כלכלת ישראל: מעורבות הממשלה במשק הישראלי

כלכלת ישראל: מעורבות הממשלה במשק הישראלי

מתוך: מנהל עסקים: כלכלת ישראל – סיכומים

כידוע בכלכלה יש חלוקה בין המגזר הפרטי לציבורי. מה קורה אם המדינה לא מתערבת במגזר הציבורי?

השוק מתקיים בעקבות ההיצע והביקוש. שני הגורמים האלו מתדיינים אחד עם השני בתחום המחיר. למוצרים השונים יש מטרות שונות ומחירים שונים וכך השוק מתנהל.

אך לשוק יש גם בעיות. בתור התחלה, הוא נוטה ליצור פערים- מי שיש לו קונה, ומי שאין לו לא קונה. אם מדובר במוצר לא חיוני, לא נורא. אבל אם מדובר במוצרים חיוניים, המדינה מתערבת בשוק, לפי עקרונות ההוגנות החברתית.

הוגנות חברתית-מושג ההוגנות מבטא תהליכיות (לעומת 'צדק')- אין אמירה לגבי התוצאה, אלא לגבי הגישה. ומהי ההוגנות? יש ששומרים "כפי יכולתו" (קפיטליזם) ויש שיגידו "לפי צרכיו" (סוציאליזם). רוב המקומות מסכימים על איזשהו תמהיל באמצע, בין סוציאל-דמוקרטיה, או ליברליזם נאור. זוהי "הדרך השלישית"- הייצור הוא במערכת של שוק, מערכת עסקית לא בבעלות המדינה, וההממשלה מתערבת בעניין החלוקה. המדינה מתערבת כדי להגדיל את ההוגנות.

נוסחת ההתערבות מתבססת על "מסך הבערות" של ג'ון רולס. מסך הבערות אומר שהמדיניות צריכה להיקבע ע"י אנשים ש'נמצאים מאחורי מסך' ולא יודעים מה מצבם בעולם. זה טוב מפני שבמקרה כזה הוא ירצה לקל החלטה שתיתן מקום לכישורים, אך הוא לא ירצה לקחת את הצ'אנס שאם הוא שייך לקבוצה שונה או חלשה, ינתן לו צ'אנס והוא יוכל לקבל רשת ביטחון. נראה כי רוב המדינות בעולם פועלות לפי גישה זו. אמת מידה לדמוקרטיה היא ייצוג לכל קבוצות האוכלוסייה.

סיבה נוספת להתערבות, בנוסף ל"הוגנות החברתית". ישנה בעיה של 'כשלי שוק'.

כשלי שוק: אם עולה הביקוש למוצר כלשהו, כך גם מחירו עולה. לכן, ספקים רבים מצטרפים ומספקים שירות זה, ומתאזן המחיר. הכשל הוא כשהמחיר לא מבטא את מצב השוק. יש ביקוש, אך המחיר לא עולה. יש היצע, אך המחיר לא יורד. ועוד ועוד. ישנם סוגים שונים של כשלי שוק, שהמשותף להם הוא שיש משהו שמפריע למחיר לשקף את הערך הנכון של המוצר.

כשלי שוק- המחיר לא משקף את היחס הנכון בין ההיצע לביקוש.

כשלי השוק השונים:

–        השהיית מידע– התקשורת בין המציע לבין המקבל מאופיינת בחיכוך. כדי שמנגנון ההיצע והביקוש יעבוד כראוי, על התקשורת להיות סדירה ותקינה. כשלים בתקשורת יביאו לכשלים במנגנונים. פעולתו התקינה של השוק מחייבת שכל השחקנים, מוכרים וקונים, יהיו בעלי מידע מלא על כל המוצרים והמחירים. בפועל, תמיד קיימת השהיה כלשהי של מידע, אך היום פחות מבעבר בזכות האינטרנט. מסיבות שונות, המידע לא עובר כראוי. אחת מן הבעיות הנוצרות מהשהיית המידע היא עודף ההיצע, שהוא חמור מעודף הביקוש. כדי למנוע בעיה זו, המדינה מגדירה מכסות ייצור.

