. שתי האסכולות, אולם, חולקות את הגורם המשותף של השקפה אך ורק על עמידות טבעיות.

נאהא-טה מתחלק לשני סגנונות – גוג'ו-ריו (Gujo-ryu) ואואצ'י-ריו (Uechi-ryu). שורי-טה מתחלק לשלושה סגנונות – שניים נקראים שורין-ריו והשלישי נקרא מטסוביאשי-ריו (Matsubayashi-ryu) אני עוסק בסגנון המטסוביאשי של שורין-ריו. מטסוביאשי-ריו נקרא גם שורין-ריו. תלמידים רבים פעמים רבות מתבלבלים מכיוון שמשתמשים במושגים בהחלפה. האמת היא כי שניהם נכונים, מכיוון שניתן לקרוא את הקנג'י (Kanji- אותיות) הלקוחות מהשפה היפנית, כמו גם מזו הסינית. לפיכך, ניתן

לקרוא את האותיות שמשמעותן עץ אורן כ-matsu או כ- sho, והקריאה של יער יכולה להיות או hayashi (ישנו שינוי פונטי של "h" ל"b") או rin. לרוב, מתייחסים לסגנון שלי כשורין-ריו. כאשר יש צורך בהבדלה ברורה בין הסגנון שלי וסגנונות אחרים ממשפחת השורין, אז הוא נקרא מטסוביאשי-ריו.

שיר עם אוקינאווי עתיק קורא "אפילו שאנו פונים בדרכים שונות בכדי להעפיל על ההר המיוער, כל אחד מאיתנו יכול להשיג את המטרה ולהעריך את הירח כאשר נגיע לפסגה". כך נוכל להשיג את אותה המטרה בכל דרך לימוד של קראטה-דו בה נבחר. המטרה אינה משתנה בין הסגנונות. במעמקי הפילוסופיה שלהם, הם חולקים משמעות משותפת.

מהות הקראטה-דו האוקינאווי

היסטוריה קצרה של קראטה-דו

אומנות הטה

שורי-טה ונאהא-טה

פופולריזציה של קראטה

התמודדות הקומיטה

השפעות שיטת הטורנירים

המלצות ללמידה

II:

מרשם לבריאות

תובנות של אראקקי

השראה מקיאן

התפתחות קומיטה תחת מוטובו

III: מחשבות על מומחיות בקראטה-דו

כללים ברכישת השליטה

הכללים של קראטה-דו מטסוביאשי- ריו

גישות לשימור באימוני קראטה

האתיקה של הדוג'ו

עצות לאימון

IV: פירוש הקטה של קראטה-דו מטסוביאשי-ריו

תנועות בסיסיות

קמאקטה (עמידת היכון)

טאצ'יקטה (עמידות)

סמקטה (טכניקות תקיפה)

אוקקטה (טכניקות חסימה)

קריקטה (טכניקות בעיטה)

תנועות ביניים

V: תנועות רצף של 18 הקטות

VI: על קומיטה (לחימה)

VII: קובוג'וטסו (אומנות כלי נשק עתיקים)


[1] Gichin Funakoshi, Karate-do Kyohan (Tokyo, Kobundo book company, 1935). פונקושי היה המייסד של אגודת הקראטה היפנית.

עוד דברים מעניינים: