כלכלת ישראל- סיכום מאמר: הצמיחה הכלכלית של ישראל (השוואה בינלאומית) –אלחנן הלפמן.
מתוך: מנהל עסקים: כלכלת ישראל – סיכומים: סיכומי מאמרים בכלכלה ומנהל עסקים
במאמר "הצמיחה הכלכלית של ישראל – השוואה בינלאומית" של אלחנן הלפמן נבדק שיעור הצמיחה של התמ"ג לנפש בישראל אל מול הצמיחה במדינות אחרות. למרות ששיעור הצמיחה בישראל הינו מעל הממוצע, דירוגו משתנה כאשר ההשוואה מותנית ברמה התחלתית של התפתחות, כפי שנמדדת על-ידי התמ"ג לנפש. שיעור הצמיחה היחסי של ישראל ירד בצורה משמעותית בשנות ה-70 וה-80. מעט יותר ממחצית העלייה ב-TFP (גורמי פרודוקטיביות) ניתנת לייחוס להשקעה במו"פ והמחצית השנייה לרמת החינוך.
בין השנים 1953-1992 האוכלוסייה בישראל גדלה פי 4, אך התמ"ג לנפש עלה, בממוצע שנתי, בפחות מפי 4 (3.7). רמת החיים עלתה בתקופה זו, למרות הגידול המהיר באוכלוסייה. הגירה המונית גרמה לנטל משמעותי על הכלכלה, אך לבסוף הובילה לצמיחה.
עד תחילת שנות ה-90, החקלאות צנחה והייצור והשירותים עלו. יחד עם זאת, שינויים אלה לא מייצגים בדיוק את מה שקרה. בייצור – חלק מהתעשיות (המבוססות עובדים) צנחו ותעשיות אחרות (מבוססות הון אנושי) צמחו. לא רק ששיעור הגידול בתמ"ג לנפש ירד עם הזמן עד שנות ה-90, אלא גם תרומת ה-TFP ירדה. הקצב האיטי יותר של צמיחת ה-TFP הובילה להאטה בשיעור הצמיחה בהכנסה לנפש בשנים שלאחר 1973. רק תוכנית הייצוב השיבה את ה-TFP למקומו הקודם ויצרה תשתית לצמיחה מחודשת בשנות ה-90.
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה הייתה התקדמות בכלכלה העולמית, בעקבות מאמצים פנימיים (רמות השקעה גבוהות), הוסרו מכשולים של סחר בינלאומי, המערכת המוניטארית תפקדה טוב, השקעות זרות בטכנולוגיה התרחבו, כל אלו סייעו להעלאת רמת החיים, אך כל זאת לא השפיע על כל המדינות (בעיקר לא על אפריקה). בין השנים 1952-1992 היו כ-20 מדינות שהתמ"ג לנפש בהן התדרדר. עם הזמן, מדינות אחדות עברו מהגדרתן כ-"מדינות עניות" להגדרתן כ-"מדינות עשירות" ומדינות אחרות עברו מהגדרתן כ-"מדינות עשירות" להגדרתן כ-"מדינות עניות".
בשנת 1953 התמ"ג לנפש בישראל היה במקום ה-24 מתוך 52 מדינות. בשנת 1992 ישראל עברה למקום ה-20. כלומר, במהלך התקופה התמ"ג לנפש עקף 4 מדינות. יפן הייתה ענייה יותר מישראל ובמהלך שנים אלו הפכה לעשירה יותר. לעומת זאת, 5 מדינות מדרום אמריקה נעקפו על-ידי ישראל.
הבדלי צמיחה בין-מדינתיים בשיעור הצמיחה בתמ"ג לנפש ניתנים להסברה על-ידי התמ"ג לנפש בתחילת התקופה, גידול האוכלוסייה, פיחות ההון, השקעות, פתיחות לכלכלה גלובאלית, איכות המדיניות הכלכלית, הון אנושי ומו"פ. התנאים ההתחלתיים חשובים ושיעור ההשקעה חשוב בתמ"ג לנפש. כמו כן, רמת החינוך וההשקעה במו"פ חשובים באבולוציה של ה-TFP.