עודף ההיצע יוצר משבר אצל היצרנים, חקלאים למשל. שכבר השקיעו משאבים על מנת לייצר מוצר אחד, שאין באמת צורך בו. הצבת המכסות למעשה מונעת מצב זה. עודף היצע יכול למוטט את כל השוק, המשקיעים נותרים חסרי כל, ועובדיהם נותרים ללא עבודה, ואלו לא יכולים לרכוש שירותים אחרים.

התמודדויות:התערבויות נוספות שנעשות על ידי המדינה על מנת למנוע מצב זה- הרשות לניירות ערך, המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח. המפקח על הבנקים מוודא ששום גורם לא לקח הלוואה גדולה כל כך, שאם הוא לא יצליח להחזיר אותה הבנק יקרוס. המפקח על הביטוח מוודא ששום חברה לא עשתה השקעה גדולה כל כך שאם היא תיכשל זה יסכן את הפנסיה של העובדים. הרשות לניירות ערך תפקידה לשמור על האינטרס של הציבור בתחום זה. גם הלמ"ס היא גוף בתחום הרגולוציה- תפקידה להעביר מידע לציבור ולמדינה.

ב-2008 היה עודף היצע של המשכנתאות. המשכנתא היא הלוואה שהבנק קונה מאיתנו, ששווה פחות מהבית. לבנק למעשה יש אינטרס לתת משכנתאות, כי הרווחים שלו נובעים מהריביות. ב-2008 נתח המשכנתאות גדל מאוד, החלק שלהן מהבית גדל מאוד, וגם וויתרו על ביטחונות כאלו ואחרים. מעל המשכנתאות הרגילות, בוצעו עוד ועוד השקעות נוספות, כנגזרת מההשקעות הראשוניות, עד שנוצר עודף היצע של בתים, ערכם ירד, ולא היה איך להחזיר את ההשקעות הנוספות.

משכנתאות זה כלי ששימוש ממשלות גם בישראל וגם בעולם, על מנת להיטיב עם העם. האפשרות לתת משכנתא כדי שאנשים יוכלו לקנות בית, זוהי מדיניות מכוונת מלמעלה. כשמשבר המשכנתאות תוקף את אמריקה, זה קורה בהפתעה גדולה- כי כביכול זהו שוק מווסת מאוד. אך האמריקאים לא שמו לב לגלובליזציה. הגופים הרגולטורים הם מקומיים, של המדינה, אך הם לא מתייחסים לנתוני החוץ- מה לגבי אדם חיצוני שמשתמש במוצרים. לאחר מכן, כתשובה לגלובליזציה, הוחלט שהרגולציה תיעשה ברמה העולמית.

–        מונופול- לשוק יש נטייה להתכנס למונופולים, ללא התערבות, במשך זמן יש מעבר של חברות קטנות אל תוך חברות גדולות. כתוצאה מהמונופול המשוואה של ההיצע מול הביקוש נפגמת, ולא משפיעה על המחיר בצורה הנכונה. המונופול קובע את המחיר. לצד המונופולים, קיימים גם הקרטלים.

–        קרטל- כאשר שתי חברות או יותר מתאמות מחירים. בשני המקרים התוצאה זהה- לא קיימת תחרות והמחיר לא מושפע ממנה. הבעיה העיקרית של שתי תופעות אלו- הקהל מקבל מוצרים לא טובים במחירים גבוהים. בנוסף, תופעה זו מורידה את החדשנות ואת השאיפה להתקדמות.

בתגובה למונופול עומד "הממונה על ההגבלים". אם הבעיה היא מונופול- הממונה יכול להחליט על פירוק, או להכריז על פיקוח על המחירים, הממונה קובע את המחירים. הממונה גם יכול לתבוע את החברות החשודות בתיאום- קרטלים.

היום קיימת תופעה חדשה- ריכוזיות. קבוצה אחת יכולה להחזיק במספר חברות בתחומים שונים, שיחד יוצרת ריכוזיות- ככה אדם מסוים יכול לשלוט במשק בתחומים שונים וכך להשפיע על המחירים. דוגמא: האחים עופר.

הממונה מטעם המדינה נועד למנוע הגבלים. ההגבלים יכולים להיות חוזים קובלים, ההיתר למכור תרופות רק בבתי מרקחת למשל. כיום הוחלט למשל לאפשר מכירת תרופות ללא מרשם גם לא בבתי המרקחת, דבר שהביא לירידה במחיריהן.

דוגמא נוספת היא הסדר במדפים בסופרמרקטים הגדולים, על הממונה לבדוק ולוודא שאין הסכמים הנוגדים לדברים האלו. אלו הם הסדרים קובלים.

תפקיד הממונה להגביל את החזקים. הוא מחפש למשל חוזים קובלים וכל סוג של חסמים מבחינת שוויון והוגנות ואוסר עליהם. למשל אי שוויון באפשרות לבדוק חוזה שנחתם, חוק האותיות הקטנות החדש.

הממונה על ההגבלים פשוט מחפש את המציאות הלא הוגנת ואוסר על קיומה.

• מונופסון- חברה שיש לה צרכן יחיד. למשל, מירס-צה"ל. פז-דלק לצה"ל.

–        מחסור בטובין ציבוריים– טובין שאי אפשר לגבות עבורם מחיר יחסי לשימוש (כגון מגדלור) לא יסופקו ע"י השוק. אלו הם טובין ציבוריים טהורים- וטובין אלו לא יסופקו ע"י השוק, משום שהיזמים אינם יכולים לקבל תמורה הולמת להשקעתם. גם טובין שההשקעה בהם גדולה מאוד וההחזר איטי (כבישים, נמלי ים, שירותי חינוך ובריאות) אינם מושכים יזמים פרטיים (אלא אם כן הם ניתנים לאוכלוסייה מצומצמת המסוגלת לשלם תמורתם מחיר גבוה). המדינה מקבלת עליה את אספקת הטובין הללו.

קיימים גם טובין ציבוריים לא טהורים– טובין אלו יצרו מצב סופי של הפסד בחברה. חינוך הוא דוגמא לטובין ציבוריים לא טהורים. לצד אי ההוגנות החברתית, החברה מפסידה גם הון אנושי. אם החברה מפסידה כל מדינה מפסידה מבחינת ההשלכות הכלכליות. לחברה במדינה יש אינטרס כלכלי (לצד האינטרס המוסרי) לספק חינוך. המדינה לוקחת על עצמה גם את סיפוק הצרכים האלו.

הדילמה היא לגבי חלוקת המשאבים, על מנת ליצור את השוויון. יש מדד שנקרא "מדד טיפוח דיפרנציאלי", הקובע כי ככל שילד יותר מתקשה מושקע בו יותר תקציב בעקיפין. אותו הדבר לגבי בריאות. המחסור בטובין ציבוריים בא לידי ביטוי בתחומים רבים: חינוך, בריאות, ביטחון פנים וחוץ ותשתיות.

הבעיה הנוצרת בעקבות השקעות המדינה היא המחסור בכסף. המדינה צריכה לפתח דברים רבים ואין לה את הכסף לעשות זאת. למדינה יש שתי אפשרויות: 1. הלוואה מבנק גדול אחר. 2. BOT– מכרז לחברה פרטית (כביש 6 למשל).

–        החצנת עלויות– השוק אינו מעניש גורמים המטילים חלק מעלויותיהם על אחרים, כגון מפעל המשליך אשפה ברשות הרבים או מהם את האוויר, יצרן מכוניות שאינו עומד בדרישות הבטיחות או מי שמנצל משאב ציבורי באופן הרסני (ים המלח). התופעה זכתה לכינוי the tragedy of the commons, על שם שטחי המרעה המשותפים שסבלו מניצול יתר. על המדינה למנוע החצנת עלויות באמצעות אכיפת תקנות, הטלת קנסות ועוד.

אם יצרן לא עומד בחובותיו, הוא כביכול מרוויח יותר, אבל- הציבור הוא זה שמשלם את המחיר. המדינה צריכה לזהות איפה מישהו מפיל עלויות על מישהו אחר ולמנוע ממנו לעשות זאת.