ישראל הצליחה להיות בעלת צמיחה יפה בשנות ה-60, אך בשנות ה-80 הייתה צמיחה נמוכה בהשוואה למדינות אחרות בעלות רמה התחלתית דומה של התמ"ג לנפש.
ביחס לתנאים ההתחלתיים, ישראל גדלה מהר יותר מהממוצע, אך בצורה משמעותית פחות מכלכלות אחרות, בהן שיעורי הצמיחה היו גבוהים. שיעורי ההשקעות מסבירים חלק מהבדלים אלו. זה מסביר את מיקומה של ישראל.
בזמנים של שינוי טכנולוגי מרחיק לכת, השקעות מקיפות בציוד נדרשות על מנת לכלול את השיפור בטכנולוגיה. קיים פער בין העלייה בתמ"ג של סקטור העסקים (הדבר מוסבר על-ידי הון ועבודה), גם אם מידת ההשקעה והגידול בשעות העבודה נלקחים בחשבון.
להעלאת התל"ג הריאלי אחראים ה-TFP, ההון והעבודה.
מה מסביר את העלייה בפרודוקטיביות? רמת ההשכלה של העובדים ויצירת ידע דרך השקעה במו"פ.
חלק מהעלייה ב-TFP במדינות המתועשות נובעת מהשקעה במו"פ. כדי להעריך את תרומת המו"פ, אפשר לבנות מדד של מאגרי הידע על-ידי צבירת הערך הריאלי של ההשקעה במו"פ. מאגרים אלו ידועים כמאגרי הון מו"פ. בישראל מאגרים אלו התרחבו במהירות, אך המאגרים היו נמוכים מאוד בתחילת התקופה.
מו"פ תרם 17% לעלייה בפרודוקטיביות בין השנים 1970-1991. כמו כן, בתקופה זו שנות הלימוד עלו מ-8.9 ל-11.6. עלייה בהון האנושי תרמה 12% לעלייה בפרודוקטיביות, על בסיס ההנחה שתשואה עבור שנת לימודים = 10%. בנוסף, ישראל הרוויחה מההתקדמות בטכנולוגיות של מדינות אחרות, במיוחד מדינות עם מסחר הדדי בהיקף גדול.
מאגר ההון מו"פ של ישראל חושב כממוצע משקל-מסחר של מאגרי ההון-מו"פ של שותפיה המרכזיים. האלסטיות בפרודוקטיביות ביחס למאגר ההון-מו"פ הוא פרופורציונאלי לרמת הפתיחות של הכלכלה, כפי שנמדדה על-ידי חלק הייבוא בתמ"ג.
העלייה ב-TFP מחולקת לתרומת החינוך, שתרם 12%; מו"פ מקומי שתרם 17% ומו"פ זר שתרם 8%. כל אלו אחראים יחד לעלייה הכוללת של ה-TFP.
לסיכום, כלכלת ישראל גדלה בקצב מעל הממוצע. בהשוואה למדינות בעלות רמת התפתחות דומה,ישראל אינה דוגמא בולטת. העלייה בתמ"ג מוסברת באמצעות עלייה בשעות העבודה והשקעה במיכון, במבנים ובציוד. השקעה זו התאפשרה במידה רבה על-ידי הגידול בפרודוקטיביות. שבתוכו הוזן מחינוך, מהשקעה במו"פ ומידע עודף ממדינות אחרות. השקעה במו"פ הייתה בעלת השיעור הגבוה ביותר של תשואה. בהתבסס על רמת החינוך ומאגר המו"פ, ניתן להסיק כי קיים פוטנציאל צמיחה בישראל, שעדיין לא נוצל.
